מי אתה אלעזר שטרן?
קצין למופת, שדורש מפקודיו מה שהוא דורש מעצמו, או לחלופין דמות שהתנהלותה עוררה לא אחת סימני שאלה ומחלוקות. NRG מעריב מציג: התחקיר המלא
האלוף אלעזר שטרן נולד בשנת 1956 בתל-אביב, בן למשפחה של ניצולי שואה. מגיל 14 ועד לסיום לימודיו התיכוניים למד בישיבת "נתיב מאיר" בירושלים. שטרן, היום קצין בכיר שמקדש ערכים כמו משמעת וסדר, כמעט ונזרק כמה פעמים מהישיבה על ידי הרבנים בגין מעשי שובבות, אך לטענתו "לא היתה כוונה אמיתית לסלקו".
ב-1974, כשהוא בן 18, התגייס לצנחנים. במשך השנים הוא מילא שלל תפקידים פיקודיים בחטיבה, ממפקד כיתה, דרך פיקוד על מחלקה ועד לתפקיד היוקרתי של מפקד גדוד בצנחנים. בהמשך מונה גם למפקד בסיס האימונים של החטיבה, מפקד בית הספר לקצינים (בה"ד 1), קצין חינוך ראשי ובתפקידו הנוכחי הוא מכהן כראש אגף משאבי אנוש (אכ"א לשעבר – א.ב) בצה"ל.
את רעייתו דורית מנס-שטרן הוא הכיר כשהיה בן 21. היא היתה באותה ימים בת 17. סיפור ההיכרות בין בני הזוג נקשר לטרגדיה שקשורה במשפחתה של הרעיה. אחיה של דורית, אילן מנס, שהיה הקשר של שטרן, נהרג – וזאת ביקשה לשרת ביחידה בה שירת האח. את דרכה ביחידה היא החלה כמש"קית חינוך בגדוד, ולאחר מכן מונתה לפקידה פלוגתית של שטרן. בסיום המסלול התחתנו השניים. מאוחר יותר ייסדו השניים, יחד עם אחרים, את היישוב מצפה הושעיה שבגליל.
בכתבה שהתפרסמה בעיתון "מעריב" ב-19 בדצמבר 1986, ימים אחדים לאחר שבישר על פרישתו מצה"ל, התוודה שטרן על יחסיו האמביוולנטיים עם המוסד הצבאי. "אני לא ראיתי את עצמי מעולם כאיש צבא לאורך זמן", הוא אמר. "כשלעצמי, אינני אוהב את החיים האלה. כל איש צבא שממלא את תפקידו ברצינות לא יאהב את החיים האלה. לבוא הביתה פעם בשבועיים, לגמור בילוי בליל שבת בתוך הצלחת או על השטיח. להעיר את הילדה באמצע הלילה כדי לתת לה נשיקה, כשבבוקר היא שואלת אם אבא היה בבית. בפעילות בט"ש ליד הגדר העסק יותר פשוט. אבל האימונים, המסעות של עשרות ק"מ עם אחריות לבצע את המשימה
באותה שנה, כאשר סיים את תפקידו כמפקד גדוד 202, זוכה שטרן גם לחשיפה מרכזית ראשונה בתקשורת, כאשר במהלך כנס בבית הצנחן הוא מותח ביקורת חריפה על תנאי השירות להם זוכים אנשי הקבע בצה"ל. כאשר הוא נדרש להתייחס לתופעה הבעייתית של שחרור מסיבי של קצינים משירות קבע הוא אומר: "ואנונו כנראה צודק. כנראה שיש לנו פצצות אטום ופצצות ניוטרון והניצחון שלנו בכל מקרה מובטח. אחרת קשה להבין מדוע מתייחסים ככה לשכר משרתי הקבע".
לאחר שהשתחרר מצה"ל הפך שטרן למורה ומחנך כיתות מחוננים בתיכון מקיף שרת בנצרת. העובדה שהקצין המשוחרר לא החזיק בידיו תעודת הוראה לא הפריעה לו לכבוש את היעד. ואולם כעבור 3 שנים, בשנת 1989, יחזור שטרן לשירות פעיל. מאז ועד היום הספיק לייצר לא מעט כותרות. כך היה הדבר כאשר הזמין הקצין הבכיר את הסקסולוגית, ד"ר רות ווסטהיימר, להרצות בפני חניכי בית הספר לפיקוד ומטה. "למשרתי הקבע יש אתגרים בקיום חיי המשפחה, וצריך לדאוג לא רק לרכב ולתנאי השירות", אמר שטרן באותם ימים.
