אל תסרסו את צה"ל
אמיר בוחבוט סבור שעל הדרג המדיני להיות קשוב לצרכי הצבא, נוכח עימות עם אויב אכזר. וגם, הצצה לסמטאותיה של עזה שרוחשות רוח קרב. שטח צבאי
אך החיילים מחפשים אחר מחבלים. חייבים לפגוע בכמה שיותר טרוריסטים לבושים בגדים אזרחים. כדי להכאיב, ולהראות לארגוני הטרור שיש מחיר לכך שילדי שדרות ונתיב העשרה לא ישנים בלילות בעקבות ירי הקסאמים.
יש דרך קלה. קוראים לה "גילוח", או במילים עדינות ומתקדמות, "חישוף". דחפורי חיל ההנדסה פשוט עולים על מכוניות, נכנסים בחדרי מדרגות ואם צריך גם מרעידים את יסודות המבנה, עד שהמחבל ייצא החוצה בידיים מורמות. במבצע "חומת מגן" אימצו נהגי הדחפורים של חיל ההנדסה את השיטה בחום, ו"גילחו" את מחנה הפליטים ג'נין על בתיו וצריפיו, במהלך שהקים עלינו ביקורת חריפה בעולם.
ישנה דרך יותר קשה ומורכבת עבור הלוחמים, לה נדרשות סבלנות, אורך נשימה ובעיקר סיכון כלפי הכוחות. לשיטה הצבאית קוראים "אלמנת קש". מדובר בהתבצרות כוח צבאי בבית בודד בתוך אוכלוסיה אזרחית, במטרה למקד את התצפית ואת אפשרות הפגיעה לגורם מסוים.
יש האומרים שהרעיון פותח במלחמת העולם השנייה, בתקופה שעוד אכלו מהמסטינג, אך בצה"ל הרעיון המבצעי התחדד בדרום לבנון. בשני העשורים האחרונים, מחבלי חיזבאללה רבים התוודעו ל-72 הבתולות הנכספות בזכות "אלמנות קש" איכותיות של לוחמי צה"ל.
הלוחמים שהגיעו לשכונה יחשבו היטב ויבחרו בית פלשתיני בעמדה שולטת בשכונה. הם יקישו בדלת, ומרגע שהדלת נפתחה, הבית שלהם. על פי הנוהל הקבוע, בעלי הבית וילדיהם יועברו לאחר כבוד לאחד החדרים, שם יינעלו עד להודעה חדשה. בפתח הדלת, במקרה הטוב, יעמוד חייל שיהיה אחראי לרווחתם.
שאר הלוחמים יכסו את חלונות הבית. יקדחו חורים בקירות ויסדרו לעצמם זווית שכיבה בה הנשק מופנה לרחוב בו אמורים לעבור המחבלים. אחרי פרישת רשתות צל למען שבירת הסתרת הפתחים, תתחיל המשמרת.
הצוות שקיבל אחריות על הבית ישא על עצמו את האפוד והשכפ"צ הכבד באופן קבוע ויתחלק למשמרות. חלק ינמנם, עד כמה שניתן, בהתחשב בהפגזות, וחלק ישמור. הלוחמים יפקחו עין ויבדקו מתי המחבלים
הלוחמים דואגים למשפחה ברגישות שאין צורך להכביר בה מילים. לוחמים כבר איבדו את חייהם אחרי שפתחו את הדלת לקשישה שביקשה למסור אוכל לדיירי הבית, ובחוץ המתין להם צלף פלשתיני. תמיד נהיה הצד היותר רגיש.
הלוחמים ינסו לשמור על כוננות גבוהה. הסמל הבכיר או הקצין ידאגו לשמור על משמעת, או בשפת החיילים, על "צלם חיילות". אחרי האוכל, מגיע הזמן לשיחות נפש בין הלוחמים. אחרת, איך יעבירו את הזמן?
מטרת ה"אלמנה" היא לאסוף מידע על הסביבה ולהעבירו לכוחות נוספים בגזרה, אך המטרה העיקרית היא לפגוע במחבלים חמושים, בדיוק מקסימלי, תוך מחסה, מבלי שידעו את מקומך. במידה ומיקום אלמנת הקש נחשף בפני המחבלים, הצוות נמצא בסיכון גבוה. צלפים פלשתינים תמיד יחפשו את החריץ דרכו יוכלו להשחיל כדור פנימה.
