אנחנו לוזרים?
אחרי ימים של חיפושים איתרנו את הסניף של מפלגת 'לידר' שזכתה במקום הראשון בבחירות - אבל מהסוף. המפלגה שבראשה עומד "רדקו, סוחר הדגים מאשדוד"
מפלגת לידר, כך נדמה, היתה התעלומה הגדולה של מערכת הבחירות הנוכחית. מרבית המצביעים כלל לא ידעו על קיומה, כרזות לא ניתלו בצמתים המרכזיים ופליירים לא חולקו ברחובות. בשמונה בפברואר, כשדווח ב"מעריב" על הליך רישום המפלגות, נכתב כי "בראש המפלגה עומד סוחר דגים מאשדוד בשם אלכסנדר רדקו, שהתקשה מאוד בעברית ולא ידע להסביר בדיוק מה הוא מבקש בבחירות".
בניגוד למפלגות אחרות, מצבה של לידר היה קשה גם בסקרים. בסקר שנערך לקראת הבחירות, בהשתתפות 36 אלף נשאלים, הגיעה לידר למקום האחרון עם 7 קולות בלבד. גם בטוטו בחירות, שערכו סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון, היתה מפלגת לידר הבאנקר, ההימור הבטוח למקום האחרון. באחד הפורומים באינטרנט כתב גולש מודאג במיוחד: "מפלגת לידר- אני באמת לא יודע מי הם, ובדקתי. לא כתוב כלום, אין שום קמפיין, מצע, משהו. זה חוקי?".
חוקי או לא, בבחירות האחרונות שברו החבר'ה מלידר את כל השיאים ושוב הגיעו ראשונים מהסוף, הפעם עם 580 קולות, לאחר ששליש מתומכי המפלגה בבחירות הקודמות בחרו הפעם להצביע ברגליים, ככל הנראה כדי להבטיח את הכישלון. בכל זאת, מסורת זו מסורת.
אך גם למפלגות האלה יש את הקסם שלהן. כמו לא להוציא אף ניחוש נכון בטוטו או להמר על סוס המרוץ "חצי-מת", שתמיד יגיע אחרון, גם זה סוג של אמנות. יצאנו לתור אחר סוד הקסם של לידר ולנסות לאתר את הכללים שעליהם נשענת מפלגת הלוזרים הנצחית.
מדרחוב הנביאים באשדוד, חמישי בצהריים
הכלל הראשון של מועדון קרב - לא מדברים על מועדון קרב. הכלל הראשון של מפלגת לידר - לא מדברים בכלל. טלפונים למטה המפלגה נותרים רוב הזמן ללא מענה. גם כשכבר עונה מישהו, זה נשמע כך: "איפה ולרי, ראש המטה?", לא יודע. "מתי יהיה?", לא יודע. "יש לו טלפון נייד?", לא יודע. "אתה קשור איכשהו למפלגת לידר?", לא יודע.
ב-144 לא תמצאו את הטלפונים של יו"ר מטה המפלגה ובטח לא של המנהיג אלכסנדר רדקו. הרמז היחיד מסתתר באתר הבחירות הרשמי של הכנסת, שם נרשם סניף המפלגה בחנות מספר 23, אי שם במרכז המסחרי של רובע י' באשדוד.
ההתחלה אופטימית. אני מחפש שלט קטן תלוי על מטה המפלגה, שריד
לבחירות שהתקיימו לפני שלושה שבועות. כלום. בלעה אותם האדמה. מרכז מסחרי מנומנם, ארבע חנויות עומדות ריקות ומסורגות עם שלטי השכרה. כנראה שבמרכז המסחרי של מדרחוב הנביאים, מפלגת לידר היא בסך הכל עוד ביזנס כושל שלא מושך תשומת לב מיוחדת.
אני מסמן לעצמי את הכלל השני של מפלגת לידר: אם כבר ליפול, לא ליפול לבד. דאג להיות מוקף בעסקים כושלים, צרת רבים היא תמיד סוג של נחמה. החיפושים נמשכים. אפילו על לוח המודעות העירוני במרכז המסחרי, צמוד לדוכן החלומות של הפיס, אין זכר למפלגה. באין שילוט, פניתי לעזרתם של השכנים, שהיו שמחים לעזור, אילו רק היו יודעים על מה אני מדבר.
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף החג של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
