ההסתברות
צבי, מלכה ושמשון * מפגש עם צדו השלישי של המטבע
"שמי צבי וגם אני כותב", הוא מתלהב, ובו בזמן מחטט בקיסם בין שיניו. בעצם אם לדייק, הוא חופר בחניכיים. איש כבן 50 בחליפה אפורה דהויה שנראית כאילו גזרו אותה מקרטון.
"יופי", אני זורק ומנסה להתרכז בבירה הדלוחה ונטולת הגזים. סססססמק, איזה בר עלוב. מכל הברים בעיר הזו דווקא כאן הפוליטיקאים החליטו לבקר בסיור הבחירות הפאתטי הזה.
מה אני אגיד לכם, בירה בלי גזים צריכה לגרור אחריה עונש כבד. הבבלים הקדמונים לא היו פראיירים. הם מהראשונים שייצרו בירה והיה להם כבוד למשקה. הם גזרו שעל פי חוק, כל יצרן שיגיש בירה לא ראויה יוטבע בחביות הבירה שלו עצמו.מאוד הגיוני.אבל פה אין עם מי לדבר. הברמנית היא לא כתובת. ברגע הראשון שראיתי אותה עלו לי הנרווים. אתה מזהה אותם מיד, את הנון קונפורמיסטים המקצועיים. בעיקר בגלל שהם נראים בדיוק כמו שאר הנון קונפורמיסטים. היתה לברמנית טישירט קרועה, נעלי דוק מרטין גבוהות ותספורת שמקבלים במוסד לחולי רוח. בזמן שחשבתי כיצד היא מקנחת את האף עם הפירסינג, טפח צבי שוב על כתפי.
"אתה יודע מה ראשי התיבות של סג"ל?", גיחך לעברי, לועס את הקיסם במרץ. יש אנשים כאלה, ככה הם מקבלים את מנת הסיבים היומית שלהם. הבטתי בו בטינה. אומרים שצריך להיזהר באדם שאינו מדבר ובכלב שאינו נובח, אבל לפעמים זה דווקא רעיון לא רע, אנשים שלא מדברים. אוף, איזה נודניק.
"סוף גנב לתלייה", נפנף לעברי באצבעו.
חי אלוקים כמה שאני שונא חידודי לשון. זה תמיד שובר אותי הגיחי גיחי הזה. ומה שמדהים הוא שמצאתי היקש מעניין מתחום אחר. במסכת סנהדרין (ס"ו, ב'), במהלך דיון בנושא
"תשמע", הוא ממשיך, "אני לא מסכים איתך בנוגע לפתרון עם הפלשתינים. הייתי רוצה להסביר לך כמה דברים כדי שתוכל להבין את נקודת המבט שלי".
"הייתי מנסה", אני משיב לו בגסות, "אבל אני לא יכול להגיע עם הראש לתחת".
צבי נעלב ועוזב אותי לטובת בלונדינית מטופחת עם תודעה פוליטית בקצה הבר. הוא מנסה לדבר איתה והיא מביטה בו כמו במגיפה. הוא מנדנד, והפרצוף שלה הופך לפנים של טיפוס שיורד מגבעה אחרי קרב ויורה בפצועים.
צבי מבין את הרמז ונעלם. ליד הבחורה מתיישב אחד הפוליטיקאים שהגיעו לקמפן את עצמם. יש לו פרצוף של סוטה. אחד שמתחכך בספות עם שקית ניילון על הראש.
היא מהנהנת בנימוס עייף עד שהפוליטיקאי מבין את הרמז וחותך. גבר צעיר ונאה עם חיוך של סקס בשירותים תופס את מקומו. אני מהמר ביני לבין עצמי על הסיכוי שלו. 70 אחוז לפחות. הם מדברים ותוך כדי היא נוגעת בו. בינגו. הם ייצאו ביחד. כשהם יגיעו לבית שלה היא תרצה להסביר לו שהיא לא בחורה כזו, אבל כמו שאני מאבחן אותו, עוד לפני שהיא תספיק לפתוח את הפה, היא כבר תהיה בחורה כזו. מבטי משוטט משועמם על ההמולה עד שנעצר על צבי. פניו נפולות. יש לי נקיפות מצפון על היחס הרע. אני בחור רגיש. לפני התקפלות אני אתנצל בפניו. כשאני מתיישב לידו הוא מתחיל לייבב. בקול שבור ומצפצף הוא טוען שהבחורה על הבר הזכירה לו את אהבת חייו שממנה נאלץ להיפרד בנסיבות איומות. גונח הוא פורס בפני סיפור מופלא על אודות מרובע רומנטי חולני. אולי בכל זאת היה שווה לבוא לכאן הלילה, אני חושב.
בצעירותו היה צבי סטודנט לסטטיסטיקה והתיידד עם מהמר בעל רקע עברייני בשם שמשון, במטרה לשלב כוחות ולרוקן באמצעות שיטה סטטיסטית פראייריים בקלובים של הקוביות והקלפים.
