מחירו של המוסר הצה"לי
הלוחמים ששבו מבינת ג'בל טוענים כי צה"ל משלם מחיר כבד על הערכיות שלו. ומנגד, ממשיכים בחיל האוויר לנסות לצמצם הפגיעה באזרחים. שטח צבאי
את הקשר עם העורף הוא מגדיר כחלקי. "עיתונים אני לא קורא כי אחרי עמוד וחצי אני נרדם. גם כשאני בבית שלוש דקות מול הטלוויזיה העיניים נעצמות". הוא מספר כי משפחתו לא נמצאת בקו עימות אבל מצביע על הלוחמים שעומדים סביבו. "יש רבים שיש להם משפחות באזורי עימות. אני מקשיב להם". ידעי נשאל על הלחץ שהפעילו על יחידת אגוז, בלי ידיעתו, לעבור מהכפר רג'ר במהירות לגזרת אביבים כדי לסייע לכוחות של מגלן שנקלעו לעימות קשה בכפר מרון א-ארס מול החיזבאללה.
לטענת קצינים בחטיבה, החיפזון וחוסר הסדר שנבעו מהלחץ שהופעל מפיקוד צפון הביאו לפגיעה חמורה בכוחותינו. "הלחץ הוא מרכיב בעבודה של צה"ל", מסביר מח"ט גולני. "כשאני הייתי מפקד אגוז, בחומת מגן, הקפיצו אותנו ממקום למקום. הציוד של הלוחמים היה במחסום סופה, חלק מהלוחמים היו בחופשה, חלק בשרגא, אני בדיונים בירושלים והכוחות היו כבר צריכים להגיע לרמאללה למבצע הבא. המטרה היא ללמוד איך לשפר כמה שיותר".
לדבריו, "הנה, היום אני מח"ט וזה קורה שוב. לפעמים מ"פ של כוח שנמצא בשטח צורח בקשר ומלחיץ את המפקדים שלו, כי יש לו ראייה צרה. זה נותן זווית ראייה שמלחיצה את המערכת כאילו עוד דקה מחריבים את כל האזור. דווקא פה צריך להפגין מנהיגות וקור רוח".
בעקבות הקרב הקשה במרון א-ראס איבדה יחידת אגוז חמישה לוחמים. אל"מ ידעי לא מסתיר רגשות ולא מתחבא מאחורי אמרות כנף. הוא כואב מאוד את האובדן ויותר מכל נזכר בעצב במפקד בנג'י הילמן. "אהבתי את בנג'י אהבת אמת. כמו אח. הוא גדל איתי. אני מרגיש פספוס גדול. אני כל הזמן שואל את עצמי הרבה שאלות. הוא היה איש מצוין. לוחם גדול. אהבתי אותו מאוד".
הקשר העמוק הזה בין הלוחמים הוא כוחו האמיתי של צה"ל. אחוות הלוחמים היא זו שתגרום לך לחלץ לוחם ולא לחשוב על עצמך. קודם כל החבר, אחר כך אני. לא הרחק מהמח"ט ניתן לשמוע את סרן שוקי, מפקד ביה"ס ללוחמה בטרור של אגוז, מתעקש להיכנס פנימה לדרום לבנון, כי "אי אפשר להשאיר את החבר'ה לבד. אני חייב להצטרף אליהם".
תת-אלוף אמיר אשל, ראש מטה חיל האוויר והמסומן העיקרי
במשך תקופה ארוכה תקפו חלקים רבים בציבור את חיל האוויר על כך שהוא אינו מוסרי מספיק ועל כך שהוא פוגע באזרחים פלשתינים שאינם מעורבים בטרור. בשבוע האחרון גוברים הקולות לחצות את אותם קווים אדומים ולפגוע בברוטאליות בדרום לבנון- להכאיב, לנפץ ולהרוס. חיל האוויר, עומד איתן ומתעקש שהכל יהיה צמוד למידע המודיעיני.
למעלה מ-4,000 גיחות של מטוסי קרב, יותר מ-1000 גיחות של מסוקי קרב, מאות גיחות של מסוקי סער ומטוסי תובלה ואלפי גיחות של כלי טיס בלתי מאוישים- חיל האוויר עובד מסביב לשעון. חשוב להדגיש כי למרות האינטנסיביות, רק 20% ממטוסי הקרב עובדים כעת. תא"ל אשל וחבריו ימשיכו לשבור את הראש במטרה להימנע מפגיעה בילדים, נשים זקנים.
