שישי בראשון 28.04.06
"משנת החלומות", "אורלנדו", וילנאי, הדולר, אשר על כן, אורי שנער, שטרית, ברוורמן, אורי גולדשטיין, סילבן שלום, "מילון העברית המקראית", ערוץ 1, מופז, מהטה ויקירתי
בשביל להבטיח לעצמו את המקום השני בליכוד, סילבן שלום
למה מופז מזכיר לי את ג'וחא (דמות פלמ"חית מיתולוגית) ? כי מופז, שאיבד את משרד הביטחון, ביטל או לא מנע את ביטול מסיבת יום העצמאות המסורתית של משרד הביטחון, בצעד העשוי להתפרש כאבל על לכתו של מופז מהמשרד, או כביטוי להתרוקנות המשרד מתוכנו ומערכיו האמיתיים. ו-? בחורף של 1947, אנשים נשבעו על כך, ג'וחא איים על החמור שלו, שאם כך וכך, אז הוא, ג'וחא, לא יאפשר לחמור שלו להשתתף בתהלוכת חג השבועות בעמק יזרעאל (ביכורים).
תסריט: אולמרט אכן מפרק את רשות השידור (ערוץ 1) ומחשיך את המסך לחודש או חודשיים, אבל נתקע עם הפרויקט הזה באמצע, כלומר לא מצליח לעשות מערוץ 1 ערוץ ציבורי קלאסי-מודרני. ואז אין יותר ערוץ 1: זה מת. למה? כי אולמרט ראש ממשלה ולא שר תקשורת, והוא לא יכול להשקיע את כל כולו בזה. ולאיש מלבדו אין רצון פוליטי כה עז בעניין ערוץ ציבורי, כי בתוך תוכו העסקן הישראלי מוכן להסתפק בערוץ 2 ובערוץ 10, בתנאי שאפשר יהיה לעשות איתם דיל על זמן מסך.
לזובין מהטה מלאו 70 והממשל, על שלוחותיו בתקשורת, לא חדל להלל ולשבח אותו על יחסו כלפינו-כאילו ישראל חתיכת מקום נידח בעולם הרביעי ולא תחנה יהודית קוסמופוליטית נמרצת, שהשפעתה על הפוליטיקה העולמית של המוזיקה גדולה. עם זאת, זובין מהטה ידידנו, ברכות חמות ליום הולדת ה-70.
למה אחרי כל הרעש והצלצולים אבישי ברוורמן מחוץ לרשימת העבודה בממשלת אולמרט? כי בעוד 11 חודש תתקיים בעבודה הצבעה חדשה על המנהיגות, ועמיר פרץ לא מעוניין שברוורמן יגיע לשם מעמדת כוח של שר בכיר, או שר בכלל. אז? ברוורמן בחוץ. אז? יש לו עכשיו 11 חודש לחתור בגלוי תחת פרץ. ולמה פואד כן בממשלה? מה, מפואד עמיר פרץ לא מפחד? כן, מפחד, אבל רבאק, אי אפשר לפחד מכולם יחד כל הזמן. והירשזון? כן, נכון, להירשזון יש בסך הכל שיניים ותיאבון פוליטי של שר תיירות טיפוסי, אבל זה מה שעושה אותו, מבחינת אולמרט, לשר אוצר אפשרי ביותר.
מאיר שטרית נראה פוליטיקאי מנוסה, לא? אבל זה לא מנע ממנו להיות אורח ה"יומן" (ערוץ 1) וליפול שם עם טקסט ילדותי, חיוך חסמבאי-סודי והבעת האשפאפי שהרגע נגזלה ממנו עצם, ליפול עם הטקסט כאילו הובטח לו (אולמרט) תיק האוצר, והלאה השמועות, ואתם עוד תראו. מה בכלל גרם לשטרית לבוא לאולפן? מה, אחרי כל השנים העסקניות האלה הוא לא מזהה מארב? 1. דחף לאו בר כיבוש. 2. האשליה שהוא ישנה את המציאות מאולפן הטלוויזיה: יגרום לאולמרט למנות אותו לאוצר. האולפן, עצם הנוכחות באולפן, מתעתע ברבים: מזריק להם תחושת כוח שקרית קצרה.
למה בתוך שבוע הדולר ירד כאן ביותר משני אחוזים? כי הבורסה עלתה. למה? כי משקיעים זרים התפתו להאמין שאולמרט בעצם שולט בעניינים וקנו מניות ישראליות. איך קנו? בדולרים, ואז הדולר שנכנס לישראל מוריד את מחיר הדולר שכבר נמצא כאן, כי הוא נכנס ונפרט לשקלים. מה מחר? הממשל החמאסי יחזיר את הדולר בישראל למעלה. איך? החמאס הולך בינתיים, נכון להשבוע, לכיוון אחד: ארגון טרור. עוד צעד אחד והמערב ייאלץ לדון בחמאס כארגון טרור. ואז? אולמרט לא שולט, הצמיחה של המשק מוטלת בספק, החמאס ארגון טרור: הדולר עולה מחדש. יהודים, יש אלוהים, הדולר עוד יעלה!
