אחינו אליהו אשרי
העובדה שרק חצי מדינה מתאבלת על אליהו אשרי, מפני שהיה מתנחל, היא תמרור אזהרה מפני הדרך המוליכה לשתי מדינות לעם אחד
מילא, אילו היה מדובר רק בשמאל הקיצוני ההזוי. במי שמשבחים בתקשורת הישראלית את "פעולת הגרילה הנועזת של הפלשתינים" בכרם-שלום. בעיתונאים, אשר נתפסו מפירים את כל הכללים המקצועיים הבסיסיים של החובה לדבוק בעובדות ולבודקן. במי שאמרו למשה (בוגי) יעלון, כי העובדות אינן מעניינות אותם. במי שמתארים את צמד המחבלים שנלכדו על-ידי צה"ל ברפיח כשני אקדמאים תמימים, ולא כמוחות המתכננים של פעולת הטרור האחרונה.
אך חלקים רחבים יותר בציבור הישראלי טוענים, כי חנן ברק ופבל סלוצקר, וייבדל לחיים ארוכים גלעד שליט שלחמו בכרם-שלום הם מלח הארץ, ילדי כולנו, וזה נכון, אבל לא אחינו אליהו אשרי.
מדוע לא? מפני שנסע בטרמפ מצפון ירושלים ונרצח עקב יהדותו, ולאו דווקא מפני שהוא מתנחל? מפני שהטרור הפלשתיני רוצה לרצוח אזרחים, ומותר לו, בהסכמה שבשתיקה, בתנאי שהקורבנות הם מתנחלים? מפני שקרובי משפחתו ושכניו של אשרי עושים להגנת שדרות וקרית-שמונה לא פחות, ואולי יותר, משאר בני גילם המתגייסים לצה"ל, אבל מי ששייך למחנם אינו ראוי להגנת אמת ולאבל מכל לב?
איני צריך לחזור לתעודת הזהות המדינית שלי כדי לומר, כי להערכתי, איתמר חייבת להתפנות מהשטח הפלשתיני וההתכנסות היא התוכנית הראויה להגן על ישראל מפני הטרור, ופנינו דווקא למלחמה הנכפית עלינו ולא לשלום אמת. אין לנו מה לעשות באיתמר ובתפוח וביצהר. אין לנו אלא להסתלק משם, כדי לאפשר לפלשתינים לקיים את חייהם ברצף טריטוריאלי בלי מחסומים, ועל-מנת שנוכח פני המלחמה נוכל להחזיק לעד באריאל ובאלקנה ובאלפי-מנשה ובמעלה-אדומים ובגוש עציון, ובעיקר בירושלים.
יותר במדויק, יש לישראל עניין להוציא משם את האזרחים, אבל נוכח התוקפנות הפלשתינית יש להשאיר את צה"ל באזורים הנטושים ככל הנדרש לביטחון. ההתנתקות מעזה צלחה בעיני מי שהעריך כי לא תביא שלום, אלא תשפר את עמדות ישראל במערכה נגד הטרור הפלשתיני. ההתכנסות ביהודה ושומרון מבוססת על הנחה דומה.
השמאל הקיצוני, שמוצא צידוקים לטרור הפלשתיני, מיטיב לדעת מדוע התנגד להתנתקות. שכן, היא מכבידה על החמאס בהעניקה לגיטימציה בינלאומית למהלך הצבאי בעזה, אך ורק משום שישראל לא גזלה אפילו גרגר חול אחד ברצועה, והם יודעים כי כך יהיה גם בגדה המערבית בה אופי המלחמה יהיה שונה במידת מה.
אך הוויכוח הוא עניין אחד, ואחדות העם היהודי היא נושא אחר. המורשת היהודית מעולם לא קיבלה את הטענה, ההולכת ומתקבעת ברצח אשרי, כאילו דמו של האחד דליל משל חברו. כאשר השלטונות הורו לפלוני להרוג אדם, ואם לאו ירצחו אותו - ציווה עליו רבא: "תיהרג ולא תהרוג, מה ראית שהדם
לא על מסע הלוויה הריק מסתם יהודים אוהבי יהודים אני מקונן, אלא על בני-בננו אליהו השוכן במרומים, והוא כה טהור בנפלו בידי זדים. ראוי היה שכל האומה תלווה אותו בדרכו האחרונה, בין אם היא מסכימה עם ההוויה בה גדל בבית הוריו באיתמר, בין אם לאו. יותר מכל יש בי כעס וצער על מי שמרשים לעצמם להתייחס לדמו כאילו היה דליל משלהם. זו תחילתה האמיתית של התפרדות הממלכה מימי בית ראשון; השורש היסודי של מלחמת האחים, תמרור האזהרה מפני הדרך המוליכה לשתי מדינות לעם אחד - יהודה וישראל.
אילו היה בכוחי להעמיד את הציבור על המשמעות החמורה של האדישות היחסית להירצחו של אשרי, הייתי מנסה לשכנע זוגות רבים ככל שאפשר לקרוא לעולליהם הנולדים השנה במזל טוב אליהו ואלי ואשר. גשם של אליהו במרכזי רישום האוכלוסין, עם הסבר לילדים בגיל המתאים, כי זו היתה ההזדהות הנדרשת ביום של שמחה בשנת 2006 כדי לחזור ולקבוע כי היהודים ערבים זה לזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
