מבזקים

בראוניז משוקולד לבן הכי טעימות בעולם

(וגם: איך לשלוח אי-מייל בטיחותי, ולהפסיק לדאוג)

אודטה | 1/3/2006 19:40

אהלן חברים,

האם קרה לכם פעם שראיתם איזו עוגה או עוגייה, לא תואר לה ולא הדר, ורק כשנעצתם בה שיניים קלטתם באיזה פלא-טעם מדובר?

לי זה קרה לא מזמן, עם יצירה של מיקי שמו, הקונדיטור הגאון הזה (טל': 04-8104448, רח' מוריה 30 חיפה), שתכף תקבלו את המתכון שלה.

זו היתה קובייה קטנה מרובעת ואפרורית, אבל איך שנתתי בה ביס, בשומת וניל חריפה ומדהימה מילאה לי את כל מערות האף ואפפה את כל הראש שלי.

אייי?! אמרתי לעצמי, מה זה מה זה מה זה?!

וככה הבאתי על זה עוד ביס, ועוד ביס, ומה לומר, קינדרלך, כבושם הזה - ממזמן!...

בקיצור, אלה עוגיות המזכירות בצורתן ובמורכבותן את עוגיות הבראוניז המפורסמות, אממה, בצבע בהיר.

את העוגיות אופים בחום בינוני-גבוה ,אבל לזמן קצר יותר מזה שבו אופים את הבראוניז. טעם הווניל הפורץ מתוכן מסגיר למעשה את הכמות הגדולה של השוקולד הלבן האיכותי (תוצרת "קליבו", להשיג בחנויות המתמחות בצורכי קונדיטוריה) שבתוכן.

הגרסה שטעמתי היתה מלאה בחצאים די שלמים של אגוזי מלך, ואותו מתכון בדיוק, עם אגוזי לוז, אומר מיקי, מתקבל מדהים. אני לא מחליפה את גרסת אגוזי המלך, אבל מי שרוצה להחליף לאגוזי לוז,הם באותו המשקל.

אגב,תמיד תטעמו אגוזי מלך לפני השימוש. כי בכל כך הרבה בתי מלון ומסעדות מפוארות (כן!), ליד היוגורט והגרנולה של ארוחת הבוקר, הם שמים ערימה אלגנטית של אגוזי מלך יפים ומעופשים! ועם ישראל אוכל אותם (ואוכל אותה) כי "זה בריא". ואיך מזהים טעם מעופש באגוזים? פשוט: ריחם אופייני, וטעמם בגרון מריר משהו, בגלל שהשמן שבתוכם התקלקל מרוב זוקן. אל תיגעו בהם, וגם תעשו בהזדמנות החגיגית הזו שערורית למנהל חדר האוכל, אולי ככה הם ילמדו לא להביא לנו זבל רק בגלל שהם נתקעו עם כמויות.

עוגיות ריבועי שוקולד לבן ואגוזי מלך

חומרים
300 גרם שוקולד לבן ("קליבו" קצוץ לקוביות של 1 סנטימטר)
280 גרם קמח לבן רגיל
5 גרם אבקת אפייה (1/2 שקית)
300 גרם (כן, שוב!) שוקולד לבן (פיסות "קליבו" שבורות, להמסה)
400 גרם חמאה
5 ביצים שלמות
220 גרם אבקת סוכר
180 גרם חצאי אגוזי מלך קלויים (להלן)

קליית האגוזים
את אגוזי המלך (או את הלוז) קולים תחילה (וזה חיוני כדי "לפתוח" להם את הטעם) בתנור מחומם מראש ל-160 מעלות צלזיוס (320 מעלות פרנהייט) עד שבע דקות.

באגוזי המלך משתמשים ישר, את אגוזי הלוז מקלפים תחילה על ידי גלגולם בתוך מגבת יבשה (הקליפות יירדו ממש בקלות) ואחר כך משלבים אותם במתכון.

אופן ההכנה

1. מרפדים תבנית אפייה ביתית (X 42 38 סנטימטר) בנייר אפייה.

2. קוצצים לקוביות של סנטימטר את הכמות הראשונה (300 גרם) של השוקולד הלבן.

3. בקערה נפרדת מערבבים בעזרת כף את הקמח, אבקת האפייה ואת השוקולד הלבן הקצוץ.

4. בסיר כפול על אדים ("בן מרי") ממיסים את המחצית הנותרת (300 גרם) של השוקולד הלבן ואת החמאה (טיפ: אף פעם לא להמיס שוקולד לבן במיקרו, כי טעמו נשרף, גם אם לא רואים את זה חיצונית.

5. מקציפים לקצף בהיר ותפוח היטב (מעט יציב) את הביצים השלמות ואבקת הסוכר במהירות גבוהה במשך כחמש דקות רצופות.

6. אחרי חמש דקות במהירות גבוהה מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים לקציפת הביצים את תערובת החמאה והשוקולד הלבן המומסים, וממשיכים לערבב במשך דקה.

7. מיד לאחר מכן מוסיפים לקערת המיקסר (בעודו פועל איטית) את תכולת הקערה עם הקמח, אבקת האפייה והשוקולד הלבן הקצוץ לחתיכות קטנות.

8. שופכים הכל לתבנית האפייה ומשהים כ-15 דקות בטמפרטורת החדר. מחממים בינתיים את התנור ל-180 מעלות צלזיוס (356 פרנהייט).

9. אופים כ-20 דקות ומוציאים כך שמתקבלת קליפה מבריקה (כתוצאה מהקצפת הביצים ואבקת הסוכר במשך חמש דקות במרץ, ומהשהייה בטמפרטורת החדר לאחר ששפכנו את התערובת לתבנית לפני האפייה).