ויכוח נוסף שבמרכזו עמד שטרן נסב סביב דרישתו להכניס לקוד האתי של צה"ל את המשפט "אהבת המולדת". על צמד המילים הזה ניהל שטרן עימות עיקש עם מנסח המסמך, פרופסור אסא כשר. בכלל, כבר כאל"מ וכמפקד בה"ד 1 יצא שטרן נגד תופעת האיומים לסרבנות של חיילים דתיים בעניין פינוי יישובים בהוראת הרבנים. בתחילת שנות ה-90, כאשר תהליך אוסלו היה בשיאו, בחרו מפקדי צה"ל לשלוח את שטרן לחזית התקשורתית, כמפקד בה"ד 1, על מנת שיסביר כי סרבנות היא דבר מסוכן. "לא יתכן שאדם יבחר לעצמו את משימותיו הראויות על ידו ויסרב לאחרות", הגיב שטרן לסרבנות משמאל וכך גם לסרבנות מימין". לדבריו, מעולם לא נשלח להיות נציגו של מגזר מסוים.
במהלך כהונתו של הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, ביקש שטרן לבטל את תקן היועצת לענייני נשים לרמטכ"ל. לאחר מאבק עיקש של ארגוני הנשים בישראל החליט יעלון לדחות את הצעתו של שטרן על הסף. בתגובה אמר שטרן: "נשים משרתות בצה"ל במערכים רבים ובתפקידים מגוונים. הטיפול בהן נעשה על ידי המפקדים בשטח, בתבונה וברגישות רבה. שטרן התנבא כי עתידו של תפקיד היועצת לענייני נשים יעלה גם בעתיד, "ובכל מקרה הנושא נתון להחלטת הרמטכ"ל".
המלצה נוספת של שטרן, שעלתה לאחרונה, נפסלה גם כן על הסף. לפני כמה חודשים טען שטרן בפני המשפחות השכולות ועובדי אגף השיקום כי יש לבצע עבודת מטה בעניין הפרדה בין דמם של חללים שנפלו בקרב ולחללים אחרים. שטרן מגדיר זאת כ"חשיבה מחודשת על דרך ההכרה והקריטריונים של חללי צה"ל, בעיקר בנושא נכי צה"ל". בעקבות הסערה הציבורית שעוררו הדברים הנחה שר הביטחון היוצא, שאול מופז, את צה"ל לא לעסוק בעניין כלל, ולהוריד אותו מסדר היום.
בתחילת האינתיפאדה השנייה נמתחה ביקורת חריפה על צה"ל סביב הפקרתו של לוחם משמר הגבול מדחת יוסוף ז"ל, ששכב פצוע במשך שעות ארוכות בקבר יוסף מבלי שחולץ, עד שמת. האלוף שטרן (באותם ימים תא"ל) שימש אז כחבר בוועדת החקירה שמינה הרמטכ"ל דאז, שאול מופז.
באותם ימים פרסם שטרן, אז קצין חינוך ראשי, יחד עם מי שעמד באותם ימים בראש חטיבת תורה והדרכה בצה"ל, תא"ל גרשון הכהן, את תקציר מסקנות ועדת החקירה. "צה"ל נכשל במבחן התוצאה. לא חילצנו את הלוחם מדחת יוסוף ז"ל בזמן, והשאלה האם יכולנו לעשות אחרת צריכה אכן להמשיך ולהדיר שינה מעיננו", קובעים השניים. "יחד עם זאת נאמר ביושר מול אותה מראה, הניתוח והבדיקה העלו כי קבלת ההחלטות הפיקודיות בזמן אמת היו סבירות, בהתאם לתנאים ולזמן בהן התקבלו".
באותה שנה מתח שטרן ביקורת על חייל מחטיבת הצנחנים שלא קם להסתער כדי לסייע לחבריו שנפגעו מאש החיזבאללה בתקרית בלבנון. באותה תקרית נהרגו שלושה לוחמי צה"ל. מאוחר יותר אמר החייל כי לא הסתער מכיוון שלא רצה למות "במלחמה דבילית".
