ד"ר דוליטל לא גר כאן
תחקיר כלבוטק שחשף את מעללי הווטרינר הרשותי של מטה בנימין חידד את הבעייתיות במגוון תחומי האחריות של משרד החקלאות הממונה על החקלאים ועל חוק צער בעלי חיים כאחד. ענת רפואה מציעה כי סמכויות הפיקוח על החוק תועברנה למשרד לאיכות הסביבה
גינת וכולנו היינו נסערים ומזועזעים עד עמקי נשמתנו מהמראות, אבל היא נראתה די רגועה ובנימה חצי מצטדקת ורבע סלחנית העירה משהו על טכניקת הביצוע ואמרה שהעניין ייבדק ויוסקו מסקנות. בתגובה על התנהגותו ההזויה של הווטרינר הרשותי, ד"ר אפרים קרן, האחראי לזוועות, שפצח בשירה וריקודים למול התחקירנים של כלבוטק, ענתה בחיוך ש"כנראה הוא התרגש מהמצלמות".
ד"ר דגנית בן דב, הממונה על אכיפת חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, הגיבה כפי שתליין היה מגיב למראה הוצאות להורג של תליין אחר. ד"ר בן דב, שעבדה במשך כשש שנים כווטרינרית הראשית והדוברת של אגודת צער בעלי-חיים ת"א, בה הומתו בממוצע 10 אלף חיות בשנה (על פי תצהירים שהוגשו על ידי האגודה לרשם העמותות) כנראה לא מתרגשת בקלות מהתעללות בבעלי-חיים. היא גם לא ממש יכולה לבקר בפומבי קולגה שלה, וטרינר רשותי, שעובד איתה באותה מחלקה במשרד החקלאות. לא נעים.
מה שראינו בכלבוטק זהו קצה הקרחון של התעללות יומיומית בבעלי חיים שמתבצעת בחסות וטרינרים רשותיים במקומות רבים בארץ. התנהלותו האכזרית והמוזרה של ד"ר אפרים קרן, הווטרינר הרשותי שאחראי על 45 ישובים בנפת בנימין, היא תוצאה ישירה של מבנה משרד החקלאות שלוקה בניגוד עניינים מובהק. לפני שאתייחס לבעייתיות המערכת, הנה כמה קווים לדמותו של וטרינר רשותי מן המניין:
ווטרינר רשותי לא התכוון להיות כזה בצעירותו. פעם הוא חלם להיות ד"ר דוליטל, לנהל קליניקה מפוארת בפאתי העיר או להציל את חיות הבר בג'ונגלים אקזוטיים, אבל נסיבות חייו הביאוהו למחלקה הווטרינרית הרשותית בעיר או במועצה, כזו או אחרת, ועיסוקו הוסב למשהו אחר, רחוק מאוד מתכניותיו המקוריות. בתפקידו הוא אחראי על הגנת התושבים מפני בעלי-החיים ולשם כך המדינה נתנה לו רשיון להרוג כל חיה שמטרידה את האזרח או את גיסתו.
למעט מקרים בודדים, רוב הווטרינרים הרשותיים שכחו לגמרי את שבועת הרופא הווטרינר עליה נשבעו כשקיבלו את התואר, מחקו מתודעתם את המושגים חמלה, רחמים והצלת חיים, ושם, במשרדיהם האפורים, הם שקועים עד צוואר בתוך ניירת של הוצאות להורג ושל משלוחי בשר מבתי מטבחיים. לא קל להיות ווטרינר רשותי, גם לאור העובדה שיש לך שני בוסים על הראש – העיריה ומשרד החקלאות - אבל מה לעשות, צריך להביא פרנסה הביתה.
"מחקו מתודעתם את המושגים חמלה, רחמים והצלת חיים". צילום: ענת רפואה ענת רפואה
מערכת סגורה
מפקדת הווטרינרים הרשותיים נמצאת בבית דגן והיא נקראת מחלקת השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות. שם יושבת הגברדיה הוותיקה של הווטרינרים שרובם גדלו במשרדים מהפיסקה הקודמת, ובעלי-חיים עם לב פועם הם רואים בעיקר בטלויזיה. יש שם ווטרינר שאחראי על סוגי רעלים להשמדת בעלי-חיים, ווטרינר אחר שחותם על יבוא ויצוא של בעלי-חיים למטרות סחר, ווטרינר נוסף שאחראי על משחטות, וגם ד"ר בן דב יושבת שם, בתפקיד "הממונה על חוק צער בעלי-חיים".
משרד החקלאות מסודר להפליא: מצד אחד הוא אחראי על כל בעלי-החיים בארץ, מצד שני הוא אחראי על כל מי שמפיק רווחים מבעלי-החיים, ומצד שלישי הוא גם אחראי על הסמכות שאמורה לפקח על הגנת
בעלי-החיים, הלא היא "הממונה על חוק צער בעלי-חיים". יופי. המערכת סגורה. בכדי לשמור על שקט תעשייתי ובכדי לוודא שפעילות משרד החקלאות לא תופרע, כל שנדרש הוא לבחור לתפקיד הממונה על חוק צער בעלי-חיים בובת "יס מן", רצוי כזו שיודעת להתנסח ברהיטות.
האכסניה של הממונה על חוק צער בעלי-חיים תחת כנפי משרד החקלאות יוצרת מצב בו החוק היחיד שמתיימר להגן על בעלי-החיים, מתרוקן מתוכנו ובפועל לבעלי-החיים בישראל אין שום הגנה.
המצב הזה מאפשר לפיטום האווזים להימשך שנתיים וחצי נוספות לאחר שהוצא מהחוק, מאפשר לווטרינר רשותי לשיר ולרקוד לנוכח כלבים וחתולים סובלים, מאפשר לווטרינר רשותי אחר שהוצא נגדו כתב אישום פלילי על הריגת חתולים בניגוד לחוק לקבל תפקיד בכיר יותר במשרד, מאפשר למלוק את גרונותיהם של בעלי כנף בפינות חי, מאפשר לווטרינר הרשותי של עירית ראשל"צ להעביר חוק עזר שאוסר האכלת חתולי רחוב, מאפשר התאכזרות לפרות, לחזירות ולתרנגולות, מאפשר סחר בגורי כלבים וסחר בקופים, ומאפשר עיכוב אישור תקנות שמטרתן להקל, ולו במעט, את סבל בעלי-החיים.
כל זה חייב להיפסק. בדיוק כמו שהוצאה המחלקה לחקירת שוטרים מהמשטרה והועברה למשרד המשפטים, הממשלה החדשה חייבת לאשר תיקון בחוק שיוציא את הפיקוח על חוק צער בעלי-חיים מידי משרד החקלאות ויעבירו למשרד לאיכות הסביבה.
התאכזרות לחזירות. צילום: a.r.m.o.r.y a.r.m.o.r.y
נא להמתין לטעינת התגובות
