דרוש שר ביטחון חברתי קצת יותר
אגף השיקום במשרד הביטחון מתמודד מדי יום עם פניות של אלפי נכי צה"ל. לרשותו עומד חוק מיושן ועובד סוציאלי לאלף נכים. פרץ, לטיפולך. שטח צבאי
ההדחקה החמורה של האירועים הפכה להרסנית עבור הנפש. המשפחה דיווחה על כך לצבא, ואורן שוחרר מצה"ל על סעיף נפשי. זה קרה בתחילת שנות התשעים. הוריו קשי היום, בסיוע אחיו של אורן, הגישו תביעה לאגף השיקום במשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל, אך התביעה נדחתה. ידיהם של הוריו של אורן לא השיג מספיק כסף עבור עורך דין שיערער על התוצאות לטובת עתידו של אורן.
עבר מאז למעלה מעשור. קצין בכיר במשטרת מרחב הנגב זיהה לפני כחצי שנה את אורן, והזדעזע לגלות כי האיש התימהוני שמסתובב ברחוב ומקבץ נדבות הוא לא אחר מאשר עמיתו לשעבר. אורן, 'הגבר', שלחם איתו כתף מול כתף בחטיבת גבעתי. אורן 'השאקל' שכולם אהבו והעריכו. אותו לוחם שפתאום נעלם ואף אחד לא הבין למה.
בצה"ל יש עוד לוחמים רבים כדוגמת אורן. לוחמים שנפלו בין הכיסאות בגלל ביורוקרטיה ומערכת מסורבלת של אגף השיקום במשרד הביטחון. למעשה, מדי שנה מתווספים שניים עד שלושה אחוזים נוספים לרשימת אנשי האגף שדורשים טיפול. על פי חוק, נכללים ברשימות האגף גם נכי השב"ס, המשטרה, צד"ל, שב"כ, המוסד, מג"ב ואף משמר הכנסת.
החוק קובע כי אם תביעתו של נכה נדחית, ביכולתו להגיש ערעור בסיוע עורכי דין שגובים עמלה בגובה של 16% מהתגמול שיקבל הנכה. אם לנכה אין מספיק כסף לערער – קיים הסיכוי שהוא לא יוכר ככזה. יש נכים שינשכו שפתיים. יש כאלה שיגייסו משפחה תומכת ויאבקו על גורלם. יש כאלה שיקפצו מהגג, וכמו אורן, יש כאלה שיאבדו את עצמם לדעת ויישארו חסרי אונים.
במשרד הביטחון יש כיום 50 אלף נכים בעלי נכות בשיעור של 20% ומעלה. בנוסף לכך יש 90 אלף נכים עד 19% דרגת נכות. אלה מקבלים תגמול כספי חד-פעמי, אך חלקם מגישים תביעה אזרחית מאוחרת בשל החמרה במצבם.
גודל העוול והבירוקרטיה זועקים מהנתונים. על פי הסטטיסטיקה, לכל עובד סוציאלי באגף השיקום יש בין 800 ל-אלף נכים שזקוקים לטיפולו. יכולת קשב הגיונית במקרה הזה הופכת לבלתי אפשרית. למרות שאנשי האגף הם מלאכים צדיקים שמבצעים מלאכת קודש, קיים פער רב בין הרצון ליכולת.
בראש האגף לשיקום נכים של משרד הביטחון עומד תא"ל במיל' רוני מורנו, שנכנס רק לפני כמה חודשים לתפקיד. מפקד, לוחם ואישיות מוערכת. מורנו, שגדל במשפחה קשת יום במעברה של שכונת אבו-כביר בדרום תל-אביב, מבין היטב את הפרשנויות בין השורות יותר מגורמים רבים במערכת הביטחון. נכי צה"ל מעידים עליו כי הוא משתדל מאוד לסייע להם.