הלוחמים שלנו יעקבו בשקט, תוך סבלנות ודריכות, לרגע בו יגיעו המחבלים. הם יסגרו את מעגל האש וישלחו את המחבלים לעולם הבא. אלמנת הקש מאפשרת ללוחם לפגוע במחבלים בדיוק רב, כשהם מוקפים באזרחים ולעתים גם בילדים. אסור לשכוח שמדובר באחד מהאזורים הצפופים בעולם, ושיקולים הומניים משחקים תפקיד מכריע. הרי אין ספק שפשוט ואף יעיל יותר יהיה להוריד פצצה במשקל טון על בית בו מסתתר מחבל.
ה"אלמנות" ממוקמות בלב שכונה פלשתינית עוינת, כשברקע הדי הפיצוצים מירי טילי נ"ט וירי צלפים פלשתינים. זהו צוהר קטן למאמץ האדיר של צה"ל בין סמטאות עזה. הלוחמים מתמודדים על בסיס יומי, מאז תחילת מבצע "גשמי קיץ", עם יצירתיות ארגוני הטרור. הם לומדים אותנו מהר ומסיקים מסקנות ממבצעים קודמים.
במקום כזה, שורץ מחבלים עם סכין בין השיניים, נהרג לוחם גיבור מגדוד 13 בחטיבת גולני, סמ"ר יהודה באסל ז"ל.
טייסי הקרב לא נדהמו לראות אתמול את ההכנות של המחבלים לקראת בואם של לוחמי צה"ל. חלק הקימו תלוליות עפר, אחרים חסמו בבלוקים את נתיבי תנועה ומילכדו את הקירות. יש כאלה שתלו יריעות בד בין הרחובות, כדי להקשות על המז"לטים לאסוף לספק ללוחמים תמונה ממעל. רובם אף זרעו מטענים בכניסה לרחובות המרכזיים, נגד הטנקים ו"האכזריות" (כלי רכב משוריין, א.ב) של גולני. ברור לכל כי זו אינה מלחמת עיקרון וצדק בלבד, אלא גם שעתה הגדולה של היצירתיות, תעוזה, ובעיקר תחבולה.
אל"מ במיל' ד"ר מאיר פעיל, מי שהיה מפקד בה"ד 1 בשנות ה-70, נהג להקריא על מגרש המסדרים מספר פעמים את אותו נאום לקצינים הטריים. פעיל הדגיש כי ביכולתו של כל אחד מהם לזכור ולדעת את כל פרטי התורה הצבאית עם דגש על מנהיגות, טקטיקה, טכניקות, תרגולות ושיטות. "לכאורה זו תכלית הקורס", אמר פעיל, "אך זה לא מספיק".
לא אחת אמר לקצינים, כי עליהם "לעשות בחומר הנלמד שימוש יצירתי, שיביא אתכם לשפר, לפתח ולנצל את הידע וההרגלים אשר רכשתם אצלנו, כדי לקדם את הישגיכם". זה היה המסר העיקרי של פעיל, זו היתה ברכת הדרך, רגע לפני שחזרו למחלקות השונות בחטיבות החי"ר.
אנחנו חייבים להתעקש על היצירתיות. על הדרג המדיני לא לסרס את צה"ל, לא לבנות אג'נדה פרגמטית על חשבונו. אף אחד לא מחרחר מלחמה, אבל אנחנו שם. אנחנו מתמודדים מול אויב אכזר, שאמנם בכלי התקשורת טוען למשבר הומניטרי ומחסור באוכל, אך בהסרת היריעות מהמשאיות שנכנסות לעזה, יימצאו לא מעט דובדבנים ודברי מתיקה. 'משבר הומניטרי' הוא מטבע לשון שנשאל ממקומות כרואנדה, סודן וסומאליה.
זהו אויב שיעטוף את עצמו בחבורת ילדים תמורת כמה לירות עלובות, העיקר שישמשו עבורו מחסה פן יפגע על ידי חיילי צה"ל. צה"ל צריך לקבל גיבוי מלא וחופש פעולה, כי רק בתחבולות תעשה לך מלחמה.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב
לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