שטרן פרסם איגרת בה כתב: "כל אחד ואחד נדרש להתגבר על הפחד. זהו מבחן אמיתי ללוחם. יש כאלה שיאמרו כי מדובר בסתם פחדן שעוטף את פחדנותו ומתרץ אותה בבניית מחילות שקירותיהם אידיאולוגיה של אי צדקת הדרך, או אידיאולוגיה של 'מלחמה דבילית'. מחילות עמוקות כל-כך שגם כשחבר נופל וחבר אחר קורא לעזרה – אתה במחילה שלך. מחילות שאולי בנו אותן שלושה אבות או ארבע אמהות ואתה רק העמקת אותן וטייחת, ואולי גם ניסית להרחיבן על מנת שלא תיכנס אליהן לבד.
"מחילות מספיק רחבות על מנת שתיכנס אליהן לא רק עם עוד מספר חברים מהתנועה, מהשכונה או מהמשק. אלא מחילות שתמשוך אליהן גם את חבריך ליחידה ואולי גם מפקדיך". לאחר מכן הוסיף שטרן: "אמא אדמה – גם אם היא לא שלו אלא לבנונית – משכה אותו יותר מאשר הרעות, האחריות, הדבקות במשימה, ואפילו יותר מהבושה, והוא נשאר מחובר לאמא אדמה".
באיגרת אחרת שפרסם שטרן בשנת 2002 הוא מתייחס להתנהגות חיילי צה"ל בשטחים "גם הישר בבני האדם, כמעט מצווה ללבוש מידה מסוימת של אכזריות וחימה בצאתו למלחמה", כותב שטרן. "אי אפשר לנצח במלחמה עם רגישות יותר. על החייל להיות בעל מידה של נוקשות או קשיחות שבאמצעותן יצליח לדבוק במטרה הצבאית הלגיטימית שלו".
נושא נוסף אליו התייחס שטרן היה סוגיית החיילים הלא יהודים שמשרתים בצה"ל. "יש להציג בפני חיילי צה"ל את היהדות הפתוחה ביותר על מנת שירצו להצטרף אליה", הוא אמר. "אם ירצו, אזי יש לאפשר להם תהליך גיור מהיר יותר ושייתפס בעיניהם כידידותי יותר ממה שנתפס בעיניהם היום, כחלק משירות שאנו חייבים לחיילנו ומהבנת תפקידו של צה"ל". בשיתוף עם הרב דרוקמן, המכון ללימודי יהדות, ובסיוע משרד רה"מ, פיתח שטרן קורס בשם "נתיב", קורס לזהות ישראלית ויהודית. למעלה מ-1,400 חיילים וחיילות התגיירו באמצעות אותו קורס.
בפורום סגור אמר שטרן כי "צריך לשבץ חרדים גם ביחידות שמהן מגיעים לבית הקברות הצבאיים". לטענת שטרן, צריכים החרדים להצטרף גם ליחידות הקרביות, מתוך אמונה בשיוויוניות בשירות.
גם כמפקד בה"ד 1 זכה שטרן לסיקור נרחב. כך לדוגמא פורסמה דרישתו מצוערי בית הספר לקצינים שיקומו בפני קשישים באוטובוס, כמו גם העובדה שצוער שנרדם בהרצאה של ניצולת שואה הודח מקורס הקצינים. כמפקד בה"ד 1 אסר שטרן על הסעת חיילים לעמדות ביום שבת, אך במקביל התיר להם לצפות בוידיאו בחדרים, בניגוד לאיסור שהטילו מפקדים קודמים מחשש לחילול השבת.
במהלך כהונתו כקצין חינוך ראשי סיפק שטרן לא מעט כותרות. כך הוא הורה לאסור על הופעת אמנים כמו אביב גפן, אסף אמדורסקי ובן ארצי, בפני חיילים, לאחר שלטענתו "ראוי שהמופיעים בפני משרתי צה"ל יהיו מי ששירתו בו". שטרן הוסיף: "הרי אמנים ששירתו מופיעים תחת שירות מילואים ולא בתשלום מלא".