למטה על הקרקע חושבים לוחמי החי"ר שיצאו מדרום לבנון בצורה שונה מאוד. בראייתם, צה"ל משלם מחיר כבד על המוסריות והערכיות שלו, לעומת הברבריות של האויב. כך למשל, על מסגד לא יורים גם אם יש מתחתיו מחסן אמצעי לחימה, אלא אם ירו מתוכו לעבר צה"ל.
לטענתם, עבר זמן רב עד שפתחו באש לעבר המסגד בבינת ג'בל ממנו ירו על לוחמי גדוד 51. מחבלי החיזבאללה, לדבריהם, לובשים בגדים אזרחיים כדי להסתתר מפני חיילי צה"ל וכשצריך משתמשים באזרחים כמגן אנושי. הלוחמים רוצים לראות את הדחפורים מורידים בתים כמו בג'נין. הדיסקט השתנה. לוחמי גולני שיהיו מאוימים על ידי אזרחים ומחבלים בפעם הבאה לא יהססו לירות. ככה חושבים לוחמים עם שתי רגליים על הקרקע. זוהי לא ג'נין בטח שלא עזה.
קצין בכיר בחיל התותחנים נשאל השבוע האם פעילות התותחנים בדרום לבנון היא "החזרת עטרה ליושנה" אחרי שנים של חלודה. הקצין לא התלבט והשיב: "זוהי עבורנו תקופת הרנסנס". התותחנים בשיא הדרם והפכו להיות מבוקשים לאורך כל הגזרה. איך יודעים זאת? הם הראשונים לקבל את כל מה שנחוץ להם ברשימות הובלת האספקה באזור.
יצירת מסכי עשן ומסכי אש כדי לפלס דרך ללוחמי החי"ר וריסוק מטרות בשטח הלבנוני הם רק חלק מהמטרות שמביאות לגשם הפגזים שנוחת על אדמת לבנון. אבל הקוץ בכל הסיפור הזה בולט.
במשך שש שנים השתמשו בחיל התותחנים גם למשימות ביטחון שוטף בעזה ובעיקר באיו"ש והחיילים נאלצו לבצע מחסומים, מעצרים ומארבים. המקצועיות נפגעה ללא ספק. מולנו עומד ארגון גרילה שהפך את מחבליו למאומנים ומקצועיים מאוד, כל אחד בתחומו, והצלחות החיזבאללה מדברות בעד עצמן. הגיע הזמן לחשוב על יותר אימונים בצה"ל. לחדד יותר את המקצועיות. להסיט משאבים למקומות הנכונים.
מפקד חטיבה 7 של השריון, אמנון אשל אסולין, שחייליו השתתפו השבוע בקרבות בבינת ג'בל, תיאר זאת היטב השבוע. "מחבל חיזבאללה התאמן לירות רק באר.פי.ג'י. אומרים לו שב שתה קפה כל היום אבל אם מישהו בא אל זווית הראייה שלך תירה עליו טיל. ואז אנחנו נדהמים מרמת הדיוק".
לדברי אסולין, "מגוון הפעילויות שמטילים על כוחות רבים עוד תתפוצץ לנו בפרצוף. חייבים ומהר למצוא איזון בין הרצון להעסיק תותחנים ושריון בפעילות ביטחון שוטף בעזה ובאיו"ש לבין הרצון לשמור על מקצועיות".
תקלה חמורה, אין מילים אחרות להגדיר את ההתנהלות ההסברתית של מדינת ישראל. באיחור רב נזכרו להגיב במשרד ראש הממשלה לתחום ההסברה הבינלאומית ומינו את מירי אייזן לסייע במאמץ מול התקשורת הזרה במקומו של רענן גיסין.
בצד השני גויסה תא"ל במיל' רות ירון, דובר צה"ל לשעבר, על ידי שרת החוץ לסייע לראשי המועצות. אבל איפה מרכז התקשורת לכתבים? למה אין תיאום מלא בין הגופים המדבררים? ומדוע אין דמות אחת ששולטת במסרים כלפי העם והעולם?
ההסברה שלנו כושלת בכל פעם ששר או ח"כ הופך להיות הדובר של המדינה. הגיע הזמן להניח את האגו ואת היצרים הרעים בצד ולמנות אחת ולתמיד שר הסברה אחד לכולם. מוביל דרך אחד.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב NRG מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