ערב אחד פגש שמשון בחברה של צבי. הלב שלו עשה קווץ'. שם התחילו הצרות. עוד פרט חשוב לסיפור. לשמשון היתה אחות בשם מלכה שכולם קראו לה "מלווה מלכה", בגלל שהאף העצום שלה ליווה אותה לכל מקום. לילה אחד, אחרי סשן פוקר שבו הפסיד צבי את תחתוניו, הציע שמשון שיטילו מטבע של לירה על הבחורה והחוב. צבי, סטטיסטיקן, סירב לנוכח סיכויי ה-50-50. אלא שאז הציע לו שמשון הצעה שאי אפשר לסרב לה. במידה והמטבע נופל על העץ או הפלי, שמשון נעלם מחייו והחוב נמחק. אבל אם המטבע נופל על הדופן פעם אחת בעשרה נסיונות, צבי חותך מהחברה ומשלם את הכסף. צבי ידע שהסיכויים לצדו ביחס של אחד לכמה מיליונים, והסכים. המהמר הטיל את המטבע עשר פעמים, כלום. צבי זכה בחוב. בשלב הזה הציע שמשון דאבל או כלום. סיבוב אחד. עץ או פלי, צבי זוכה בחברה ובכל הקופה של הלילה. אם הלירה נוחתת על הצד צבי מאבד את החברה, הכסף, ועוד משהו. הוא צריך להתחתן עם "מלווה מלכה". צבי היסס לרגע, אבל היצר שלט בו. הוא הסכים. שמשון הטיל את המטבע לאוויר. הלירה נחתה על השולחן, נתנה ריקוד ונעצרה על הצד.
"לירה עם דופן מגנטית", נאנח צבי אחרי שתיקה. "טריק ידוע של מהמרים. אבל סיפרו לי את זה מאוחר מדי ואני נתקעתי עם המפלצת מאסר עולם". הבטתי בו ברחמים. יש זוגות כאלו שהגורל תקע יחד. הם שונאים זו את זה, ממררים זה לזו את החיים. הפעם היחידה שתהיה להם אורגזמה סימולטנית היא כשהשופט יחתום על מסמכי הגירושים.
"אז למה אתה לא מתגרש?", הקשיתי .
"בגלל הילדים ושמשון. הוא יהרוג אותי. נתקעתי לנצח. הנחמה היחידה שנותרה לי היא השירים והנובלות שאני כותב. יש לי חומר מקורי פה איתי בתיק", הצביע על ילקוט עור ישן. "אני אשמח אם תקרא אותם ותעזור לי אולי לפרסם", ביקש . ולי לא היה נעים לסרב, כך שאני נוטל לידי מעטפה גדושת כתבים.
בשעה שאני נאבק בצרור כתבי צבי, אני מהרהר בפרדוקס הקופים הישן. אין ספק, שבעל פה צבי היה הרבה יותר מאשר בכתב. פרדוקס הקופים קובע שאם יאפשרו למיליון קופים להקיש על מיליון מכונות כתיבה, בסופו של דבר הם ישכפלו את כל יצירות שייקספיר. המקור לפרדוקס הוא במכתב דמיוני שנשלח כביכול לפילוסוף והמתמטיקאי ברטרנד ראסל מאת ידידו אנדריי בומבולבסקי.
האחרון מספר על סיוט שבו הוא נקלע לגיהנום, שם המעשים הם בלתי סבירים אך לא בלתי אפשריים. יש שם מחלקה מיוחדת לסטודנטים להסתברות. במחלקה עומדות מכונות כתיבה רבות והיא מאוכלסת בקופים רבים. כל פעם שקוף ניגש למכונת כתיבה הוא מקליד במקריות סונטה של שייקספיר. אגב, לא מכבר נחתם מחקר באוניברסיטת פלימות שבדק אם מתן לקופים גישה למחשב תגרום באקראי ליצירה בעלת היגיון. לצורך המחקר הוכנס מחשב לכלוב עם קופים. מה שקרה, כפי שמתארים החוקרים, הוא שהזכר הדומיננטי לקח אבן וכיסח למחשב את הצורה. הקופים גם נהנו לעשות צרכים על המקלדת ולהקיש על האות אס. נדמה לי שכתביהם היו מעניינים יותר מהמלל של צבי.
כעבור שבוע אני מתקשר למספר הרשום על המעטפה כדי למלא את חובתי לצבי ובעיקר כדי להחזיר לו את כל הנייר הרב. לטלפון עונה אישה.
"מלכה, אני מניח", אני אומר.
"מי אתה?", היא שואלת.
"לפני שבוע נתקלתי בצבי והוא נתן לי חומר לקרוא. אפשר לדבר איתו?".
"הוא מאושפז כרגע", עונה מלכה לקונית.
"קרה לו משהו?", אני שואל מודאג.
"שום דבר רציני. זה עונתי", היא משיבה בטון טומן סוד. אני מבין שאין טעם לחקור. "מה הוא סיפר לך? ", היא מתעניינת.
"על הכל", אני נבוך. "עלייך, על ההתערבות. על שמשון".
"אהה שמשון", אני שומע אותה מכחכחת בגרונה מעבר לקו. בכל אופן סיכמתי איתה שתגיע למערכת לקחת את החומר ולמען האמת הייתי סקרן לפגוש את האישה שאמללה כל כך את צבי. כעבור יומיים אני פוגש במלכה בלובי של "מעריב". בכל הכבוד, היא לא נראית כל כך נורא והאף שלה נורמלי לגמרי. "הוא קצת פסיכי בעלי", היא מבהירה, "במיוחד כשהוא לא לוקח את התרופות. אבל אנחנו מסתדרים". אני מנסה לדלות פרטים על היכרותם, על ההתערבות, על שמשון.
"אחי נהג בדן, איציק שמו", היא מסבירה. "צבי הוא מאני דפרסיבי, יש לו הרבה סיפורים טובים כשהוא במאניה". מאוכזב במקצת אני מזמין אותה לקפה. מלכה מתבררת כאשת שיחה נעימה הפורסת בפני מסכת חיים לא קלה. כשאני נפרד ממנה אני לא מתאפק ושואל: "אז למה התחתנתם, מה היה לכם במשותף?".
"העניין הזה עם הפכים נמשכים. מכיר?".
"מה הפכים נמשכים?", אני תמה.
"הוא לא היה בהריון ואני כן".
טורו של אראל סג''ל מתפרסם מידי שישי במוסף ''סופשבוע'' של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
