"ביצוע ההתנתקות – מחדל גדול"
סחבת, ליקויים בהיערכות, עיכובים בהעברת התקציבים ובגיוס כוח האדם וליווי כושל של המפונים – אלו רק חלק מהממצאים שחושף המבקר בדוח חריף. ומי האשמים? בשיא, שרון ונתניהו
- המפונים: לא הסכימו להקשיב לנו; נדרוש ועדת חקירה
- דעה: הפינוי היה רק הכרזה של מלחמה על המתנחלים
לינדנשטראוס לא מהסס להטיח ביקורת נוקבת בראש הממשלה, אריאל שרון, ובשר האוצר דאז, בנימין נתניהו. "הסחבת של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה בכל הנוגע לאישור עובדים למינהלת, מלמדת שראש הממשלה ושר האוצר לא הנחו את העובדים כנדרש. היה על השרים הנוגעים בדבר להטיל את כל כובד משקלם כדי לקדם את הנושא".
על פי הדוח, הבעיות החלו עוד בשלב ההיערכות למהלך. לינדנשטראוס קובע שמיד לאחר החלטת הממשלה על ההתנתקות והקמת מינהלת סל"ע, נזרעו הזרעים הראשונים למה שהפך אחר כך ל"מחדל הגדול". המבקר קובע כי במשרד האוצר לא הזדרזו להעביר תקציבים, במשרד ראש הממשלה נרדמו בשמירה - וכך "העסק נתקע".
לדברי המבקר, "הליקויים בהיערכות, העיכובים בהעברות התקציביות, בגיוס כוח האדם החיוני למינהלת סל"ע ובקליטת המפונים ברשויות המקומיות, לא נבעו מעיקרם מהיעדר חוקים ונהלים מתאימים, אלא מסחבת בפעילות הגורמים המופקדים על פעולות אלה". המבקר מסביר כי "משרד האוצר עיכב באופן בלתי סביר את הקצאת המשאבים הדרושים לתחילת פעילותה של המינהלת". הוא מדגיש כי "נציבות שירות המדינה פעלה באיטיות לאישור משרות רבות".
גם חלקם של המנכ"לים השונים שהיו מעורבים בפינוי לא נעדר מעינו של המבקר. ראש מינהלת ההתנתקות יונתן בשיא, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן, נציב שירות המדינה עו"ד שמואל הולנדר וראש אגף התקציבים באוצר קובי הבר, מוגדרים בדוח כמי ש"פעלו בעצלתיים ולא אפשרו קליטה מהירה של עובדים הנחוצים למינהלת".
בדוח מצוין כי בפברואר ובמאי 2005 הגישה המינהלת בקשה לנציבות לקבל עובדים, אבל רק בסוף חודש יוני אשתקד החליט סגן נציב שירות המדינה לקיים דיון בבקשות. בהמשך בוזבזו שבועיים נוספים עד שהבקשות אושרו כחריגות.
לינדנשטראוס מוסיף כי בבדיקת המינהלת והרשויות המקומיות "עולים כשלים חמורים בתחום ההיערכות של גופים אלה לקליטת המפונים, שפגעו בטיפול במפונים וגרמו לסבל מיותר". המבקר גם מצביע על יונתן בשיא כמי שתרם למצב שנוצר. "ראש מינהלת סל"ע היה ער לקשיים, אולם לא נמצא כי הוא העלה את הבעיות במלוא חריפותן בפני הנהלת משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר. העיכובים בגיוס וקליטת כוח אדם נבעו מסחבת, כשהנסיבות דרשו פעולה נחרצת".
המבקר קובע גם כי הפינוי עצמו בוצע ברשלנות, והאחריות נפלה בין הכיסאות. על פי הדוח, העברת האחריות לטיפול במפונים מצה"ל למינהלת, מיד לאחר הפינוי, היה כושל. "הטיפול התמקד באבטחת כלי רכב שהסיעו מפונים ומניעת חזרתם לגוש-קטיף, ולא ניתנה הדעת על סוגיות אחרות כמו הצורך בליווי מפונים גם בידי אנשי רווחה וחינוך, והצורך בהתרעננות בדרך במהלך נסיעות ארוכות", כתב.
גם הטיפול במפונים לאחר הפינוי והעברתם למגורים ארעיים, במיוחד לבתי מלון, זוכה למקום של כבוד בדוח. כמחצית מהמשפחות בגוש-קטיף פונו למרכזי דיור ארעי,
הדוח מציג נתונים קשים גם לגבי כמות הנציגים של מינהלת סל"ע שהוצבו במרכזי הדיור שהוקמו למפונים. "על פי תרחיש שצפתה מינהלת סל"ע, היתה אפשרות שהיא תיאלץ לטפל במספר רב של מרכזי דיור ארעי, אולם היא לא נערכה לכך. המינהלת תכננה להקים שבעה מרכזי דיור ארעי, אבל בפועל הוקמו 31 מרכזים כאלה".
