להרוס, לבנות ושוב להרוס
ניר ברעם מתקשה להבין למה אנו מוכנים שמופז יכהן כשר התחבורה לאור הנזק הרב שגרם כשר ביטחון
גם אם אין חולק שנתניהו תרם לשיקום הכלכלי, הרי שהמחיר – הרעבה של מאות אלפי בני אדם, חיסול ממוקד של העבודה המאורגנת בישראל ושלילת זכותם של מאות אלפים למינימום של כבוד אנושי, היה כזה שהציבור לא היה מוכן לקבל.
אבל אם בזירה הכלכלית נתניהו שפך את התינוק הפוליטי עם המים, אז כיצד אפשר לתאר את עבודתו של שר התחבורה המיועד שאול מופז?
האיש באופן שיטתי חסם כל כיוון אפשרי לדו-קיום בין ישראלים לבין פלשתינים. אם לגבי נתניהו ניתן לומר שמטרה הושגה אך היא אינה מקדשת את האמצעים, הרי שבמקרה של מופז האמצעים השתוללו - אבל איזו מטרה הושגה בדיוק?
קודם שמופז תולה בצער את הנעליים הצבאיות, הבה נבדוק לאן האיש הוביל אותנו. אף על פי שהטרנד של משה דיין נראה קצת מיושן, הרי שמופז כלא אותנו ברטרו של כוחניות שהעמיד את המקור בצל. כל אמצעי כוחני היה כשר למהדרין בתמורה לשבועה שהדבר יתרום לאילוף העם הפלשתיני הסורר.
להשמיד את המטה של ג'בריל רג'וב חרף ההנחה (שאולי לא הגיעה לאנשי אמ"ן למרות שגם כריסטין מהדוגמניות כנראה הבינה את זה) שהדבר יחזק את חמאס ויותיר אותנו בלי ערוץ הידברות? להשמיד גם להשמיד.
פצצה במשקל טונה על בניין בלב שכונת מגורים צפופה? נו, הבה לא נהיה יפי נפש בשעה כל-כך קשה לעם היהודי. חיסולים ממוקדים של פעילים קיקיוניים? כמה שיותר גבר. הרעבה שיטתית של האוכלוסייה בעזה? הרי ברור שהעברת קמח במעבר קרני יהיה סופה של מדינת ישראל.
מר ביטחון אינו חדל אישים. כל אחד שיבחר להתעסק איתו יוכה ללא רחם. כולל אנחנו. בסופה של קדנציה מפותלת ורבת שנים, יש גם שורה תחתונה – בעזה ובגדה עלה לשלטון משטר פונדמנטליסטי, תוצאה הרת אסון הן ברמה הטקטית והן ברמה האסטרטגית, כמו שוודאי אומרים החבר'ה במטכ"ל.
טכנוקרט של כוח
חבל. אם רק היינו נותנים לשאול להתאפסן בקרייה עוד קדנציה, הוא ודאי היה מלמד את החמאס שיעור או שניים ובעוד כמה חודשים מחזיר את הפת"ח לשלטון. אבל מצד שלישי, אולי היה עדיף להעלות את הג'יהאד האיסלאמי לשלטון ולהוריד את הפת"ח. שיקולים אסטרטגיים כה מורכבים הם לא עניין לאנשים פשוטים כמונו.
אז אילו סגולות יש באיש האפור והעילג הזה, שגם גבה מאיתנו מחירים שקשה לדמיין – בקורבנות, במוסר ובכסף, גם הזיק לנו וגם הצליח להצטייר כאחד שניתן לסמוך עליו. איך הוא הצליח להחריב את עתידנו, להיכשל בכל פרמטר, ועדיין להצטייר כאדם המתאים ביותר לתפקיד?
איך זה שאפילו את הצעדים הפוליטיים המכוערים של האיש, שכינה את קדימה "מפלגה לא דמוקרטית" יום לפני שעזב את הליכוד, אנחנו מקבלים כחלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי-צבאי של חיינו?
התשובה מאכזבת
ושאול קשישא? האיש הרי התמקד בשנים האחרונות בעיקר בהרס. הגמילה משאול עלולה להיות קשה. אולי עדיף לעשות את הדברים בצורה הדרגתית לפני שעוברים לחשיבה קונסטרוקטיבית.
אולי כדאי להעניק לשאול את ההזדמנות להרוס איזו מסילת רכבת נידחת? כזאת שכבר לא משתמשים בה. ואז לאט לאט לאפשר לשאול לבנות איזה כביש גישה צדדי. אבל שאף אחד לא יתלונן אם דווקא בשלב הזה שאול ירצה להרוס את הכל. להרוס, לבנות ושוב להרוס. רצוי עם הרבה עוצמה, יהירות, עיוורון. זה הרי עבד כל כך יפה עם הערבים. או שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