המוקד הטלפוני של האגף עובד
מורנו החליט להילחם בבירוקרטיה וביזר סמכויות למפקדי המחוזות באגף עם כניסתו לתפקיד. זאת כדי לצמצם את משך זמן הטיפול לאחר שמצא כי נכה עלול למצוא את עצמו ממתין שבעה חודשים לוועדה רפואית. אבל זה לא מספיק.
בשש השנים האחרונות של העימות המוגבל בהן מנהל צה"ל לחימה עיקשת מול הטרור הפלשתיני, התווספו לרשימת נכי משרד הביטחון 4031 נכים. 1,252 מתוכם על סעיף נפשי. מבצע "חומת מגן" הביא לעלייה משמעותית במספר הסובלים מפוסט טראומה (הדחקה חמורה ביותר של אירוע טראומטי בעל השלכות נפשיות קשות כגון הבזקי זיכרון בלתי נשלטים, תגובות בהלה ותחושת ניתוק).
בתקופה בה אורן חזר הביתה מחופשה בלבנון לא היו מחקרים רבים בנושא הפוסט-טראומה. רק לאחרונה פרסם צבא ארה"ב, בעקבות מחקר שערך בנושא, כי כל חייל שלישי שחוזר מעיראק סובל מפוסט-טראומה. האמריקנים נהנים מתקציב אדיר ודואגים להוקיר את אלה שנותרו בחיים וראו את המוות בעיניהם. קטועי רגליים, לדוגמא, משוקמים במסלול מיוחד ולאחר מכן נשלחים לעבוד בפנטגון. בישראל, לעומת זאת, סובלים נכי צה"ל מבירוקרטיה רבה ונשלחים מבית חולים לבית חולים.
מורנו לא מרים ידיים בקלות, כמו בימים הטובים שבהם לחם בסורים ובלבנונים - כך לפחות מספרים עובדיו. הוא חותר לכך שהמשק יתגייס לטובת נכי צה"ל ויעניק להם עדיפות במשרות שונות, בהתאם לחוק שקובע כי על כל קונצרן להעסיק 5% נכי צה"ל מכלל עובדיו. הקנס על מי שמפר הוראה זו הוא 5,000 לירות. סכום זה מעיד על גילו של החוק ומסביר מדוע רוב המעסיקים מצפצפים עליו.
מכאן נולדה הקביעה כלפי הנכים לפיה "אין נכה קל ונכה קשה". האם נכה שסובל ממצוקה נפשית, שלא חזר למעגל העבודה ושהופך לנטל סובל פחות מקטוע רגליים שמצא מקום עבודה ובחר לא להרים ידיים?
צריך להתבייש במערכת חוק ובמדינה שמוכנה לטפל בנכי צה"ל שחרפו את נפשם למען המולדת באמצעות חוק משנת 1950, שלא עבר שינוי או התאמה מהותית לצרכים של מערכת הביטחון. מה שמדהים בסוגיה הזו הוא שעובדי אגף השיקום, שכורעים תחת העומס, הלחץ והשחיקה, בכל זאת ממלאים את תפקידם בכבוד.
למה? כי הם מאמינים שהם פועלים מתוך שליחות. הם אלה שבסופו של דבר סופגים את הביקורת ברמה האישית, ולעתים נאלצים להתגונן פיסית מנכים שחוצים קווים. על שר הביטחון עמיר פרץ לעמוד מאחורי האג'נדה החברתית שבשמה הוא נבחר, לסובב את ההגה באופן חד ולדאוג לנכי משרד הביטחון.
עליו להגדיל את התקציב של האגף, להוסיף תקנים למען טיפול הוגן ומהיר יותר ואף לבחון הקמת רשות ממלכתית מחוץ למשרד הביטחון. מדינה שלא תדאג לנכי צה"ל, תמצא את עצמה יום אחד עומדת מול שוקת שבורה. על פרץ להתאמץ יותר כדי שברגע שבו יישאר אורן ערירי בחייו - תהיה לו קורת גג ומקום לאכול.
מדי שבוע מתפרסם הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב NRG מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על ביטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
