חרקירי
לא כל מי שרואה חרקים אצלו בבית ממהר להוציא K-300. פיני אמיתי, למשל, דווקא אוהב ללטף תיקנים גדולים, עכבישים שעירים ועקרבים שחורים. רוצים סיבוב?
ירוקה זוכה לתנאים המשופרים הללו מכיוון שהיא החרק החביב ביותר על אמיתי, חוקר החרקים המיתולוגי, מהאורים והתומים בתחום בישראל, היום מדריך ילדים ובני נוער בגן החיות התנ"כי בירושלים. אבל לא רק ירוקה. גם יהודית הטרנטולה מאוד חביבה עליו, וכשאני מסרבת בנימוס ללטף את העכבישה הענקית והשעירה נדמה שאמיתי קצת נעלב. את כרמלה, עקרבית שחורה המצוידת בצבת אימתנית, אמיתי כבר לא מציע ללטף וגם לא את חבורת התיקנים הענקיים הפורצת מתוך צנצנת זכוכית שהוא פותח.
התכנסנו בביתן החרקים שבגן החיות הירושלמי לרגל צאת "מדריך החרקים בישראל לילדים ולנוער" של אמיתי (בהפקת יונה זילברמן), שיצא בהוצאת "מודן". זהו המדריך המי יודע כמה שלו לבעלי חיים בכלל והשני לחרקים, אבל נראה שידו של אמיתי בן ה-78, איש נמרץ וקופצני, עוד נטויה. למי שמתעניין ביצורים קטנים עם שמות כמו יקרונית התאנה, מבעיתן או נימפית החורשף, זהו עולם ומלואו. לרוב האחרים, למרבה הצער, לא מדובר אלא במשהו שיש להתמודד איתו בעזרת K-300.
אמיתי אוהב לדבר על יקיריו ולהחדיר את האהבה להם, בעיקר לילדים. בחדרו מלא ההפתעות הוא מראה להם מגירות צרות שבהן נעוצות בקפידה שורות של פרפרים, חיפושיות, שפיריות, ואפילו פשפשים, כולם מיובשים, וכמובן את דרי המקום החיים, בהם חגבים, צרצרים, עכביש מסוג אלמנה שחורה, טרנטולות, עקרבים ומקלונים בגדלים שונים. אחד המקלונים הללו, מראה לי אמיתי, מריח, לצורכי התגוננות, ממש כמו עשב, אחר יודע להתחפש למת, כשהוא שכוב על הגב בפישוט איברים.
כילד בירושלים, בן למשפחה בת שבעה ילדים, לא היה דבר שריתק את אמיתי יותר מהיצורים הללו שאהב ללכוד בשדה ולהביא הביתה. הלימודים מעולם לא עניינו אותו, או, בדיעבד הוא מבין שלא הצליח להתמודד איתם בגלל לקויות למידה. את כל מה שהוא יודע היום, ומדובר באוצר מדהים של ידע, הוא למד בעצמו, מהתנסויות אישיות ומעבודה לצד טובי הזואולוגים בישראל. תגליות רבות בתחום רשומות על שמו, בהם צורת הרבייה של מיני עקרבים וגם שיטת ההזדווגות של העכשובים (משהו בין עקרב לעכביש), תהליך רב השראה, שאותו הוא מתאר בפרוטרוט ובהתלהבות רבה. גם כמה משמות החרקים בעברית הם שלו, בהם "עב-יד כושי", " נבו יריחו", " קטלן דו-גוני" ו"גמל שלמה עצבני".
את אהבת בעלי החיים שלו ירש מסבו. בילדותו בילה בביתו של ישראל אהרוני (לא השף), הזואולוג העברי הראשון בארץ ישראל, ועזר לו במחקריו. ההזדמנות הגדולה ניתנה לו כאשר פגש בזואולוג פרופ' אהרון שולוב, מקים גן החיות התנ"כי בגרסתו הראשונה (כפינת חי ב-1928), שהציע לו לעבוד
למרות שכאמור תואר אקדמי מעולם לא רכש, הפך אמיתי, בזכות הסקרנות, התשוקה והיצירתיות שלו, לאחד המומחים הגדולים ביותר לחרקים. "הייתי אוסף את בעלי החיים ומטפל בהם. היה לי פנקס קטן שבו הייתי רושם או מצייר (אמיתי הוא גם צייר מחונן, ע"כ) כל דבר חדש שגיליתי. ללמוד בכיתה לא הייתי מסוגל ואת השמות בלטינית היה לי קשה לקלוט, כי אני כנראה דיסלקטי, אבל אני לא מצטער על שום דבר. אילו הייתי צריך להתחיל מחדש, הייתי עושה את זה באותה דרך".
בשנים שחלפו הוא הספיק ללמד זואולוגיה במסגרות שונות, לשמש כמדריך בחברה להגנת הטבע, להעביר חוגים לנוער שוחר מדע, לכתוב כתבות לעיתונים, לפרסם ספרים ומדריכים על בעלי חיים, להציג תערוכות של צילומי טבע, להרצות למורים ולגננות ולהופיע בלא מעט תוכניות רדיו וטלוויזיה. ב-1997 הוא זכה בפרס "פרוינד" לקידום החינוך וההסברה המדעיים לציבור הרחב.
אחת המחלוקות של פיני אמיתי עם הפרופסורים במחלקה לזואולוגיה היתה בשאלה האם בעלי חיים כמו עקרבים יכולים להתרגל למטפל שלהם ולחסוך ממנו את עקיצותיהם. כרמלה, למשל, אותה עקרבית שחורה המתגוררת במכל זכוכית קטן על שולחנו של אמיתי, אף פעם לא עוקצת אותו.
אמיתי לא משלה את עצמו. הוא יודע שהעקרבית לא פיתחה אליו רגשות, אבל טוען שהיא מכירה את המרקם של כף ידו. "מדי פעם היא בודקת, עדיין, אם אפשר לאכול את היד ואז חוטפת מכה קטנה ומתנצלת."
גם הילדים שמגיעים לשם, כיתות בית ספר וסתם מבקרים בגן, זוכים להכיר מקרוב את כרמלה, יהודית וחבריהן וללמוד על אורח חייהם בטבע. מי שמתנהג יפה, מקבל תיקן ענק במתנה כדי להביא הביתה לאמא.
נא להמתין לטעינת התגובות
