נפצע בשירות והתעקש לחזור לשרת בשיריון

סמל אלון פינטוך נפצע קשה לפני 10 חודשים והתעקש לחזור לטנק. סמל אנדריי ברודנר העדיף קרבי על עתודה. סיפורי 4 הלוחמים שנהרגו אתמול

דורון נחום | 4/8/2006 0:29

לפני שבעה חודשים בדיוק נפצע אלון פינטוך באורח קשה בתאונת אימונים. "הוא נפצע קשה מהסדן של התותח בטנק, אבל התעקש לחזור", סיפרה אמש אחותו הגדולה קרן. "אף אחד לא אמר לו דבר וחצי דבר. זה היה הרצון שלו".

- ישראל נלחמת - סיקור מיוחד ב- nrg מעריב
- 3 חיילי שריון נהרגו מפגיעה ישירה בטנק
- היום הקשה ביותר מראשית המלחמה

אלון , בן 19 מקריית-חיים, התגייס בדיוק לפני שנה, ואתמול אתמול עוד הספיק לשוחח עם אחותו ואמר לה לא לדאוג. זמן קצר אחר כך פגע הטיל בטנק שלו ופצע אותו באורח אנוש. כוחות החילוץ עוד הספיקו לפנות אותו לרמב"ם, אבל אלון נפטר מפצעיו.

בן דודו יגאל נאמן סיפר כי אמו של אלון, יהודית, לא הפסיקה לדאוג. "מאז שהחלה המלחמה היא היתה מודאגת, היא אמרה שהיא לא מצליחה להירדם", סיפר ."כמובן שדאגנו", הוסיפה האחות קרן. "דיברנו בטלפון, התכתבנו ב-SMS. הוא לא רצה להדאיג אותנו, כי הוא ידע שאנחנו חוששים - והחשש הזה התאמת. היתה לנו זכות גדולה להיות איתו בפרק הזמן שהוא היה איתנו. בן אדם נדיר".

לא היתה זו הפעם הראשונה שבה היכה השכול במשפחה. לפני 32 שנה איבדה יהודית את אחותה אילנה נאמן ז"ל בהתקפת המחבלים על בית הספר במעלות. "למה אלוהים לא עוזב אותנו? ידעתי שהטנק הוא מלכודת אש", זעקה אחת הדודות.

עשרות קרובי משפחה ורבים מחבריו של אלון הגיעו אתמול לבניין שבו התגורר בקריית-חיים, בניין שבעבר הלא רחוק שכל את אחד מלוחמי הקומנדו הימי באסון השייטת. "זה בניין מקולל", אמר אחד השכנים.

אלון פינטוך ז"ל הותיר אחריו הורים, בנציון ויהודית, ושתי אחיות, קרן ושרון. הלווייתו תיערך היום בשעה 12:00 בחלקה הצבאית בבית הקברות בחיפה.

לא ענה ל-SMS

"הוא הגיבור שלי. החייל היפה שלי. בחיים שלי לא תיארתי לעצמי שהחייל המושלם שלי ייהרג". כך , כשהיא דומעת וחנוקה מבכי, אמרה אתמול נטלי ברודנר, בת 16, לאחר שקיבלה את הבשורה המרה על נפילת אחיה, אנדריי.

אנדריי, בן 19, התגייס לפני כעשרה חודשים לחיל השריון. לאחרונה הוא השתתף בפעולות מסוכנות ברצועת עזה, ובשבוע שעבר עלה לצפון כדי להשתתף בלחימה. "אח שלי אהב מאוד את הצבא", סיפרה אתמול נטלי. "למרות שההורים שלנו רצו שהוא ילך לעתודה, הוא התעקש לשרת בקרבי - לא בגלל שהוא רצה להיות גיבור, אבל בשבילי הוא תמיד יהיה כזה".

לדברי נטלי, אחיה הגדול לא רצה לספר להורים, אולגה וגנאדי, שהוא נכנס ללבנון, כדי לא להדאיג אותם, אבל לבסוף החליט לעדכן אותם. "אתמול

בערב הוא התקשר לאבא שלי ואמר לו שהם נכנסים שוב. הוא כל הזמן ניסה להרגיע אותנו. בשלושת השבועות האחרונים אני כל הזמן נכנסת לאינטרנט כדי להתעדכן במצב, וראיתי שיש הרבה חיילים הרוגים ופצועים. ממש לא דמיינתי לעצמי שאח שלי יהיה אחד מהם.

