מי את דנה אולמרט?
למרות שהפגינה מול ביתו של דן חלוץ, דנה אולמרט מסרבת בדרך כלל להיחשף בהקשרים פוליטיים
מגוון הדעות, שלא לומר הנטייה לשמאל בבית משפחת אולמרט, מעולם לא היו סוד, רק שעכשיו התווספו לסיפור תמונות של הבת דנה בהפגנה מול ביתו של הרמטכ"ל, שבה האשימו אותו בפגיעה במשפחה הפלשתינית בחוף הים של עזה. אירוע שבו התנוססו גם שלטים כמו "חלוץ רוצח" הוא לא אירוע שבהכרח מוסיף שלווה בלשכת ראש הממשלה.
דנה אולמרט היא בחורה פוליטית מאוד, אבל לא במובן הציבורי של ההגדרה. בגיל 33 היא עובדת על הדוקטורט בספרות, עורכת מוערכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד, אחראית לפרויקט "ספ", סדרה לפרוזה עכשווית, וכן, גם אישה שמחוברת כבר שנים אל השמאל הרדיקלי בישראל.
בפעילות הפוליטית היא עוסקת בשקט, רחוק מאוד מהכותרות. מעולם לא התראיינה בנושא, אף פעם לא שיווקה את האידיאולוגיה דרך הייחוס המשפחתי. נהפוך הוא. רק שעכשיו, כשאבא הפך לראש הממשלה, קצת יותר קשה להסתתר. פתאום מגיע הצלם שמזהה, שעושה את הקישור, ומשם הדרך לפריים טיים ולמרכז הסערה הציבורית קצרה מאוד.
"לכל אחד מאיתנו יש זכות להביע את דעותיו ולהגן עליהן", אמר בתגובה אבא אולמרט, גם אם בסביבתו לא הבינו מדוע היה דחוף לבת לעשות לו את זה, גם אם היה מי שכעס. דנה שתקה. כרגיל. מאוד לא אהבה את ההתעסקות בה, וזזה הצדה. על פניו זה סוג של היתממות כשבתו של ראש הממשלה מחליטה להגיע להפגנה שכזאת. מצד שני, מי שמכיר משוכנע שאין כאן מרד נעורים מאוחר, ולא ניסיון להביך את אבא.
"אני מוכנה לחתום שלא מדובר בניסיון לעשות דווקא לאבא", מסנגרת עורכת הדין אתי לבני, חברה קרובה של המשפחה ועד לא מזמן חברת כנסת מטעם שינוי. "להפך. כמי שמכירה את ההיסטוריה שלה, אני מניחה שאם דנה היתה חושבת שזה יהפוך לעניין, היא היתה שוקלת את זה מחדש. אולי אלה לא חילוקי דעות טיפוסיים בבית של פוליטיקאי, אבל אצלם במשפחה זה לא חדש ולא מוסתר. כל ילד מנהל את חייו באופן עצמאי, עם המון סולידריות וכבוד הדדי בתוך המשפחה, ומתן אפשרות לכל אחד להתפתח בדרכו שלו, תוך כדי ויכוח.
"עכשיו, בגלל החשיפה הגדולה יותר, המצב קצת שונה, ודנה צריכה או תצטרך בעתיד להחליט איפה היא כן מפגינה ציבורית את דעותיה ואיפה לא. אני בטוחה שאף אחד במשפחה לא ימנע ממנה לפעול, וייתנו לה להחליט. היא מאוד מכבדת את אביה ולא תרצה לפגוע בו", אומרת לבני.
וזה פוגע?
"הוא לא מת על זה. אף אחד לא היה מת על זה, אבל הוא מכבד את דרכה. באיזשהו מקום כולם יכולים להעריך את זה שבביתו של ראש הממשלה יש מגוון דעות".
ירמי אולמרט, אחיו של ראש הממשלה, דוד ותת-אלוף במיל', פרש מהחיים הפוליטיים אחרי קדנציה קצרה כראש עיריית גבעת-שמואל. גם הוא לא מתחבר לעמדותיה של האחיינית, אבל מצטרף לרשת המגוננת. "חושבים שזה החל אצל אהוד בבית, בגלל שעליזה גדלה בקיבוץ אצל הורים, איך נגיד, סוציאליסטים קיצוניים.
