הסיוט חזר
התרחיש הגרוע בצה"ל התממש הבוקר, שוב. היסטריית החטיפות
ב-16 בפברואר 1989 נראה בצומת הודיה שליד אשקלון בפעם האחרונה סמל אבי סספורטס, חייל הצנחנים בן 21. סספורטס עשה את דרכו מבסיס צבאי בדרום הארץ לביתו שבאשדוד, ועליו נשק מסוג M-16 קצר. בחיפושים אחריו התגייסו לעזרת המשטרה אלפי מתנדבים שסרקו שטחים נרחבים בדרום הארץ. הערכת החוקרים היתה כי סספורטס נחטף והועבר לרצועת עזה.
בחודש מאי אותה שנה נמצאה גופתו של סספורטס ליד צומת גבעתי, ולאחר שכדור נורה בראשו. ארגון החמאס נטל אחריות לרצח. מפקד החולייה נעצר על ידי צה''ל, אך שלושת חברי החולייה האחרים הצליחו להימלט למצרים.
בתחילת מאי 1989, ימים ספורים לפני מציאת גופתו של סספורטס, נעלמו עקבותיו של החייל אילן סעדון, בן 18 וחצי מאשקלון. בבוקר אותו יום המתין סעדון, נהג בשריון, לטרמפ בצומת מסמיה יחד עם חייל נוסף, ועימו רובה מסוג גלילון. סעדון עלה למכונית בה נראו שני נוסעים חובשי כיפות, ומאז נעלם. אלפי חיילים חיפשו אחריו בשטחים הגובלים עם רצועת עזה.
שבע שנים לאחר מכן, בחודש יולי 1996, נמצאה גופתו של סעדון בצומת גן-שורק באזור פלמחים, בסיוע הכוחות הפלשתיניםי. אחד מחברי חוליית החמאס שביצעה את הרצח הצביע בעצמו על המיקום המדויק שבו קברו את הגופה.
חייל גולני נחשון וקסמן, תושב שכונת רמות בירושלים, נחטף ב-9 לאוקטובר 1994, והועבר על ידי חוטפיו לכפר ביר-נבאללה שליד רמאללה. לפני שהוחלט על מבצע צבאי לשחרורו, בדק ראש הממשלה יצחק רבין את האפשרות להחליף את החטוף בשייח' אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של החמאס.
בזמן ניסיון החילוץ של וקסמן על ידי חיילי סיירת מטכ''ל, חמישה ימים מאוחר יותר, נרצח וקסמן בידי חוטפיו. אחד המחבלים ירה בוקסמן מיד לאחר שהכוח פוצץ בעזרת חומרי נפץ את דלתות הבית. בפעולה נהרג סרן ניר פורז, קצין הסיירת בן 23 מרמת-השרון שפיקד על כוח הפריצה, ועשרה חיילים נוספים נפצעו. שלושה מהמחבלים שהתבצרו בבית נהרגו מאש צה''ל, ועוד שניים נלכדו.
אחרי כשלון הפעולה, מתחו אנשי הימ"מ ביקורת על ההחלטה להטיל את המשימה על היחידה הצבאית, בטענה כי הם מקצועיים
ב-12 באוקטובר 2000 טעו בדרכם שני חיילי המילואים סמל וואדים נורז'ץ' וסמ''ר יוסי אברהמי, שהתכוונו להגיע לבסיסם בבית-אל. השניים נכנסו לרמאללה ונעצרו על ידי המשטרה הפלשתינית. המון זועם הסתער על תחנת המשטרה בה שהו ורצחו את החיילים במכות ובדקירות. לאחר מכן השליכו הפלשתינים את גופות השניים לכיכר והמשיכו להתעלל בהן.
הרשות הפלשתינית האשימה בתגובה את ישראל: "התקרית המצערת הזו היא תוצאה של מדיניות הסלמה ממנה הזהרנו פעמים רבות".