היום בבוקר שלחתי לו ב-SMS ' מה העניינים', אבל הוא לא ענה לי. בדרך כלל הוא לא עונה להודעות, כי אין לו קליטה, אבל היום הרגשתי שזה בגלל שקרה לו משהו". אדנריי אהב לשיר, בעיקר מוזיקה שחורה והיפ-הופ, ואתמול ביקשה אחותו לפרסם את אחד השירים שהוא כתב בתחילת שירותו הצבאי. אנדריי ברודנר ז"ל הותיר אחריו הורים, אולגה וגנאדי, ואחות, נטלי (16). הלווייתו תיערך היום בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בראשון-לציון.

לא רצה להדאיג את ההורים

סמל יהונתן שרעבי בן ה-19 מפתח-תקווה, נהרג אתמול עם עוד שני חיילי שריון בהיתקלות ליד הכפר רג'מין. יהונתן לא סיפר להוריו שהוא בלבנון, כי חשש שידאגו. הוא אף ציין בפני חבריו כי הוא חושש שאביו ואמו ילמדו על מותו מהעיתונים. "יוני היה מלאך", סיפר אחד מחבריו.

"יוני היה מלאך. אנחנו עדיין לא קולטים מה קרה", אמר אבי. "הוא לא סיפר להורים שלו שהוא נמצא בלבנון כי לא רצה להדאיג אותם. לנו, החברים, סיפר שהוא פוחד שהם יגלו על מותו לאחר שתמונתו תופיע בעיתונים". חברו של יהונתן סיפר, בנוסף, שיוני התגייס לצה"ל לפני שנה, ורצה לשרת בחיל השיריון. "הוא היה מורעל, אהב את המדינה וחשש מהשהייה בלבנון".

שחר דורי, חבר נוסף שהתקבץ עם עשרות קרובי משפחה וחברים בבית הוריו של יהונתן בפתח-תקווה, סיפר שהספיק לשוחח עם יהונתן לפני מותו, שסיפר לו שהוא בלבנון. בשיחתם, סיפר יהונתן שהוא עייף וביקש שידאגו לאחיו ובני משפחתו אם יקרה לו משהו. "הוא חשש מאוד שיידעו שהוא שם, כי הוא ידע מהן הסכנות. מדובר באדם טוב, אנו לא קולטים עדיין את מה שהתרחש".

במותו, השאיר אחריו שני אחים, איתן בן ה-32 וגיא בן ה-34, בניהם של ירדנה ומשה. חברו הטוב של יהונתן, אבי לימורי, סיפר מעט על חברו לאחר שקיבל את הבשורה המרה על מותו, ועל החששות שהטרידו את מנוחתו של יהונתן לפני שקרה הגרוע מכל.

סמל יהונתן שרעבי

משפחה של שירונרים

שלשום בלילה, לפני שנכנס ללבנון, התקשר איתמר צור הביתה וניסה להרגיע את הוריו. "אני נכנס עכשיו", אמר לאביו יואב, "אני מבטיח שאין לך מה לדאוג". יואב התקשה להשתכנע, ואמר לו שיש הרבה סיבות לדאגה. הוא אמר לבנו שיזהר, כי היום הראשון בלבנון הוא הקשה ביותר. "וזה באמת מה שקרה. זו הפעם האחרונה שדיברתי איתו", סיפר אמש האב השכול.

קרובים וחברים רבים הגיעו אתמול לבית משפחת צור במושב באר-טוביה שליד קריית-מלאכי. בני המשפחה סיפרו על בחור צעיר שאהב לנהוג בכל דבר, טרקטורים, מכוניות ובמיוחד - בטנק שבו שירת כחייל. "אני גאה בו מאוד", סיפר האב יואב. "הוא נער של טרקטורים, חקלאי וחייל אמיץ בנשמה. אנחנו משפחה של שריונרים, וגם אני הייתי נהג טנק. אמו שירתה בחיל השריון, ואני יודע שזה מה שהוא רצה יותר מכל".

"הוא היה נוהג בכל דבר שרק היה יכול", הוסיפה האחות הגדולה סיון. "הוא היה עוזר לנו ומחייך כל הזמן. הוא מאוד אהב לשרת בצבא - ובמיוחד להיות נהג טנק". איתמר צור ז"ל הותיר אחריו הורים, יואב וצופי, אחות, סיון (23), ואח , ברק (15). הלווייתו תיערך היום בשעה 14:00 בבית העלמין שבבאר-טוביה.

בהכנת הידיעה השתתפו כתבי מעריב: יונתן הללי, מיכל שפירא וליאת שלזינגר

עדכון אחרון : 4/8/2006 4:45