"למרות העובדה שאבי היה מראשי בית"ר, איש אצ"ל, תמיד היו לנו ספרים על תולדות ההגנה, ספר הפלמ"ח, כתבי בן-גוריון. אולי לכן קל לנו יותר לקבל את התופעה, וזו תופעה לגיטימית גם בביתו של ראש הממשלה. רק מי שפותח את המחשבה לספוג אידיאולוגיה מכל כיוון יכול להיות עיקש בשמירת האידיאולוגיה שלו".
לאחר פרסום התמונות מההפגנה נשמעו קריאות בימין הקיצוני שדרשו להעמיד את דנה לדין. טענו שאת אנשיהם חוקרים על התבטאויות צנועות בהרבה מאלה שנשמעו מול ביתו של חלוץ. את הדוד ירמי היוזמה אפילו לא מצחיקה.
"אינני יודע מה היה שיקול דעתה ומה גרם לה להגיע להפגנה. שמעתי את הקריאות בימין הקיצוני וזה קשקוש", אמר אולמרט. "הרי איש לא טען שראו אותה באופן אישי הולכת עם שלט או אומרת שדן חלוץ רוצח. אם זה היה המצב זה סיפור אחר, אבל בפועל היא היתה שם זמן קצר וכשראתה שהתקשורת מתמקדת בה במקום בנושא, עזבה. כן, עולה שאלה אם היא צריכה להיות במקומות כאלה, אבל שיקוליה ונימוקיה איתה. אני לא יודע מה תבחר לעשות בעתיד, אבל זכותה לבטא את דעתה.
"המבחן האמיתי של אהוד, והוא עושה זאת בצורה ראויה לדעתי, הוא אומר:'חברים, אי אפשר לצפות שבמדינה דמוקרטית ומתקדמת אקשור את ילדיי הביתה או אגרש אותם כי הם לא חושבים כמוני'. אני לא שותף לדעותיה, אבל היא אחיינית שלי, בחורה נהדרת, אנחנו אוהבים אותה, ואני משתדל לא לדבר איתה על הנושאים האלה. גם אצלי בבית יש מגוון דעות, והגענו מזמן להבנה שבשביל שלום בית עדיף שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה, ילך לאיזו הפגנה שיבחר, יצביע למי שירצה, ובארוחת הערב נדבר על לימודים, על הנכדים ולא על פוליטיקה".
עם או בלי קשר לשורשים הבית"ריים, תת-אלוף במיל' אולמרט מודה שההפגנה הספציפית מול ביתו של הרמטכ"ל היתה קשה לו באופן מיוחד. "לא דיברתי איתה על זה, אבל אני מאמין בחלוץ, מכיר אותו אישית, הוא אדם ראוי ואני בטוח שהוא עושה את משימותיו בכל ההומניטריות. הרי אפילו אם היה מסתבר שצה"ל גרם לאסון, איך אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו במלחמת קיום? בכלל, אני רוצה להגיד לכל השמאל הקיצוני שלצערי אחרי פיגועי התאבדות שומעים מהם מעט מאוד תגובות. כשזה קורה, אותה חבורה מאוד מצניעה את עצמה וחבל".
במערכת הבחירות האחרונה היו מספר גופים בימין שניסו להכניס לשיח הציבורי את שאלת העמדות הפוליטיות של משפחת אולמרט. הניסיון לא תפס, אבל עד היום חיפוש ברשת על שמה של דנה שולח אותך לצד אתרים ספרותיים, בעיקר לאתרים המזוהים עם הימין הקיצוני. חיבור מעניין שכזה. פרסום הצילומים מההפגנה החזיר לדיון גם את אנשי הליכוד, שפרסם הודעה שלפיה תמוה שבתו של ראש הממשלה משתתפת בהפגנה שכזו ושהדבר עלול לגרום נזק הסברתי לישראל.
חבר הכנסת יובל שטייניץ מהליכוד מקבל את הזכות להביע דעה, אבל לא את הדרך. "אין מניעה שבתו של ראש הממשלה תפגין את עמדותיה, אבל להפגין מול ביתו של הרמטכ"ל זה מעשה שלא ייעשה", אומר שטייניץ. "מספיק קשה לילדים או לנכדים שלו לראות בטלוויזיה שקוראים לאבא שלהם רוצח, הם לא צריכים לשמוע את זה דרך החלונות. אני מצפה לשמירה על נורמות תרבותיות מכל אדם, וגם מבתו של ראש הממשלה. אני מניח שהיא לא היתה הולכת להפגין מול אמא שלה או מול אחותה".
דווקא בתקופה האחרונה אולמרט הורידה הילוך במעורבותה הפוליטית, לפחות הפומבית. בעבר היתה מוכרת, לצד בת זוגתה הסופרת והעיתונאית דפנה בן-צבי, בקרב נשות ארגון "כביסה שחורה", תנועה פמיניסטית לסבית, מוחצנת במיוחד, שנחשבת מהמתונות פחות גם בשמאל הרדיקלי. תנועה שיצאה ממצעד הגאווה להתעסקות בשאלות חברתיות, מהתנגדות לטקס מלכות היופי ועד הפגנות עזות נגד הכיבוש. יחד עם בת זוגה גם חתמה על עצומה התומכת בחיילים המסרבים לשרת בשטחים.
הפעילות היותר מפורסמת של אולמרט היתה בצוותים של "מחסום ווטש", ארגון הנשים הפוקח עין על היחס לפלשתינים בנקודות הביקורת בתוככי השטחים ועל הקו הירוק. גם שם הקפידה להשאיר את שם המשפחה מחוץ לתחום, ולמרות פעילות ענפה, לא התבטאה בנושא ולא ייצרה כותרות.
"הפעילות שלנו מאוד שקטה מיסודה", הסבירה השבוע יהודית אלקנה, בעבר מרכזת פעילות הארגון בירושלים. "מרבית הנשים לא פעילות באופן שוטף. יש סדרנית עבודה, ולקראת סוף השבוע כל אחת מקבלת סידור, יודעת לאן היא יוצאת, מתי ועם מי. בדרך כלל אנחנו יוצאות בקבוצות של שתיים עד ארבע נשים, בסיום המשמרת אנחנו כותבות דוח, ויש צוות של אתר האינטרנט שמפרסם אותו. זו כל הפעילות. דנה יצאה איתנו למחסומים בעבר, אבל עכשיו היא עסוקה בעבודה בהוצאת הספרים ולא יוצאת יותר. זה לא קשור לשאלות משפחתיות. בכל התקופה היא פעלה כאדם פרטי, ואני חושבת שצריך לכבד את זה ולשמור על הפרטיות שלה".
ואכן, למרות הפוטנציאל הפיקנטי של התופעה, וגם אם דעותיה ידועות לצרכן החדשות הממוצע, אולמרט אינה פעילה מוכרת במיוחד בשטח. לא מעט תנועות שמאל קיצוני פועלות בארץ, ורוב הפעילים נפגשים באירועים משותפים כאלה ואחרים. רק מעטים מכירים אותה אישית, ואלה שכן, שומרים בנאמנות קנאית על פרטיותה. אפילו בהפגנה המדוברת מול בית הרמטכ"ל רוב הנוכחים כלל לא ידעו שהיא שם, ועד שהבחינו בעניין התקשורתי סביבה, לא זיהו את שותפתם לדרך.
אולמרט דווקא נחשפת לעתים, אבל הופעותיה הפומביות קשורות תמיד לעיסוקה המקצועי, וניתן לראות אותה בערבי שירה, בהרצאות, וברבי שיח ספרותיים. מדי פעם אפשר למצוא ריאיון עיתונאי מזדמן, טור שפורסם בתקשורת, אבל גם הם יעסקו בשירה, ולא במקרה. מדובר בתנאי מקדים מבחינתה. וטו מוחלט. קשה להניח שמדובר בניסיון להסתיר את עמדותיה. עובדה, היא הגיעה להפגנות, יצאה למחסומים. גם את חייה הפרטיים עם בת זוגתה איש אינו מסתיר.
הדממה מכיוונה מגיעה כשעושים את הקישור אל אבא. כאן הגבולות ברורים מאוד. בתור הבת של, היא לא מוכנה לדבר אפילו על דליה רביקוביץ', בטח לא על פוליטיקה. וכן, על פניו יש כאן סתירה. הרי גם לה, מן הסתם, ברור לחלוטין שגם נוכחות אילמת בהפגנה מול ביתו של הרמטכ"ל היא אמירה.
אם בכל זאת מחפשים מילים, אפשר למצוא אותן בטקסטים שכתבה. ולא, אין צורך בתואר שני בחקר הספרות כדי לזהות אמירות פוליטיות ברורות מאוד, בוטות מאוד, בין השורות, גם אם הן עוסקות בניתוח שירה. במאמר שפרסמה ב"הארץ" על המשוררת דליה רביקוביץ' ז"ל, כתבה אולמרט: "ביום שבו מתה ראיתי בטלוויזיה ילדה, לבושה חולצה כתומה, צורחת על חייל ש'אין לו לב יהודי'... דליה רביקוביץ' הזדהתה הזדהות עמוקה עם היהדות. יותר מכל עם המקרא, אך גם עם המדרשים והגמרא. אלה שימשו בסיס לגיבוש תפיסת עולמה המוסרית; כזו המזהה 'לב יהודי' לא עם כוחנות לאומנית רושפת שנאה, אלא דווקא עם מוסר הנביאים; עם התקוממות מול העוול הנעשה כלפי הזר, האחר והנכבש".
יצחק לבני, יושב ראש חברת החדשות של ערוץ 2 והאיש שעמד בראש חבר השופטים של פרס ספיר, היה נשוי בעבר לרביקוביץ'. הוא מכיר את המבקרת ואת המבוקרת, ויש לו הרבה מילים טובות. "שמעתי אותה בשתי הרצאות על דליה. הן שייכות לשני דורות שונים לחלוטין, אבל כמי שמכיר היטב את היצירה של דליה, אני יכול להגיד שדנה מגלה ידע וחדשנות יוצאי דופן. הדרך המחקרית שלה ראויה להערכה רבה.
"באופן טבעי, הנטייה שלי היתה לסמוך יותר על מישהו שגם כותב בעצמו, אבל התברר לי שיש עורכים נפלאים שאינם סופרים בעצמם. עורכים מוצפים בכתבי יד, ולא קל למצוא את האנשים הנכונים, במיוחד כשעובדים עם כותבים צעירים שאיש לא אמר לפניך שהם טובים. מאוד קל לזייף ולפקשש, אבל דנה מצליחה לשים את היד על האנשים הנכונים ועורכת סדרה מעניינת מאוד".
אולמרט, שעובדת ביומיום בעיקר עם יוצרים חדשים, קיבלה לטיפולה את עיזבונה של רביקוביץ'. בימים אלה היא עוסקת, במסגרת עבודתה בהוצאת הקיבוץ המאוחד עם פרופ' עוזי שביט, בהכנות להוצאת ספר חדש משיריה של המשוררת, שאמור להתפרסם בקרוב.
עבודת הדוקטורט שלה, בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, מוקדשת ל"צמיחתה של שירת המשוררות העברית בשנות העשרים של המאה ה-20 - מבט פסיכואנליטי ופמיניסטי". במהלך המחקר, תוך כדי חיפושים ארכיוניים, היא מצאה מחזה קצר, "סיפוק נפשי" שמו. המחזה שלא פורסם יוחס למשוררת רחל, אבל העובדה שהטקסט נמצא מודפס במכונת כתיבה, בעוד מרבית שיריה של רחל נשמרו בכתב ידה, עוררה ספקות באשר לזהות המחברת. בהמשך מצאה אולמרט מכתב שכתבה רחל לאחותה שושנה. במכתב הוזכר המחזה, שככל הנראה הוצג בקיבוץ דגניה באופן חד-פעמי לפני כ-85 שנה .
"אני נגד כתיבה שלא רוצה להטריד, שמבקשת מכולם להרגיש טוב עם עצמם", אמרה לפני שנה בריאיון ל"הארץ". "אני חושבת שספרות חדשה צריכה להטריד כי אנחנו חיים בתקופה בלתי נסבלת ואלימה, והתפקיד של הספרות הוא לסמן אלטרנטיבה".
כמו שזה נראה עכשיו, את המאבק לאלטרנטיבה תמשיך אולמרט לנהל בעולם הספרותי. יש לה מה להגיד, זה בטוח. בהפגנות פומביות, אם חייבים להמר, יכול להיות שלא יראו אותה בקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
