מפינוי רצועת עזה אל התופת הלבנונית
גדוד 51 של גולני שספג אתמול אבידות כבדות במהלך הקרב עם חיזבאללה בבינת-ג'בל היה הגדוד הראשון של צה"ל שהתפנה מהרצועה עם השלמת ההתנתקות
- ישראל נלחמת - סיקור מיוחד ב- nrg מעריב
- 8 חיילים נהרגו בקרב המר בבינת-ג'בל
- הקרב הקטלני היום מזכיר את הקרב הקשה בג'נין במהלך חומת מגן
במקביל לטקסים הרשמיים שנערכו באוגדת עזה לציון סיומה של השליטה והנוכחות הצבאית ברצועה, קיימו חיילי הגדוד טקסי פרידה משלהם, שרו את ההמנון וקיפלו את דגלי ישראל. רס"ן בנג'י אילמן ז"ל, מ"פ באגוז שנהרגלפני שבוע בלבנון בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה במרון א-ראס, היה אז מפקד פלוגה רובאית ג' של גדוד 51. אילמן אמר אז לחייליו, שסיימו את משימות האבטחה בנוה-דקלים ושירת הים, כי היום מסתיימת תקופת הלחימה והפינוי.
"מכאן עניינו נשואות ומועדות ללחימה בטרור ביהודה ושומרון", אמר המ"פ. " גדוד 51 תמיד יהיה בחזית. צריך לזכור שהחיילים פה לא היו שכירי חרב ולא באו כדי להרוג. באנו לכאן כדי להבטיח שקט וביטחון לתושבי עזה וביום הזה אנו יוצאים בפעם האחרונה ולא חוזרים. אנו מתחייבים לזכור את כל הנופלים שנפלו בדרך".
גדוד 51 של גולני היה הגדוד הראשון שחווה אלימות פיזית ברצועת עזה. כחמישה חודשים לפני פינוי הרצועה, במהלך בנייה בלתי חוקית ופינוי מאחז הסמוך לנוה-דקלים, תקפו נערים את מפקד הגדוד וניקבו את צמיגי רכבו.
"זו היתה סטירת הלחי הראשונה שקיבל צה"ל ברצועת עזה, והבין לקראת מה הוא הולך", סיפר רב-סרן צביקה. "מהאירוע הזה הבנו שזה הולך להיות קשה, למרות שאף אחד לא תיאר לעצמו שתיתכן אלימות כלפי חיילים. מפקד הגדוד נתן הנחייה ברורה לכל החיילים לשמור על איפוק להבין את המתנחלים ולרסן כל כעס".
אולם בגדוד העדיפו להשאיר מאחור את האלימות ולזכור אירוע אחד מרגש במיוחד. יומיים לפני שהחלה ההתנתקות
לדבריו, המשפחות קיבלו את החיילים בקרירות ובהתחלה התייחסו אליהם כמו עבדים. "לא הרמנו ידיים ואחרי כמה שעות נשבר הקרח. ראינו אנשים מדי פעם צוחקים מדי פעם בוכים", אמר.
"רגע אחד שאזכור במיוחד הוא כי במהלך האריזה, סמוך לחצות, הגיעו חבר'ה של אחת הנערות והחלו לשיר לה מזל טוב לכבוד יום הולדתה. הנערה לא ידעה אם לבכות או לצחוק. זה היה רגע מביך. כולם בכו ולא היה אחד בבית שלא הזיל דמעה, ואני ביניהם", הוסיף רס"ן צביקה, "אני אב לילדה בת שנתיים והיה לי קשה מאוד לראות את התמונות של הילדים המפונים. יש דברים שאי אפשר לדמיין. אין מדובר במשימה מבצעית".
אבל לא רק ההתנתקות תופסת מקום מרכזי בזיכרונות חיילי הגדוד, אלא כמובן גם חברים שאיבדו בדרך. "איבדתי את הקשר שלי, אלעד שנאור, בינואר 2001", סיפר רס"ן צביקה, "אני נפצעתי פעמיים. הייתי באירועים קשים, אבל מאירועים כאלה רק גדלנו".
"באירועים כמו הפינוי לא התכוננו ולא הבנו, עד שלא היינו שם. אני לא שמח על ההחלטה לפנות את רצועת עזה, אבל אני בהחלט שמח שאם כבר החליטו אז שאני וחיילי גדוד 51 היינו שם לסייע למשפחות", הוסיף לסיום.
נא להמתין לטעינת התגובות
