לוחמי צד"ל: נתיב הייסורים בדרך לישראליות
שש שנים אחרי נסיגת צה"ל מלבנון, נעים לוחמי צד"ל ומשפחותיהם בין שני קטבים: השתלבות חברתית מרשימה, מול סיפורים של מצוקה קשה, קושי וקיפוח
את ההשלמה עם שהותם הכפויה כאן, ניתן היה לזהות תוך שיחות ופגישות שקיימנו עימם ועם ישראלים הנמצאים איתם בקשר קרוב. לא מעט צד"לניקים כבר רואים עצמם כישראלים: הם רוכשים דירות, קונים רכוש יקר ערך, מוצרי חשמל וכלי רכב, רושמים את הילדים ללימודים במכללות והופכים, אולי בעל כורחם, לישראלים לכל דבר.
התופעה המסמלת, אולי יותר מכל, את ה"ישראליות" של לוחמי צד"ל לשעבר, היא קבוצת הכדורסל שהוקמה לאחרונה על ידי קבוצת צעירים מנהריה. הקבוצה מורכבת כולה מבנים למשפחות לוחמי צד"ל שהגיעו לארץ כנערים, והבינו שלעת עתה הם "תקועים" כאן - לטוב או לרע.
הפועל "ארז נהריה" הוקמה לאחרונה, וכבר משחקת בליגה ב' בכדורסל. מי שעומד מאחורי היוזמה להקמת הקבוצה הוא מסעוד חנון, צעיר בן 20, בן לקצין צד"ל בכיר לשעבר מהכפר דובל בדרום לבנון, שהחליט יום אחד שגם לצד"ליניקים מגיע קבוצה משלהם.
"כשהגענו לישראל, שיכנו אותנו בראש-הנקרה, וכל ערב היינו משחקים עם המקומיים כדורסל", סיפר השבוע מי שנחשב לדגם של "קליטה מוצלחת", וכבר נושא את התואר סטודנט שנה א' לתואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת במכללת הגליל המערבי. "הייתי אז נער בן 14, אבל אספנו קבוצה של כמה חברים מצד"ל ונהגנו לשחק כדורסל בשביל הכיף. עוד לפני הנסיגה, תמיד אהבתי את המשחק".
אבל כמו לכל דבר, גם לקבוצתו של מסעוד, המורכבת היום מ-12 כדורסלנים, ובה הוא משמש, מלבד כשחקן מרכזי, גם כמאמן-מנהל-אפסנאי, היו חבלי קליטה קשים. חזיזים שנזרקו על ידי אוהדי הקבוצה למגרש באחד המשחקים
ביום ראשון השבוע ארגנה הקבוצה טורניר כדורסל לזכרו של סאבא א-שייח, שחקן הקבוצה ובן למשפחת לוחמי צד"ל שנהרג לפני שלושה חודשים בתאונת דרכים בכביש הערבה, והוא בן 20. בטורניר, שהוא הוכחה נוספת לישראליות דור ההמשך של משפחות צד"ל, התמודדה "ארז נהריה" נגד קבוצות הנוער של עירוני נהריה, הנחשבת לאחת מאריות ליגת העל בכדורסל.
מלבד מסעוד, מצאנו בהרכב הקבוצה גם את פול אבו-חמד, סטודנט להנדסת אלקטרוניקה, ואת ג'וני האשם, הלומד במסלול הנדסאי אלקטרוניקה. שניהם לומדים במכללת אורט בראודה בכרמיאל. פול, הנחשב גם הוא לסיפור קליטה מוצלח, מתמודד בימים אלה עם קשיי הבירוקרטיה הישראלית .
אביו, אליאס ז"ל, נפטר מהתקף לב בשנת 2003 בישראל, אבל לאחרונה נקבע כי מי שיקבלו את הפיצויים והמענקים המיוחדים מהמדינה הם רק צדלנ"יקים ששהו בארץ משנת 2004. פול מספר כי הממונים על המענקים קבעו שמשפחתו לא תקבל את המענקים, למרות שלדבריו אביו שירת בצד"ל וקשר את גורלו עם צה"ל.
לפול עוד שלושה אחים ואם, הממתינים למענק הכספי. בשלב זה, הבעיה האישית שלהם עומדת בפני בחינה מחודשת. שלא לציטוט, שמענו השבוע גם לא מעט קולות על מצוקות גדולות יותר בקרב יוצאי צד"ל. בשל הבושה, איש לא מוכן להזדהות בשמו, אבל יש לא מעט גילוי עוני ומצוקות כלכליות בקרב יוצאי צד"ל המתגוררים בצפון. המשפחות הקרובות, כמו גם לא מעט ישראלים, נרתמים בניסיון לסייע לאלו הנתונים במצוקה.
תופעה נוספת שנרשמת בקרב יוצאי צד"ל, היא עזיבת ישראל בניסיון לנסות את מזלם מעבר לים. גיל דרור, שכיהן בעבר כעוזרו האישי של ראש עיריית נהריה והיה אחראי לקשר עם הצד"לניקים בעירו, סיפר השבוע כי "אנשים שחיו שם ממשכורות טובות, בדרגות גבוהות של קצונה, הגיעו לכאן והפכו לכלום. מדובר באנשים שהיו שם אגדות צבא. היו להם וילות, מכוניות פאר, חיים טובים ועושר, והם פתאום כאן בלי כלום".
לדבריו, "אתה יושב עם אנשים, וזה פשוט קורע לב. אין אנשים כאלה. כולם חברים טובים, ויעשו הכל בשביל חבר". צד"לניק תושב נהריה שסירב להזדהות, חיזק את הדברים הקשים. "אנחנו מחלקים מנות אוכל למי שאין לו כסף לקנות, והכל נעשה בשקט כי אנשים מתביישים", סיפר. "יש אנשים שנשארו בלי שקל, ובלבנון החזיקו סטיפות של דולרים בכיסים".
גיל דרור, המצוי בקשרים הדוקים עם הצד"לניקים בנהריה הוסיף: "יש גם מצוקות נפשיות וקשיים להיקלט מחדש במעגל העבודה. אני לא חושב שהמדינה טיפלה בהם טוב וכמו שצריך, והם לא מקבלים את מה שמגיע להם. לדעתי, לוחם צד"ל צריך לקבל משכורות של איש קבע לפחות".
מסעוד, בראייה מפוכחת, סיכם את המציאות המורכבת בה חיים הוא וחבריו: "יש לנו חלום לחזור, אבל המצב בלבנון לא מאפשר, אז נחייה כאן או בארצות הברית".
נא להמתין לטעינת התגובות
