השמינייה, הגרסה הנוערת
אחרי שנים שבהן חבטו בהם והתעללו בהם, הגיעו שמונת חמורי יפו אל גן העדן של משפחת קליידרמן במצוקי דרגות
תחילת הסיפור במהלך השנה האחרונה, עת הוחרמו החמורים, כל אחד לחוד, מבעליהם המנצלים והמתעללים. באותו זמן, בקצה השני של המדינה, קלט אורן קליידרמן המנהל את כפר הנופש מצוקי דרגות, חמור תועה שחולץ ממצוק בנחל עוג. האיש ומשפחתו התאהבו בחמור והחליטו להעשיר את סביבתו החברתית. כששמעו על שמונת החמורים למודי הסבל, הציעו להם בית חם באחוזתם המדברית.
מסעה של השמינייה בגרסה הנוערת החל בשעת בוקר מוקדמת. לא ברצון הסכימו הבהמות העיקשות לעזוב את השוקת והאבוס המוכרים והווטרינר ד"ר צחי נבו, ביחד עם כמה מהמתנדבים, נאלצו למשוך מכאן ולדחוף משם, עד שכל החמורים הועמסו על קבינת הטנדר ובקרון הסוסים שנרתם אליו. אחרי שנרגעו באמצעות כמה מלונים בשלים, יצאנו לדרך.
לפמליה שליוותה את השמונה הצטרפה
"למדתי שהדרך הטובה לעזור להם, היא לאתר אותם בדרכים הראשיות בעיר. לעגלונים האלה אין רישיון להסתובב עם הסוסים והחמורים בדרכים עירוניות ולא בעיה להחרים להם אותם. בתוך השכונות עצמן זה מסובך, כי שם הם בחבורות וגם המשטרה חוששת להיכנס".
לא מעט מ-40 סוסי העבודה והחמורים שהגיעו לצער בלי חיים בחודשים האחרונים, בהם חלק מהשמינייה, ניצלו בזכותה של צור. אחד הוחרם מחבורת נערים שהיכתה אותו בדרום תל אביב, שניים הושכרו לרכיבה (ארבעה ילדים על גב חמור אחד) ביער בן שמן, אחד הוחרם בשומרון ממישהו שהשאיר אותו רתום יום ולילה לעגלה עמוסת חלקי מתכת. כולם הגיעו פצועים, רזים ומוזנחים, אבל השתקמו וכבר מצאו בתים.
המשכנו בדרכנו בחום היום, דרך ירושלים לים המלח, כשהנהגים בוחנים בסקרנות את השיירה המוזרה המתנהלת בעליות של שער הגיא. אחרי ירושלים הצהיב הנוף, וככל שירדנו אל מתחת לפני הים עלו הטמפרטורות וים המלח הכחיל באופק. באחת מתחנות הדלק עצרנו למנוחה, התזנו מים על החמורים המעולפים וכמה מלונים נוספים נעלמו ברוב קצף ונתזים בלועותיהם. בעלייה התלולה למצוקי דרגות הטנדר גנח ואנחנו מאחוריו, ברכב קטן, מנסים לא לדמיין מה יקרה אם הקרון יינתק ויידרדר עלינו על כל חמוריו.
עדר יעלים על המדרון קידם את פנינו ואחריו משפחת קליידרמן. תמר בת השש קיבלה בשמחה את פני חבריה החדשים, מיד אחזה ברסן של העייר הקטן ביותר וצעדה איתו אל האופק. אבא אורן הזכיר שצריך לחשוב על שמות לכולם.
החמורים מצדם, לא האמינו לגורלם הטוב. אחד אחד ירדו מהרכב,ממצמצים מול האור המדברי הבוהק. העבר העגום נשכח באחת למראה המתחם החדש שלהם הצופה אל ים המלח, קוביות החציר הריחני והמים הטריים. אחרי התפלשות בחולות המדבר הם פנו לסעודתם הראשונה במדבר.
כמה ימים אחר כך, מספר קליידרמן, החמורים התרגלו בקלות לחיים הטובים. הם יוצאים לטיולים בסביבה, זוללים את צמחי המלוח, מקבלים חיטה ושעורה לחיזוק ונהנים מהזריחות והשקיעות הקסומות של המדבר. גם צור מאושרת. "כשמוצאים בית לחמורים כאלה, אני מרגישה שעשיתי את שלי. לדעת שהם לא יצטרכו יותר לסחוב עגלה, לחטוף מכות, זה סיפוק עצום. מה שעוד כיף, זה שהתפנה מקום במקלט הזמני'בצער בעלי חיים', לחמורים נוספים שסובלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
