חדל קשקשת
לירון שכטר היה רוצה שמומחי הביטחון בארץ ישמרו על דממת אלחוט
נכון, ברחה להם פה ושם איזו "קטנה", אמירה שנויה במחלוקת, כזאת שרק הזמן הצליח להקהות, אבל נדמה שגם ותיקי הלוחמים לא זוכרים היצף בלתי נשלט שכזה, של קצינים בכירים המתבטאים בפומבי בשורה של נושאים מדיניים רגישים. לא בכדי פנה אריאל שרון, בשעתו, ללובשי המדים שאיישו דיונים ביטחוניים, ותבע מהם "פחות דיבורים ויותר מעשים".
התקשורת, המציעה בימינו שפע כמעט בלתי מוגבל של מצלמות ומיקרופונים ומוצאת את דרכה לכל כנס עלום, היא בבחינת "אי הפיתויים" של "מקורות בכירים בצה"ל". אלו, מצידם, ששים להשתמש בתואר האמור, ושועטים לאשרר כל פרט חסר חשיבות (או חיוני, למצער) העושה את דרכו מחדרי הדיונים. כך לדוגמא, עם ציון חמש שנים לנסיגת צה"ל מלבנון, זכה העם היושב בציון לאייטם אופייני, אחד מני רבים, שזו היתה כותרתו: "קצין בכיר: נתנו נוק-אאוט לחיזבאללה". צודק? ייתכן. חכם? לא ממש.
לא רק באזובי הקיר עסקינן. גם בארזים, כך נדמה, נפלה שלהבת הפטפוט. אלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה, הצית משבר דיפלומטי ממשי עם ירדן, לאחר שאמר בכנס בהשתתפותו "אינני רוצה להיות נביא, אבל אני לא בטוח שאחרי המלך עבדאללה יהיה בירדן מלך אחר". ניתן לנהל דיון מושכל על אמיתות טענותיו של האלוף נווה, (המציגות תמונת מצב מדאיגה לכל הדעות), אבל אין לקבל בשום אופן פליטת אמירה מסוג זה בפומבי. מקומה בחדרי הערכות המצב באמ"ן ובמטכ"ל. על האמת המבוססת להיאמר – אבל חיוני שתזכה לייצוג בפורומים המתאימים.
אין זאת הפעם הראשונה, בה נכשל נווה בלשונו. בראשית האינתיפאדה הנוכחית, כשכיהן כמפקד אוגדת עזה, אמר, עם מיקום כוחותיו בעמדות קדמיות סמוך לרצועה (צעד נדיר באותה תקופה), כי השהות במקום עשויה להימשך חודשים. אמר אמת, ועורר, בשעתו, סערה בינלאומית שדרשה הבהרות גורמים מדיניים, וגררה הסגה מוקדמת של הכוחות.
עוד זה מדבר – וזה בא. הנה, קחו לדוגמא את בוגי. האיש המופנם, שזכה להערכה חוצת מחנות פוליטיים וסימן את עצמו כסמל ליושרה מקצועית, הפך לדברן רב-זכויות. זה התחיל עם "ניצחנו" וה"צריבה התודעתית", שהוצאו, כפי הנראה מהקונטקסט, והפכו לכותרות ענק שאיימו לגלגל כדור שלג מסוכן וספוג דם;
בוגי ציין במפורש את חיל האוויר כגורם שעל כתפיו יוטל ביצוע המשימה המורכבת, ונדרש לחלק מהאספקטים המבצעיים הפוטנציאליים של הפעילות. הוא הסביר, שוב, שהובן שלא כהלכה, (וייתכן הצדק עימו), אבל הכותרת כבר עשתה לה כנפיים, ומופז המוטרד מיהר לכנות את הדברים "מיותרים" ולציין, בנימה צינית, כי על אנשי ביטחון שנחשפו למידע רגיש במהלך שירותם לעשות בו שימוש נבון וזהיר. גם גורמים במשרד ראש הממשלה נזעקו, והגדירו את ההתבטאות "חוסר אחריות לאומית".
בשל טבעה המיליטריסטי, זוכים הקצינים בישראל לחשיפה מרובה, חסרת תקדים כמעט. כלי התקשורת שותים את דבריהם בצמא. כל רבע פרשנות אישית, כל בדל מידע, הופך תוך דקות לכותרת הראשית הבאה. יואילו האישים רבי הזכויות הללו להפעיל שיקול דעת, לנצור את לשונם, ולספק את המידע החיוני שברשותם בחדרים שנועדו לכך. כך ייטב להם – וגם לנו. בצה"ל, קוראים לזה בפשטות – "חדל קשקשת ברשת".
נא להמתין לטעינת התגובות
