פשוט בגידה
דני כהן מאוכזב מהתנהגותו של עמיר פרץ, ודורש שחברי מפלגת העבודה יקיימו דיון על התקציב
לרגע אחד קיווינו כולנו כי הבשורה יוצאת משדרות ומהאיש שטיפס מלמטה. לרגע בלבד טעינו להאמין ולחשוב כי יש בשורה, יש תקווה, יש אור בקצה המנהרה האפלה ויש מהפך חברתי, תרבותי וכלכלי. האמנו כי האיש עם השפם והפרופסור לכלכלה ברוורמן יכפו מדיניות כלכלית חברתית אחרת, שתביא מזור למאות אלפי נפגעי המדיניות הכלכלית של נתניהו. תחושתנו זאת גובתה בעובדה שבקופת המדינה נצבר עודף תקציבי של מיליארדי דולרים, שניתן וחובה להשתמש בו כמקור תקציבי למימוש הכלכלה החברתית ולסגירת הפערים בחברה.
אך היה זה לרגע אחד בלבד, ולאחריו באה התחושה המרה של הבגידה. יו"ר העבודה קנה כרטיס שיאפשר לו להיות מועמד להצטרפות למועדון האליטות, בהותירו את כולנו מאחור. הוא עשה רעשים חברתיים, אך הסתפק בהבטחות חסרות כל ערך על הנייר הקואליציוני, בעוד שבפועל עשה כל מאמץ להתמנות לתפקיד שר הביטחון במקום לדרוש את תיק האוצר ולממש את הבטחותיו והבטחות מפלגת העבודה. לבסוף הוא הצביע עם אחרים בקריאה ראשונה עבור הצעת התקציב שהכין נתניהו, ואף הגדיל לעשות והחריש נוכח הייקור הסימבולי של הלחם. פשוט בגידה.
בשיטת הממשל שלנו, אין דרך לבוא חשבון עם הפרות כה בוטות של פוליטיקאים, הגובלות במרמה ובגניבת דעת, של ההבטחות שפיזרו על מנת לזכות באמון הבוחר.
מדי יום מתווספים בסביבתנו סיפורים אנושיים קורעי לב של נפגעי מדיניות שרון-אולמרט- פרס-נתניהו. היום גם מפלגת העבודה נושאת באחריות, כשותפה בכירה בממשלה הממשיכה ביישום תקציב 2006, המושטת על מדיניות אכזרית, המיישמת מודל מודרני של המדינה הפיאודלית ומפלגת את החברה הישראלית לשניים: ישראל של עלובי החיים וישראל של הדולצ'ה-ויטה .
מדיניות המניחה פצצה מתקתקת, פצצה חברתית-כלכלית, בלבה של החברה הישראלית, מאיימת על לכידותנו ומסכנת את ביטחוננו וקיומנו יותר מכל סיכון ביטחוני חיצוני. מעולם לא היה מצבנו כה בשפל: שחיתות בדרגים הגבוהים ביותר; קשר בין הון לשלטון בהיקפים חסרי תקדים; חוסר תרבות אלמנטרי; פגיעה בנפש וברכוש שלא היו כמותם; מייקרים את מחירי הלחם, את מחירי מוצרי הבסיס, ואת מחירי הירקות והפירות; נגע האבטלה מכרסם בנו; עול מסים לא מוצדק ומערכות קורסות.
על פי כל פרמטר מפלגת העבודה כשלה בבחירות לכנסת ה-17. אולם ייתרה מכך, מערך ההסברה
בימים בהם לומד הגנרל החברתי את תיק הביטחון, אנו בטוחים שאלו שכה הטיבו להוביל את המאבק במרכז המפלגה בעניין חלוקת הכיסאות בממשלה, אותם כינה היו"ר בשפה נלעגת "הגנרלים והאדמירלים", ייטיבו להמשיך ולהיאבק על עמדות עקרוניות בעניין תקציב המדינה. ובכלל זה, למען אכיפת החובה לכנס את וועידת המפלגה לדיון בעניין תקציב המדינה, כפי שנעשה בשלוש השנים האחרונות.
הסמכות לקביעת מדיניות המפלגה והסיעה בכנסת בעניין תקציב המדינה הנה סמכות בלעדית של וועידת המפלגה. החלטת המרכז בעניין ההסכם הקואליציוני עניינה ההסכם הקואליציוני בלבד, ואיננה יכולה לבוא במקום קיום דיון והחלטה בוועידת המפלגה בעניין תקציב 2006. הדרישה והחובה לכנס את הוועידה לדיון בתקציב המדינה שרירה וקיימת, ויש לאוכפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