במקרה אחר זכה שטרן לביקורת נרחבת מצד גורמים במערכת הפוליטית, בהם גם חברי כנסת, לאחר
שהורה לסגור את ביטאון "במחנה" עד להודעה חדשה, בעקבות פרסום ראיון עם קצין בדרגת אל"מ שסיפר על יציאתו מהארון. מאוחר יותר חזר העיתון לפעול עם ועדה מייעצת. בתגובה אמר שטרן כי "העיתון נסגר בשל רצף של תקלות, וחזר לפעילות תחת ועדה מייעצת".
בשנת 2000 עזב שטרן, שכיהן אז כקצין חינוך ראשי, מופע של להקת הגדנ"ע, לאחר שלדעתו לבוש החיילות שהופיעו לא היה צנוע דיו. בעקבות התקרית הוציא הקצין מכתב לכל מפקדי הגדנ"ע, בו כתב: "לתדהמתי כי רבה, לווה שיר זה לפחות בתנועה אחת הלקוחה משלבים מתקדמים יחסית של קיום יחסי מין. קמתי ויצאתי". מאוחר יותר טען כי "בעת הופעה מול חיילי צה"ל הבאים מכל קצוות החברה הישראלית הנעשית ב'כפיה', שהרי אין שואלים חייל אם הוא רוצה לצפות במופע, יש להקפיד על הופעה צנועה ומכובדת".
שטרן גם אסר על החייל לשעבר עומר ברנע להשתתף בתוכנית הטלוויזיה "יחסים מסוכנים" עם דנה מודן. "כשאני מאשר לחייל להופיע בטלוויזיה אני צריך לשאול את עצמי מה המסרים שהוא יעביר", הוא אמר באותם ימים. "שיחות על היקף חזה ועל איך הם עשו את זה בפעם הראשונה....הרחובות שלנו אמנם שטופים בחומרים האלה, אבל זה לא אומר שאני חייב לתרום להם". בלשון המעטה, יחסיו כקצין חינוך ראשי עם ראש אכ"א לשעבר, האלוף במיל' גיל רגב, היו מתוחים.
כקצין חינוך ראשי כבן למשפחת ניצולי שואה היה שטרן מהיוזמים והמובילים של פרויקט המשלחות הצבאיות למחנות ההשמדה בפולין. המודל שראה שטרן למול עיניו הוא כי כל חייל צריך לראות את עצמו כאילו יצא מאושוויץ. גם כיום, כראש אכ"א, מקדם שטרן את הפרויקט היוקרתי והמשמעותי.
עם כניסתו לתפקיד ראש אכ"א הנחה שטרן את פקודיו לכתוב לו מסמכים ותכתובות רק עם תאריכים מלוח השנה העברי. בתגובה אמר שטרן: "במדינת ישראל יש חוק המורה על כיתוב מכתבים רשמיים עם תאריך עברי. יש לנו במה להתבייש?".
באמצע 2005 החליט שטרן כי השם ראש אגף כוח אדם (אכ"א) לא מתאים לו, ומינה קצינה בדרגת תא"ל לבחור שם חדש לאגף. לבסוף הוחלט כי האגף יקרא אגף משאבי אנוש. "מעבר השם הוא חלק סמנטי בעבודה רחבה, המהווה שינוי תפיסתי המלווה את המשרת בסדיר, בקבוע ובמילואים", מסביר שטרן.
לאחרונה התיר שטרן לגייס לצה"ל גם מועמדים לשירות ביטחון שהשתמשו בסמים קלים ובעלי רישום פלילי נרחב. לדבריו "צה"ל הוא צבא העם, ומהווה תחנה אחרונה לפני יציאה לחברה הישראלית הגדולה". שטרן הדגיש כי מדובר בעברות מסוימות בלבד, ולרוב עצמיות ולא עבירות הפוגעות בסביבה.
האלוף שטרן דוחה על הסף את האמירות והשמועות כי בכוונתו לפרק את ישיבות ההסדר. לטענתו, מדובר בתוכנית שמטרתה שילובם של חיילים בני מסלול ההסדר במחלקות משולבות-הטרוגניות עם כלל חיילי צה"ל.