נורז'ץ', בן 35, תושב אור-עקיבא, התחתן שבוע לפני הרצח והשאיר אחריו אישה בהריון. אברהמי, בן 38 מפתח-תקווה, הותיר אחריו רעיה ושלושה ילדים. אשתו חני התקשרה במהלך האירוע הנורא לבעלה ושמעה את אחד מהצעירים הערבים עונה לה: "כרגע הרגתי את בעלך".
באותו חודש עקוב מדם, שבועות ספורים לאחר פרוץ מהומות אוקטובר, נחטפו שלושה לוחמי הנדסה באזור הר-דב שבגבול לבנון. מחבלי חיזבאללה ירו לעבר רכב הבט''שית בו נסעו טיל סאגר, הפעילו לעברו מטען חבלה ופתחו באש מנשק אוטומטי. השלושה – עומר סוועאד מהכפר סאלמה, עדי אביטן מטבריה ובני אברהם מפרדס-כץ, הועברו במכוניות מרצדס שהוכנו מראש ליעד בלתי ידוע בלבנון.
לאחר שהלוחמים לא ענו לרשת הקשר, הוזנקו סיורים למקום והבט''שית נמצאה מנוקבת וריקה. סימני גרירת החיילים לא הותירו מקום לספק. ביקורת נוקבת הועלתה כלפי תפקוד צה''ל בפרשה לאחר שהתברר כי דבר החטיפה התגלה רק לאחר 25 דקות.
גופותיהם של החיילים החטופים הושבו לישראל בינואר 2004 במסגרת עסקת השבויים עם החיזבאללה, אשר הושגה בתיווך גרמני וכללה גם את החטוף אלחנן טננבאום. הארונות התקבלו בישראל בטקס ממלכתי בבסיס חיל האוויר בלוד בהשתתפות נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל והמשפחות. מוקדם יותר זוהו הגופות בגרמניה בידי הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף ישראל וייס.
רב''ט אולג שייחט, מש''ק מחשבים בן 20, נעלם בסוף חודש יולי 2003 לאחר שיצא מהבסיס שבו שירת בצפת, והתקשר להודיע למשפחתו בנצרת-עלית כי הוא בדרך הביתה. שייחט נסע באוטובוס עד צומת עמיעד, שם ככל הנראה חיכה לטרמפ.
חמישה ערבים-ישראלים מהגליל, שזכו לכינוי חברי "חוליית שייחט", הואשמו בהשתייכות לחוליית טרור, ירי על שוטרים וכמה ניסיונות לחטוף חיילים. חקירת השב"כ העלתה שהנשק שבו השתמשו היורים היה שייך לשייחט.
בחקירתו הודה אחד מחברי החולייה, מוחמד ענבתאווי, כי תשעה חודשים קודם לכן, בסוף חודש יולי 2003, הוא וחברו מוחמד חטיב חטפו ורצחו את שייחט וקברו אותו במטע זיתים בכפר-כנא. שלושת הנאשמים המקוריים ברצח שייחט - טארק נוג'ידאת, יוסף סביח ושריף עיד – שוחררו.
בראשית מאי 2004 נפגע כוח של גבעתי מפיצוץ מטען סמוך לנגמ"ש בו נסעו החיילים בשכונת זייתון, בדרום רצועת עזה. מטען החבלה הגדול, שהביא לפיצוץ הנגמ"ש, כמו גם הכמות הגדולה של חומרי הנפץ שהיו בתוכו, גרמו לפיצוץ עז במיוחד, ממנו התפרק הנגמ"ש.
בעקבות הפיצוץ העז הועפו למרחק של מאות מטרים חלקי הנגמ"ש יחד עם גופות כל ששת חיילי גבעתי שהיו בתוכו, מה שיצר קושי להחזיר את גופות החיילים ולהביא אותם לקבורה. מיד לאחר הפיצוץ החליט מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה באותה תקופה, תת-אלוף שמואל זכאי, להשתלט על אזור נרחב בשכונת זיתון, כדי לנהל סריקות אחרי גופות הלוחמים ובמשך יום שלם עסקו הלוחמים באיתור חלקי גופות החללים.
אנשי החמאס שעמדו מאחורי הפיגוע הציגו לראווה את חלקי הגופות של החיילים והתגאו בהישג שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
