זוהי "שעת האפס"
יוסי עבדי סבור שלאור איומיו של נסראללה על ישראל לשנות את כללי המשחק עם לבנון
בחודשים האחרונים נסראללה נשכח. שחקנים אחרים היו שכבשו את מרקעי הטלוויזיה וכותרות העיתונים. בין כל מערבולת הפוליטיקה הישראלית, בין כל הפעילות הצבאית בעזה, ועל רקע חטיפת החייל גלעד שליט – נבלע נסראללה מהמודעות הבינלאומית. מזכ"ל החיזבאללה, יותר מהיותו איש דת ו"לוחם שחרור" – הוא גם איש פוליטי. ככזה, אם הוא אינו "שם" – משמע שאינו קיים.
חטיפת שני חיילי צה"ל והפעילות ההתקפית בגבול לבנון, לא היו פרי תכנון רגעי. לא הייתה זאת הוראה מבצעית "מהיום למחר". המדובר בתכנון טקטי של חודשים ארוכים ומתישים. מדבור בהכנה מדוקדקת, בפעילות מבצעית מדויקת, ובידיעה צבאית מוקדמת. ואולם, כל שנדרש הוא העיתוי הנכון – ובזה, כמו תמיד, נסראללה מצטיין. הוא ידע לקרוא את קולות האיתות האזרחיים. ידע לקרוא את קולות המצוקה הישראליים, וידע מתי הנקודה הטובה ביותר ללחוץ. ידע – ושם הוא היה.
עכשיו הוא מאיים. מאיים בפעילות תגובה, מאיים שלא נחדור ללבנון, מאיים כי רק שחרור אסירים יחזיר את החיילים הישראליים הביתה. דווקא בגלל הפרופיל המדויק של נסראללה, דווקא בגלל עברו – הגיע הזמן לפעול במלוא העוצמה על מנת להחזיר לישראל את כוח ההרתעה אותו איבדה בשנים האחרונות. זוהי שעת המבחן האמיתית. "שעת האפס" אליה הגיע שעון החול המזרח תיכוני. זכרו את יום ה-12 ביולי היטב – כי הוא "יום המפנה". הגיעה שעת המלחמה: המלחמה על כללי המשחק. זוהי שעת המבחן לממשלת אולמרט-פרץ. עתה יתקבע ויתעצב גורלם ומעמדם הציבורי.
רוחות פרצים
הימים הבאים יהיו ימי רוחות המלחמה. הפרשה שהחלה בתקיפת צה"ל בכרם שלום, מגדילה ומתפתחת לעימות אזורי, אשר מציף את שאלות היסוד המהותיות ביותר באשר לדרך ההתמודדות מול ראשי הטרור. יכולות ההרתעה שידענו בעבר, אינן עוד תקפות היום. נשחקנו, אולי אפילו נרדמנו, ואנו עלולים להתעורר מחר למציאות של טילי חיזבאללה בלב העיר חיפה.
תקיפה בלב לבנון, יכולה עתה להוביל לתגובה צבאית מצד חיזבאללה – כזו שתחייב את צה"ל בגיוס מילואים מקיף, וכניסה לתוך שטחי לבנון, במטרה לפרק את אנשיו של נסראללה מנשקם אחת ולתמיד. זהו רגע מפנה, רגע של עיצוב מציאות חדשה. הרגע בו כללי המשחק החדשים יעצבו את מעמדה ועתידה של מדינת ישראל. עלינו להיות מוכנים.
הכותב הוא סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה