אלי יצפאן - סופר מודל
(איך להתחטב בצורה שלא תיאמן, להוציא כתמי זפת בלי נפט ועוד)
בשבוע שעבר התארחתי אצל אלי יצפאן. זה היה כיף, כמו תמיד, אבל לא על הכיף רציתי לספר אלא על חוויה מכוננת שקרתה לי בגללו.
נפגשנו במסדרון של חדרי ההלבשה, דקה לפני העלייה לאוויר. וככה, תוך כדי צ'יט צ'ט קטן בינינו, הוא עטה על גופו את הז'קט של החליפה שלו, ולא יכולתי שלא להבחין, למרות החולצה והעניבה, בגזרה החדשה והמאוד מאוד חטובה שלו. זה היה מדהים.
בטלוויזיה לא רואים את זה כל כך, בגלל הז'קטים שהוא לובש בשידור - אבל הבחור התחטב בצורה שלא תיאמן.
"יא!", שאלתי אותו, "איך רזית ככה?".
"התחלתי לעשות ספורט! ", הוא ענה לי.
"שיט! שיט! ינעל בבון פאפוק! ", פלטתי מוכנית, כי ידעתי, שזהו, עכשיו, סופית, הלך עלי. אין מנוס יותר מספורט. כי כל מי, אבל כל מי שאני שואלת אותו לאחרונה לפשר ההתחתכות החדשה שלו או שלה, עונה לי בלי לתאם האחד עם השני: "התחלתי לעשות ספורט".
"אין! ", הוא אמר, "כל יום אני רץ עם החבר שלי, מאמן הכושר, שעה בים. אני עושה את תוכנית הכושר הזו של וינגייט. ואין לי שעה מיותרת ביום, אבל בגלל התוכנית הזו אני חייב למצוא, ואני מוצא לי אותה. מה, את לא יכולה שעה ביום? זו שאלה של סדר עדיפויות! החבר הזה אמר לי: 'תשמע, אלי, תבין, ותבין טוב: אני לא יכול להתאמן במקומך! פשוט אין דרך שאני אעשה את זה במקומך. אני אבוא איתך, אני אתן מזמני, אבל זה לא משהו שאני יכול לעשות במקומך. אם אתה לא תעשה את זה לבד, בשביל עצמך, זה לא יקרה. אי אפשר לקנות את זה. אי אפשר לשכור מישהו שיעשה את זה עבורך, גם לא תמורת מיליונים. אני לא יכול להתאמן במקומך! '. והבנתי את זה. אני אוכל נכון, אבל זו לא כל כך שאלה של אוכל, כי גם אם יום אחד אוכלים טיפה יותר מהרגיל, הספורט מפצה ומאפשר את זה. זה לא ממש באוכל. זה בספורט".
ומאז , מהמופת האישי המדהים הזה שלו שראיתי מול העיניים, אני הולכת כל יום כמו משוגעת. לא-מעניין-אותי-בית-דין. זה באמת עניין של סדר עדיפויות. זה נכנס אצלי לטופליסט של העשיות, לעשות הליכה על הליכון בחדר הכושר. חמש דקות על נמוך (במקרה שלי, זה על מס' 6), אחרי זה שתי דקות על גבוה יותר, (מספר 8), וככה, לסירוגין, במשך שעה, במסלול מישורי, על "אפס", בלי שום שיפוע של עלייה שמזיק לגב.
מתחילה אימון בחמש דקות הליכה על מס' 4 לחימום, אחר כך "הליכת לסירוגין" - שקל לעקוב אחריה,כי על כל הליכון יש מונה דקות ושניות, ואז מסיימת בחמש דקות של הורדת הילוכים. עושה מתיחות (חשוב ביותר!),
העצמי המחוטב האמיתי שלי - זה, שנראה לאחרונה לפני 15 קילו - מתחיל להפציע. ובלי כפייתיות. לפעמים אני הולכת רק שלושת רבעי השעה, לא שעה, ולפעמים רק חצי שעה, וכשאני עייפה, כי תמיד צריך להקשיב לגוף, אז זה קצת יותר דקות הליכה על המספר הנמוך וקצת פחות על הגבוה, ולפעמים זו הליכה מהירה בשכונה, לא במכון הכושר (חצי שעה עד לאן שהגעתי בחצי שעה, ושם - אחורה פנה, חצי שעה בחזרה הביתה - הנה יצאה שעה הליכה).
הרעיון הוא שיותר טוב לעשות רק קצת מאשר לא כלום.
ועוד הערה: בלילה, לפני הסגירה, כמעט ואין אנשים במכוני הכושר וכיף להתאמן בפרטיות יחסית, אבל קחו בחשבון שספורט בלילה מעיר בטירוף. לא האמנתי לכל השטויות האלה של "אדרנלין" עד שזה קרה לי. חשבתי שאהיה עייפה מהמאמץ ואז אישן נהדר. איפה! זה עשה לי אפקט של קפה שחור חזק. ואפרופו קפה שחור: 20 דקות לפני אימון, כדאי לשתות חצי כוס קפה שחור חזק, כי זה מגביר את יעילות שריפת השומנים. וקפה שחור, תזכרו, תמיד ביחד עם כוס מים, לפיצוי איבוד הנוזלים שהקפה גורם.
כמובן שמתייעצים תחילה עם הרופא הפרטי, הנה, אמרתי את זה לפרוטוקול, אבל אם הגענו לפה, קחו קצת השכלת "שריפת שומן":
למה הולכים במהירויות של "לסירוגין" ?
כי ה"לסירוגין" הזה (של הליכה איטית ומהירה יותר) שורף שומן הכי יעיל, בתחום הדופק האידאלי לשריפת שומנים.
ואיך מחשבים את תחום "הדופק האידאלי לשריפת שומנים" האישי שלכם?
בדרך כלל טווח זה הוא כ-55% - 65% מקצב הלב המרבי.
המצב הרצוי הוא להיות קרובים ככל האפשר ל-65%. אבל מי שסובל מעודף משקל רב או שהוא בכושר גרוע מאוד, כדאי לו להתחיל ב-50% מקצב הלב המרבי.
ונוסחת החישוב הולכת ככה: נגיד אתם בני 40?
1. הפחיתו את הגיל שלכם מהמספר 220 (זה תמיד מ-220). 220 פחות 40 זה 180.
2. עכשיו , כדי לחשב את טווח שריפת השומן, הכפילו את התוצאה שקיבלתם (במקרה הזה 180) ב-55% או ב-60% או ב-65% (למה? עיינו בהערה הפותחת).
ולפי הדוגמה שנתתי, טווח שריפת השומן שלכם יהיה בדופק 99 (0.55 כפול 180) במקרה שבחרתם להתחיל עם 55%, או בדופק 108 (0.60 כפול 180) אם בחרתם ללכת על 60%, או בדופק של 117 (0.65 כפול 180) אם בחרתם ללכת על 65%, שזה כושר טוב.
קנו לעצמכם מד דופק (להשיג בכל חנות לציוד ספורט) ושעון היד של מד הדופק הזה תמיד יראה לכם איפה אתם בסקאלה. קחו, קחו מחשבון ליד. זה לא קשה לחשב, ותתחילו ללכת!
"איך מורידים כתם זפת מבגד ים? ", שואלים אותי רבים, והתשובה הולכת ככה:
זפת זה שומן, ושומן מוציאים עם שומן אחר! הכי טוב, כמובן, זה עם נפט, אבל אם אין, משפשפים את הכתם בסבלנות בשמן תינוקות ואחר כך במגבון לח. השמן ימיס את הזפת, המגבון יסיר את העיסה הדלילה והמושחרת. עושים את זה שוב ושוב, ומול העיניים קורה הבלתי ייאמן: כתם הזפת נמחק, ונשאר רק כתם משמן התינוקות. כתם משמן תינוקות קל להוריד במכונת הכביסה בטמפרטורת מים חמימה-בינונית, בצירוף תוסף להוצאת כתמים (קלייה, סנו איקס, וכאלה). במקרה הנדיר שנותר עדיין כתם דהוי, סימן שלא כל הזפת ירדה. אז עובדים עוד קצת עם שמן התינוקות. זה הכל!
חוואי עשיר נפטר והשאיר את החווה המשגשגת שלו לאלמנתו הצעירה והנאה, שהחליטה להמשיך ולהחזיק בה. היא לא הבינה כלום בחוואות ולכן נאלצה לשכור מנהל עבודה. היא פרסמה מודעה, אבל רק שני גברים ענו עליה - האחד שהיה שיכור והשני שהיה גיי. כמובן שעדיף היה לה גיי על פני שיכור, והוא נבחר למשרה. הבחור היה בעל מקצוע טוב וחרוץ, השקיע שעות רבות בעבודה, לא חסך מאמצים ואכן החווה פרחה ושגשגה. האלמנה היתה שבעת רצון ולכן, אחרי כמה חודשים של עבודה קשה הציעה למנהל העבודה שלה שייקח לו ערב חופשי וייצא לחגוג בעיר. הוא נענה ויצא לבלות. כשהוא חזר לחווה בשתיים לפנות בוקר, הוא מצא אותה ממתינה לשובו ליד האח ובידה כוס יין. "בוא הנה!", פקדה עליו. הוא ניגש ונעמד מולה בצייתנות.
"חלוץ את המגפיים שלי! ", אמרה . הוא ציית מיד, חלץ את המגפיים והניח אותם ליד הדלת. "וכעת פשוט את החצאית שלי", המשיכה . הוא נחפז לציית והוריד גם אותה. "ועכשיו את החולצה שלי!", המשיכה האלמנה הצעירה והמושכת לפקוד על מנהל העבודה שלה, והוא פרם בזהירות את כפתורי חולצת המשי שלה ופשט גם אותה. "ואת החזייה שלי! ", המשיכה הגברת ללא היסוס. הוא התיר את קרסי החזייה שלה, הוריד אותה והניח אותה לצד שאר הבגדים. "וכעת את הגרביונים שלי", המשיכה האלמנה לפקד עליו. הגבר התיישב בצייתנות על השטיח לרגליה ועשה כדבריה. "ואת התחתונים שלי", אמרה והביטה ישר בעיניו. הוא פשט מיד גם את תחתוניה. לא נותרו עוד בגדים לפשוט, הכל היה מסודר בערימה על הכיסא לצדה. "ועכשיו", אמרה האלמנה וקמה ממקומה, מניחה את כוס היין הריקה לצד האח, "אם עוד פעם אחת תלבש את הבגדים שלי כשאתה יוצא לבלות בעיר - אתה מפוטר! ".
sofash@maariv.co.il
טורה של אודטה מתפרסם מידי שבוע במוסף סופשבוע של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