בתחילת 2005 רדף ראש אכ"א אחרי חייל בעל הופעה מרושלת שעמד בטרמפיאדה במחנה "צריפין". החייל נמלט מפני האלוף, שרדף אחריו ולבסוף לקח ממנו את פרטיו האישיים והעבירם למפקדיו. אין זאת הפעם הראשונה שבה שטרן הוכיח יכולות ספורטיביות. שלוש שנים קודם לכן הוא עורר בהלה כאשר רץ במדשאות הפארק הלאומי ברמת-גן כשהוא חמוש באקדח ורובה ועוטה על עצמו לבוש אזרחי. אזרחים מבוהלים אף הזעיקו את המשטרה, בחשד שמדובר ב"מחבל". השוטרים שהגיעו למקום מיהרו לעכבו, ולאחר בדיקה קצרה התברר להם כי מדובר בקצין חינוך ראשי דאז.
בימים אלו עסוק האלוף שטרן בעבודות המטה והרה-ארגון שמתחוללים בצה"ל לאור הקיצוץ בתקציב הביטחון.
במהלך התקופה שקדמה להתנתקות, ועוד יותר תוך כדי יישום המבצע לפינוי ההתנחלויות מרצועת עזה וארבעה יישובים בצפון השומרון, ספג שטרן לא מעט ביקורת מצד המתנחלים סביב השתתפותו בהליך. כך לדוגמא, באחד מביקוריו בגוש קטיף חתכו מתנגדי ההתנתקות את צמיגי מכוניתו, ולאחר מכן גידפו אותו לעיני אנשי התקשורת. כעבור כמה חודשים הוא הותקף באמצעות בקבוקי פלסטיק, אבנים וקללות כאשר הגיע עם בני משפחתו לתפילה בכותל המערבי. אנשים שהתגודדו סביבו צעקו לעברו "בוגד", "תחזיר את ההסדר".
האלוף שטרן התהפך עם רכבו הצבאי סמוך לקיבוץ בארי, כשהיה בדרכו לנווה דקלים, על מנת לעמוד מקרוב אחר פעילות הוצאת הקברים מגוש קטיף.
לשטרן חמישה ילדים. בתו בת ה-17 הגיעה בזמנו להפגנה נגד ההתנתקות שהתקיימה בכפר-מימון. בתו האחרת, קצינה לשעבר בת 23, נכחה גם היא בהפגנה. לא הרחק משם, בכניסה לרצועת עזה הוצב בנו הלוחם של שטרן, ביחידה מובחרת כחלק מהכוחות שהעמיד צה"ל למשימת הפינוי. בתו החיילת לא הוצבה בין הכוחות המפנים. "לראש אמ"ש יש חמישה ילדים המתגוררים במדינה דמוקרטית. החיילים מביניהם משרתים נאמנה, ומי שאינם חיילים משוחררים להחזיק דעות כרצונם, ועושים זאת במסגרת החוק".
הפרשה האחרונה שבה נקשר שמו של שטרן היא פרשת הדחתו של לוחם השיריון, סמל חננאל דיין, שסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל במהלך אירוע הענקת אותות לחיילים מצטיינים בבית הנשיא במהלך יום העצמאות. בעקבות התקרית זומן דיין לשימוע אצל מפקדיו, שבסיומו הודח מתפקידו. בהמשך הגיע דיין לשימוע אצל האלוף שטרן, במהלכו התאפשר לו להתנצל על מעשיו, אך הוא התמיד בסירובו. שטרן שמע את דברי החייל וציין בפניו כי ההצטיינות ניתנת למי שלצד מילוי תפקידו מאופיין בהתנהגות ובמתן דוגמא אישית ליתר החיילים ביחידה. לדברי שטרן, בקריטריונים אלה כשל דיין, בעודו מנצל את הבמה הלאומית "במתכוון ובמזיד להבעת דעה פוליטית והבאת המעמד המכובד לכדי זילות".
כמה ימים לאחר מכן התבטא שטרן לראשונה בפומבי לתקרית. "אני מניח שחננאל עוד ישרת בצבא שנים רבות. יש לו הרבה תכונות טובות שעשו אותו מצטיין, אבל הוא נכשל בנושא של דרך ארץ", אמר שטרן לגלי צה"ל. זמן קצר לאחר מכן התבשר שטרן על ההחלטה להקדים את מועד שחרורו, ובו ביום הוא התייצב בבקו"ם ופשט את מדיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
