הקצין נשאר נאמן לחבריו – עד מוות
במשך חודשים עבר סגן ערן בנישתי, לוחם מצטיין בדוכיפת, מסכת לחצים קשה מצד הפרקליטות ומצ"ח כדי שיעיד במשפט נגד חבריו. זה נגמר בהתאבדות
ההתאבדות התקבלה בתדהמה בבית משפחתו של ערן ובקרב חבריו הרבים. איש לא ידע מה הביא אדם מלא שמחת חיים, מוכשר וכריזמתי, לעשות את מה שעשה. במשך החודשים שחלפו מיום המקרה, עסקו אמו של ערן וחבריו בחיפוש תשובות לחידה הבלתי פתורה. "על פניו לא היתה כל סיבה", סיפרה אמו תקווה, "ערן שלי היה ילד מאושר, חזק, ממש מלח הארץ, שלא סבל מכל הפרעה". רק לפני שלושה חודשים, בתחילת שנת 2006, נסגר המעגל. התקבלה התשובה.
מעטפה עבה שקיבלה המשפחה, ובה מסמכי החקירה שערך צה"ל בעניין ההתאבדות, העלתה מסקנות עגומות על חודשיו האחרונים של ערן בצבא. למשפחה התברר שסגן בנישתי היה חשוף למסכת לחצים קשה מצד הפרקליטות הצבאית ומפקדיו, שדחקו בו להעיד נגד חבריו ליחידה ונגד חייליו. הסיבה היתה מעורבותם לכאורה של חיילי דוכיפת במעשי ביזה ברמאללה במהלך מבצע חומת מגן.
הדוח חשף כי מפתיחת החקירות של מצ"ח בעניין הביזה ועד יום מותו, לא הרפו נציגי הפרקליטות מערן. ללא רגישות או התחשבות ברצונו להימנע מעדות נגד חייליו, הם הפצירו בו ללא הרף למסור את העדות. בשלב מסוים החליט ערן לשים קץ לחייו, בעקבות המצב הנפשי הקשה שאליו נקלע.
במבצע חומת מגן בשנת 2002 נמתחה ביקורת על צה"ל, שלפיה בזזו חיילים שפעלו במרכז רמאללה את רכוש הפלשתינים. בעקבות הביקורת נפתחה חקירת מצ"ח, כדי לברר אם אכן נגנב רכוש, ולהעמיד לדין את האשמים. מידע מודיעיני שנאסף בחקירה הוביל את חוקרי מצ"ח ליחידת דוכיפת, שחייליה איישו את קו רמאללה באותו זמן.
בזה אחר זה נחקרו כל חיילי פלוגת המסלול של דוכיפת. בנישתי, שלא היה חשוד במעשה, נפל לתרגיל חקירה של שוטרי מצ"ח, וציין ששמע את חבריו לחדר מדברים על העניין. החוקרים והפרקליטות מצאו בעדותו של ערן חיזוק לראיות נגד ארבעה חשודים מהיחידה - כולם לוחמים בפלוגה וחבריו של ערן. לאחר מצעד החקירות נרגעו העניינים ביחידה. ערן שאותר מיד עם הגיוס כבעל נתונים איכותיים, יצא לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1.
אחרי שסיים את הקורס בהצטיינות, חזר בנישתי לפקד על יחידת הסיור בפלוגה המסייעת של דוכיפת. אך הוא לא תיאר לו שכך תיראה קבלת הפנים שלו. בזמן שהיה בקורס קיבלו חבריו את כתבי האישום נגדם, ומצאו בהם את שמו של סגן בנישתי כעד תביעה מרכזי בתיק.
ערן ניסה להסביר שנפל קורבן לתרגיל חקירה, שהוא לא העיד מרצון נגד חבריו, ואין בכוונתו להעיד נגדם בבית הדין - אך ללא הועיל. למרות כל זאת, המשיך ערן לתפקד ביחידה. הוא היה שותף למבצעים מסוכנים, וזכה לתשבחות על אומץ לבו ועל הרגישות שגילה כלפי חייליו. ככל שנקפו הימים גבר הלחץ על ערן, אך הוא בחר לא לשתף את משפחתו בתקופה הקשה שעברה עליו.