לאחר האפייה

1. מקררים בטמפרטורת החדר כחצי שעה.

2. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקפיא למשך חצי שעה נוספת.

3. מוציאים ופורסים (ללא פירורים, אלא חלק כמו גבינה, בגלל ההקפאה הקצרה) לקוביות במידות x 3 3 סנטימטרים ומגישים. ניתן לאחסן בכלי אטום למשך חמישה ימים בארון המטבח או בכלי אטום במשך שבועיים במקרר. ובטח שמגישים בטמפרטורת החדר!!!

יואו , איזה טעים זה, יואו!

אי-מייל בטיחותי

לכל השולחים אי-מיילים ל"בלוק" של "רשימת תפוצה", סליחה על הפירוט המפגר, אבל בשביל קומץ חמשת הטריליונים שמתברר עוד לא יודעים איך, ושולחים לי קילומטרז'ים של כתובות (כולל את זו שלי) לזרים - די!

תעשו לכם הרגל לשלוח את האי-מיילים הנחמדים שקיבלתם ככה:

1."פורוורד"

2. קליק שמאלי על "טו" (ופה נפתחת רשימת השמות).

3. סימון על "קבוצה", או שמות נבחרים, כשאחרי כל שם מסומן שוב קליק שמאלי על "בי-סי-סי" בחלון הימני שנפתח. זה מאפשר לכל מנוי לקבל לחוד את דואר ה"ביחד" הזה, כאילו רק אליו הוא נשלח.

4. קליק שמאלי על או-קיי.

5. סימון בגרירה ומחיקת כל הכתובות ההיסטוריות של מי שהמייל הזה נשלח אליו לפני שקיבלתם אותו, כולל כל הכתוביות.

6. ועכשיו קליק שמאלי "סנד". ככה תשמרו על פרטיות כתובות המייל של חבריכם, שמוצגות באופן כזה לכל דכפין!

איך לתכנן בלי דאגות

"אחריות,פעולה ותכנון הם ערכים חשובים מאוד לחיינו", אומרת שירלי נס-ברלין, שמעבירה סדנאות ב"חשיבה חיובית כדרך חיים".(טל': 08-9404453).

"דאגה, לעומת זאת, היא הנכונות שלנו לענות את עצמנו בהווה, בגלל דבר שיקרה או לא יקרה, בעתיד. בכל משפט כמו: 'בוודאי שאני דואג, אני לא יודע איך אסיים את החודש', מסתתר טקסט שונה לגמרי: 'יש לי מחסור כספי והחלטתי שמגיע לי לכן גם עונש של מחשבות טורדות, לילות בלי שינה ועינוי פנימי שאינו נגמר'. כמעט כל אדם שאני מכירה צריך לתכנן את ההוצאות שיתאימו להכנסות שלו. אבל בין התכנון הזה לבין לענות את עצמנו במחשבת על'מה יהיה' אין שום קשר. דאגה יכולה להניע פעולה, כמו סוויץ' שמתניע את האוטו. אבל אם נשב ונסובב שוב ושוב את המפתח בסוויץ' (וזו הדאגה הזו, שהיא לעולם לחינם!), זה לא יקדם אותנו לשום מקום, אלא רק יהרוס את המנוע. לתכנן בלי לדאוג פירושו לכתוב על הנייר (ממש כך!!!):

1. מה הדבר המדאיג ומה התסריט הגרוע ביותר שיכול להתרחש (כי כשלדברים יש התחלה, אמצע, גודל תחום וסוף, הם פחות מאיימים מהדבר האמורפי הדמוני שנדמיין).

2. מה אני יכול לעשות או אל מי לפנות בנוגע לכך ולדעת בביטחון, ברמת החלטה עד סוף הנימים, שלא משנה מה יבוא, אני סומכ/ת על עצמי שאדע לטפל בזה נכון.

3. לרשום לוח זמנים (ריאלי! ) של פעולה, ולפעול לפיו. ואפרופו "לוח זמנים": אחד הרעיונות היותר חזקים בקשר להפסקת הדאגה הוא לחיות בכאן ובעכשיו, בתוך הסיטואציה, ולא מילימטר אחד בתוך העתיד. בבחינת: 'כשנגיע לגשר - נעבור אותו'. כי ב'מפלצות' של הסיטואציה קל לטפל. זה רק ה'מפלצות' הנערמות של העתיד שמאיימות.

4. ובמקום שבו נגמרת הפעולה - לעשות עבודת חיזוק עצמי כדי שנוכל להתמודד גם עם התסריט הגרוע ביותר. וחיזוק עצמי נעשה רק על ידי התייחסות אל עצמנו כאל אדם אהוב. הרי כשלאדם אהוב עלינו קשה, אנחנו יודעים בדיוק איך לעודד אותו ולעזור לו להתחזק. ולכן בכל פעם שאנחנו נופלים כדאי לשאול: 'אם הייתי עכשיו מישהו אהוב עלי, מה הייתי עושה ואיך הייתי מעודד את עצמי?'. ולעשות את זה!!! האדם האהוב שנבנה בתוכנו יהיה אדם המסוגל לתכנן ולפעול, אבל לא יהיה מוכן למלא את עצמו בעינוי הנורא הזה של דאגה חסרת תכלית, וה'דאגה' היא לעולם חסרת תכלית, כשהיא לא מלווה בפעולה".

ולכל ה"דואגים": לקרוא דחוף את הספר היוצא מהכלל טוב "אל דאגה - דרכים בדוקות להתגברות על הדאגה והחרדה" מאת דייל קרנגי, בהוצאת סטימצקי.

יהיה טוב! כבר טוב!