נורת אזהרה
מתי קיי מתרעם על כל מי שמוכן להפריד בין השקפותיו של מועמד לבין עברו בתחום נקיון הכפיים
הנה תזכורת למה שכמה מאיתנו שאלו אחרי בחירת נתניהו, ברק ושרון, ולא צריך להיות מינה צמח כדי לסבור שישאלו גם אחרי הכתרת האולמרט: תגידו, האיש הזה, איך בדיוק הגענו למסקנה שהוא הכי מתאים בשטח?
ובמלים אחרות: איך שכחנו לו את מה שאנחנו יודעים עליו, וגם שכחנו לשאול אותו את מה שאנחנו לא?
מי שקרא בסוף השבוע את הכתבות שני ששרטטו פרופילים שונים בתכלית של המועמד המוביל, התקשה לקבוע חד-משמעית: האם מלח הארץ וגיבור ישראל עומד לפנינו בפינה לשיפוטכם (לפי האחד), או שמא אדם, איך נאמר זאת בעדינות רבה, הלוקה במשהו ביכולת האבחנה בין כשר, ראוי, ומסריח (לטענת השני)?
האמת רובצת לה אי-שם באמצע. האיש הקדיש את מרבית חייו לענייני המדינה, אין ויכוח. הוא היה תמיד בעין הסערה ובמרכז העשייה, נגע בדברים, התלכלך מעט כי אי אפשר אחרת, הוא הרי לא מלאך, וזה איכשהו בסדר.
וגם אם האיש עשה פה ושם לביתו ולידידיו, וגם אם כל זה לא מדיף ניחוחות בושם, נו טוב, הוא לא הורשע בשום דבר, אז אולי די עם זה? זהו, שלא. לא די עם זה.
לא המחיר הוא הסיפור
לא רק הפרשיות הבעייתיות, ולא פחות מטריד, הכמות המרשימה שלהן, שמפרט אחד התחקירים, מדליקות כמה נורות אזהרה קטנות. מערכת הבחירות הנוכחית מציפה על פני השטח, באופן טבעי ויופי שכך, עוד כמה טענות חדשות נגדו שטרם נבדקו לעומק.
נחום ברנע שיתף אותנו השבוע בדעתו, שגם למאבק בשחיתות יש גבולות. שלא המחיר שקיבל אולמרט על ביתו עומד לשיפוט הבוחר, אלא דעותיו, דרכו, השקפתו. הצטרפו להשקפתו, בדרך זו או אחרת, כותבים נוספים, שממליצים לבעלי
אלא שלא המחיר הוא הסיפור. איך אפשר להפריד בין דרכו של אדם לבין הציון שהוא מקבל בסדר וניקיון? נסיון העבר הוא כל מה שיש לנו כדי לנחש שבסיטואציה אחרת, בתפקיד אחר, הוא עלול לפעול כמו פעם – לעגל פינות,לכאורה, להתעלם, לכאורה, מכללים כתובים ולא כתובים, בתחמנות לכאורה.
ובכלל: לא כדאי להחליט, לשם שינוי, מה אנחנו באמת חושבים על אדם לפני שהוא מקבל את השרביט ואת הכוח, ולא אחרי?