הדוח מביא כדוגמה ל"שלומיאליות" במהלך ההיערכות לפינוי את נושא שיכון המפונים במלונות. לפי המבקר, כבר בסוף חודש יולי 2005 ידעו במינהלת שהמפונים ישהו במלונות לפחות חודש. אלא שמנכ"ל משרד ראש הממשלה סבר שיש לאפשר להם להתגורר בבתי המלון לכל היותר שבועיים. בפועל, 40% מהמפונים שהו בבתי מלון במשך שלושה חודשים לאחר הפינוי, ומחצית מהמשפחות שהו בבתי המלון לפחות חודשיים. "בעת פרסום הדוח, שוהות עדיין 250 משפחות במרכזי דיור ארעי ומאות נוספות נמצאות בתהליך התארגנות והסתגלות למקומות מגורים ותעסוקה חדשים", כותב המבקר.
הפרק השני בדוח מוקדש לקליטת המפונים ברשויות המקומיות וביחסי העבודה הלקויים שבין משרדי הממשלה לרשויות אלו, ש"הוסיפו סבל למפונים". המבקר גילה ליקויים בהיערכות משרדי הממשלה בעיקר מול עיריית אשקלון, המועצה האזורית חוף אשקלון, והמועצה האזורית נחל שורק - שקלטו את מרבית המפונים.
בדוח נקבע כי לרשויות היה חסר מידע מוקדם על המפונים העתידיים. כאן הוא מפנה אצבע מאשימה לעברו של ראש המועצה האזורית חוף עזה, אבנר שמעוני. "אי קבלת המידע המוקדם נבע בחלקו מחוסר שיתוף הפעולה של שמעוני ושל המפונים עצמם, שפגעו בהיערכות". אבל במקביל מאשים המבקר גם את מינהלת סל"ע, "שלא העבירה לרשויות המקומיות נתונים, ולו חלקיים, על משפחות המפונים, כגון מספר במשפחות שצפויות להיקלט, גיל ילדיהם ונתונים נוספים לצורך היערכות מערכת החינוך".
לינדנשטראוס מגלה גם כי "למרות פניותיהן החוזרות ונשנות של הרשויות המקומיות להקצות להן משאבים - אלה לא נענו.
חלק מהפעולות נעשו לבסוף ללא אישור תקציבי ובניגוד לחוק יסודות התקציב". הדוח הנוכחי מצטרף לדוח קודם שיצא לפני כמה שבועות והתמקד בחשיפת ליקויים של מערכת הביטחון, בכל הקשור למיגון היישובים בעוטף עזה.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה לדוח כי "העיכוב באישורן של המשרות על ידי אגף התקציבים באוצר ונציבות שירות המדינה הביא לכך שהיה צורך 'להיאבק' על משרות רבות ועל תנאי השכר שנילוו אליהן". במשרד הסבירו גם כי "אין כיום במסגרת החוק, הכללים וההנחיות, כלים מתאימים להיערכות מהירה לטיפול במצבי משבר".
בנוגע לעבודה מול הרשויות המקומיות, הסבירו במשרד ראש הממשלה כי "בהיעדר מידע אודות כוונות המתיישבים, לא ניתן היה לגבש הנחיות שיטתיות". בנוסף טוענים במשרד ראש הממשלה כי "במועצה האזורית חוף עזה ניתנה הנחיה חד משמעית שלא לשתף פעולה עם המינהלת".
נציבות שירות המדינה מסרה בתגובה לדוח כי "במקרים שבהם חל עיכוב באישור המשרות למינהלת, הדבר נבע מהיעדר אישורים תקציבים הדרושים".
משרד האוצר בחר להטיל את האחריות על הרשויות המקומיות. "בהיעדר מקור תקציבי לנושא ההתנתקות בתקציב המדינה, מוטלת החובה על הרשויות המקומיות המבצעות לוודא שיש בתקציביהן מקור תקציבי לביצוע הפעולות במסגרת סדרי העדיפות של אותה רשות".
במשרד הפנים אמרו בתגובה: "לא היתה למשרד עד ל-12 בספטמבר 2005 מסגרת תקציבית מאושרת, שלפיה יכולנו להנחות את הרשויות המקומיות לפעול".
הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שייצג את המתנחלים מול הממשלה, בירך על פרסום הדוח. "התרענו זמן רב על העובדות שנחשפו בדוח המבקר", אמר מנכ"ל הפורום, נחי אייל. "הטיפול ה'מסור' של מינהלת סל"ע הוא חרפה, בושה והתעללות במגורשים. אני מקווה שהדוח לא ייגנז".
יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ מלי פולישוק-בלוך, הודיעה כבר כי הוועדה תקיים דיון בממצאי הדוח בקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