במקביל החל לחץ נוסף מצד נציגי הפרקליטות הצבאית. כוונתם היתה להרשיע את ארבעת חיילי היחידה, ולטענתם עדותו של ערן היתה חיונית. הוא זומן למסור עדות בפעם הראשונה בשנת 2004, אך סירב. "רק אחרי 13 חודשים הבנתי בדיעבד למה היה חשוף ערן שלי, לאיזה גיהנום היה חשוף", סיפרה אמו, "הוא התחרט על מה שאמר בהערת אגב לחוקרים, הוא נפל למניפולציה של החוקרים. הוא לא רצה להעיד מעולם נגד חבריו. הוא אהב אותם כל כך, וזה שבר אותו. הוא ידע שהעדות עלולה לשלוח את חבריו לכלא, ולא רצה בכך".
לדברי האם, מפקדיו של בנישתי לא ראו בעין יפה את סירובו להעיד נגד חבריו. "לאחר כמה חודשים הוא נדרש שוב להעיד בבית המשפט, והפעם כבר החל לשדר אותות מצוקה. הוא אמר לכולם שהוא לא מעוניין להעיד. מפקדיו האיצו בו לעשות כן, והוא הרגיש מאוים ונפגע מהיחס הקר כלפיו. בכל פעם שהוא שמע את הטלפון מהפרקליטות הוא החליף צבעים".
גם בפעם השנייה שבה התבקש להעיד, מצא ערן סיבה כדי לא להגיע. "הוא מצא תירוץ להתחמק גם מהזימון השני באמתלה של פעילות קשה שעבר בלילה קודם. אולם אז המתח והיחס השתנו לחלוטין. הוסבר לו על ידי מפקדו כי זה נחשב בעיניו לחציית כל הקווים האדומים בתפקודו כקצין. אמרו לו שאם לא ייענה לצו בית המשפט, ייחשב הדבר לביזיון בית משפט, והוא עלול להיעצר".
האם תקווה מספרת כי היום שבו אירע האסון, היה המועד השלישי שנקבע לערן להעיד בבית משפט. בשעה עשר בבוקר התקשרו לטלפון הנייד שלו פקידות בית המשפט, ודרשו ממנו להגיע. תוכן שיחות הטלפון בין ערן לבית המשפט נחשף בפני האם בדוח החקירה.
"אחרי מותו חיפשתי את האנשים האחרונים שדיברו איתו, והיום אני כבר יודעת. ערן אמר לאותן פקידות בטון עצבני: 'הבנתי. אני אחזור אליכן'. לאחר כמה דקות פגע בנפשו. כשהגעתי הביתה קיבלתי את הבשורה המרה. יום למחרת צלצל הטלפון שלו, ועל הקו המתינה שוב פקידת בית המשפט. היא צעקה: 'ערן, למה אתה לא עונה? למה אתה לא מגיע?' שאלתי אותה מי את ומה רצונך, אמרתי לה שהוא מת. היא שתקה וניתקה את הטלפון".
בימים אלו הוכר ערן בנישתי כחלל צה"ל על ידי משרד הביטחון, והועלה לדרגת סרן. משמעות ההכרה, אמר עורך דין המשפחה שלומי ציפורי, היא "שמערכת הביטחון מכירה בכך שמה שהרג את ערן הוא העובדה שחייבו אותו להעיד נגד חבריו".
לדברי עורך הדין ציפורי, החקירה מצאה "כי היו כשלים רבים באופן הטיפול בסיפור, וחוסר תשומת הלב למצב הרגיש שאליו נקלע ערן הביאו אותו לעשות את המעשה. מישהו היה צריך לברר עמו ביסודיות מה בדיוק הבעיה ולהושיט לו סיוע".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה, כי "צה"ל משתתף בצער המשפחה ומטעמי צנעת הפרט לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. צה"ל מצוי בקשר רציף עם המשפחה, באמצעות קצינת הנפגעים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
