התליינים העליזים
נדב איל מסביר שהיוזמה בליכוד לביטול הבחירות במרכז המפלגה מאפשרת לח"כים לצאת מהארון
תליינים עליזים שכאלה, ובעצם איך לא. אחרי שנים של השפלה וחנפנות שנכפו עליהם, סוף סוף הם יכולים לצאת מהארון, ולומר את מה שחשבו כל הזמן הזה - שחייבים להעביר את הבחירה לפריימריז, לגוף הרחב ביותר. שאי אפשר להמשיך כך יותר, שתדמיתו הגרועה של המרכז גורמת נזק אלקטורלי חמור לליכוד.
בלבם, היה להם עוד הרבה מה לומר - על הבקשות המופרזות והפליליות, על הדילים המלוכלכים, על הלילות השלמים שהתבזבזו בנסיעות בין באר-שבע לקרייתשמונה כדי להגיע לכל אירוע משפחתי בגלל חשש לנקמה פוליטית.
אבל את הטענות הללו, הטענות האמיתיות, לא היה כדאי להעלות, במיוחד משום שאיש אינו מבטיח להם שהצעת נתניהו תאושר במרכז הליכוד. אי לכך, הומתקה הגלולה המרה בתיאור "חברי המרכז הנהדרים", "מלח הארץ", "האנשים שהקריבו למען המדינה והתנועה, ונעשתה להם דה-לגיטימציה נוראה", ועוד.
תיאוריה פרועה במקצת
בדברים הללו יש רמז לאופן שבו משכנעים ראשי הליכוד את חברי המרכז בשיחות סגורות. זה לא אתם, אומרים בכירי התנועה בלשון חלקה, סתם הדביקו לכם כתם, אבל הכתם יפגע בנו בבחירות, ועכשיו תקריבו, למען הליכוד.
בכלל לא בטוח שחברי המרכז החשדנים ישתכנעו, בפרט בהצבעה חשאית. למעשה, זו אפשרות סבירה בהחלט שנתניהו יפסיד בהצבעה. יש אפילו חברי מרכז מתומכיו שגורסים כי הוא רוצה לשחזר את התרגיל השרוני
הידוע - להפסיד בכבוד במרכז הליכוד, הגוף הפוליטי השנוא בישראל, וכך לזכות באהדת הציבור.
נראה שזו תיאוריה פרועה במקצת. האמת פשוטה יותר: נתניהו מעדיף לנצח, אך מבין שמצבו של הליכוד בסקרים כה עגום, שאפילו סנסציה במרכז לא יכולה להזיק לו. ויש עוד סיבה שנתניהו ובכירי הליכוד רוצים בהחזרת הפריימריז - הם מאמינים בכנות שזה הצעד הנכון. השאלה היחידה היא מדוע הם מבינים זאת רק עכשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