אני מניח שאם אכן אולמרט יפנה לאורי שנער שישקם את ערוץ 1 וינהל אותו - זו תהיה תשובת שנער: "אמנם אני אחד החתומים הראשיים על הצלחתו הפנטסטית של ערוץ 2, ואמנם פרשתי מחברת קשת, ואמנם הטלוויזיה כאש בעצמותיי - אבל השוני בין ערוץ 2 לערוץ 1, האמור להיות ערוץ ציבורי קלאסי, הינו כה מכריע, כה מהותי, עד שהיושר מחייב אותי להודיע כי איני מוכשר למשימה המדוברת. ערוץ 2 בידורי, אסקפיסטי, רייטינגי בכל מחיר, לאומני, יצרן חלומות שווא בלתי נלאה, מוחק ניואנסים, דוחה מיעוטים, דוחה דתיים, עניים, ערבים, הומואים, פועלים זרים, עולים חדשים, מתחסד כפטריוט, מדיח לצריכה חסרת ביקורת, מוטה בקביעות אל ההון, משווה את הישראלי לאיזושהי חיית טלוויזיה מערבית, בינלאומית, מחוסרת זהות מסוימת - ואילו הערוץ הציבורי אמור להיות כמעט היפוכם של כל אלה, וחייבת להיות לו נטייה עזה לזהות ברורה ומסוימת, ישראלית. רבותיי, עיניכם הרואות שבשבתי בערוץ 2 לא הכשרתי עצמי נפשית ומקצועית לשידור ציבורי. תודה על עצם האמון".
וילנאי, שיצא השבוע בחריפות נגד עמיר פרץ, זה וילנאי מהברית הקדושה עם שמעון פרס נגד עמיר פרץ, בבחירות האחרונות במפלגת העבודה? זה וילנאי שלא מונה לרמטכ"ל ואז הודיע שבכך אירע בישראל חטא שחומרתו כמעט כחטא העגל?
ראוי היה שמומחה חכם יכתוב על "מילון העברית המקראית" של מנחם-צבי קדרי, שראה אור לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן. מילון שהוא אוצר לשון המקרא מאל"ף עד תי"ו - ונכון להניח שאכן מומחה חכם עוד יעשה זאת בהרחבה ראויה בעיתון זה, ובינתיים עשיתי עצמי נציג לאלפי הדיוטות המתמוגגים מעצם המילון הזה, ללא כלים ביקורתיים מיוחדים לכך, מעצם עצמו, מעצם חנו, מעצם עריכתו וכתיבתו הבהירותצלולות, מעצם קסם השפה המקראית והשראתה עלינו עכשיו ומעצם השפע שבמילון זה. הנה "מהפכה: הפיכה, חורבן, הריסה; לרוב על סדום ועמורה".
אחת לרבעון, נגיד, צומחת מהטלוויזיה (כל הערוצים) תפרחת לשונית מופרכת, מכוערת מבחינה לשונית, מוגזמת, קיטשית. פעם זה "בעת הזאת", כאילו המדובר בעת הישנה, בעת העתיקה, בעת החדשה או בעת המודרנית, ועכשיו בעת הזאת, בעוד שאין המדובר בעת במובנה כמנת זמן גדולה ושגיבה, אלא בעכשיו ישראלי, צמוק, מיוזע, קצר ונואש, שכולו שעה או מקסימום יממה. אבל ה"בעת הזאת" כבר נעשה הליך לשוני מקובל (במיוחד בפי עסקנים). והנה לאחרונה צומח לו, לפי שעה בעיקר בערוץ 1: " אשר על כן". מה זה? נדמה לי שזה בסך הכל: "לכן". כל היתר ( " אשר על" ) מיותר כי הוא נפוח, מלאכותי, מתחזה כהדור, זר ומאומץ, כי אין הוא מתיישב סגנונית, קצבית, דקדוקית, הגייתית ונשימתית עם סך כל השפה שבפי הכתב הזה. אשר על כן זה מגוחך.
מה טוב באורי גולדשטיין (ערוץ 1, " יומן" ) ? הוא גם אמן וגם כתב טלוויזיה. גם מתעד (כפשוטו) וגם לירי (במידה). הוא אחת הסיבות לצפייה ביומן של ערוץ 1. ניסיון החיים שלו הינו תובנה מעודנת ומרירה. בשבוע שעבר אורי גולדשטיין סיקר את התחנה המרכזית הישנה של תל-אביב לאחר הפיגוע: מאסטרפיס.
יקירתי, כסף יעזור?
טורו של אדם ברוך מתפרסם מידי שבוע במוסף השבת של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
