המשגה הכפול
הפלשתינים והחיזבאללה יצטרכו להזיע מאוד כדי לזכות מחדש באמון הישראלים, כתנאי סף לדיון בתוכנית ההתכנסות • ומנהיגי קדימה חייבים להבין שהתוכנית הזאת אינה קבילה עוד בלי הרשאה מחודשת מהאומה
הרקע סבוך: אהוד ברק החליט, בתבונה, לסגת מלבנון בהסכם עם האו"ם. אלמלא כן היו עתה עוד 120 שמות על מצבות הזיכרון, שיעור העולה לאין ערוך על מספר החיילים שנפגעו עד כה בקרבות. הקהילה הבינלאומית לא היתה מעניקה לישראל יום לחימה אחד אילו החזיק עדיין צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון. אבל ברק שגה כשלא הגיב כראוי על חטיפת החיילים באוקטובר .2000 קאזוס בלי, עילת מלחמה, אינו סתם משחק מילים.
רק שברק איבד את השלטון בינואר .2001 מאז שגו אריאל שרון, בנימין בן-אליעזר ושאול מופז במשך שנים כשהתעלמו מהתעבות העוצמה של החיזבאללה, עד כי נתקפו בהלה ושיתוק נוכח איומיו של חסן נסראללה.
עוד טרם מתברר מה אירע ב21- ימי הקרבות לכוח ההרתעה של צה"ל, נכון לקבוע כי אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ פוגגו במשהו את האימה המקפיאה של 13 אלף טילים שבידי החיזבאללה. 2,000 מהם כבר נורו ורצחו כ20- אזרחים. חבל על כל נפש, אבל איום קיומי על ישראל אין בכך. עד כדי כך שביום שבו נחתו בצפון הארץ יותר טילים מאשר בכל יממה אחרת זינקה הבורסה בתלאביבי כלפי מעלה. תמכתי בנסיגה מלבנון, ואיני מתחרט אף לא לרגע. המשגה נעשה אחר כך ותוקן עכשיו.
גם איני מתחרט על התמיכה בהתנתקות. ישראל לא יכלה להחזיק בשליש מאדמות עזה לטובת 7,500 מתיישבים. הטענה כאילו הנסיגה הביאה בעקבותיה טרור, מופרכת מיסודה. הוא התקיים עם גוש קטיף ובלעדיו. תת-אלוף אביב כוכבי היה נשלח להילחם בטרור ועושה כן באותה מידה של הצלחה גם אילו עמדה נצרים על תילה.
ראוי לתת את הדעת רק לעובדה אחת: הפלשתינים והחיזבאללה תפסו את המהלך החד-צדדי של ישראל כחולשה ולא כמחווה למען השלום, שממילא אינו נכלל בסדר יומם. מכאן שעליהם להזיע מאוד כדי לזכות מחדש באמון הישראלים, בבחינת סף על תנאי לדיון בתוכנית ההתכנסות.
יהודה ושומרון אינם כרצועת עזה התחומה וחתומה וכלבנון הריבונית. אשר על כן הישענותו המחודשת של אולמרט על תוכנית ההתכנסות היא משגה כפול. אי אפשר לדרוש מהאומה להתלכד מאחורי הממשלה כאשר העומד בראשה חוזר אל ליבת משנתו המדינית השנויה במחלוקת לאומית. מי שמתהלך בין הלוחמים והקצינים מבין כי בימים של קונצנזוס אין ליצור מחלוקת מיותרת. הוא נשאל במסיבת עיתונאים זרים? יפה מאוד. היה עליו לומר כי בעוד הלחימה נמשכת הוא מסרב לדון בתוכניות מדיניות שאינן קשורות בה.
אך העיקר הוא שהתוכנית הזאת אינה קבילה עוד בלי הרשאה מחודשת מהאומה. כפי שאומרים זאת באחת הפרסומות המסחריות: מנהיגי קדימה, "תכניסו לכם את זה טוב טוב לראש."
תת-אלוף אלון פרידמן הוא המאמי של פיקוד צפון. הפנים היפות של פיקוד הנתון לשסעים וקרעים פנימיים ובינו לבין המטכ"ל. הוא בן ,42 צפוני מהרצליה, גאוות גולני, מי שחזר לצה"ל אחרי שתת-אלוף ארז גרשטיין נהרג בלבנון.
נעתי בעקבותיו לאורך קו הלחימה ומצאתי קצין שקול, מאוזן, עם ניצוץ אופטימי. פרידמן סבור כי בניגוד לדעה הרווחת בחלק מהציבור, לוחמי היבשה מיטיבים למלא את תפקידם. יהיו צל"שים לאחר הקרבות. המילואים בגזרה המערבית הוכיחו שלא שכחו את לקחי המלחמה בלבנון למרות שפחתו אימוניהם (להערכתי, מפני שהתנסו בה יותר מהצעירים, בוגרי האינתיפאדה.(
הרשויות האזרחיות יחליטו מה לחקור אחרי המלחמה, אך צה"ל חייב לברר לעצמו. לא רק את אירועי יום החטיפה והפגיעה בסטי"ל ושורה של נושאים נקודתיים, אלא בעיות מהותיות. האם ישראל צריכה לראות בלוחמי היבשה חיל עזר
המלחמה חשפה לתהייה את התוכנית הרבשנתית של צה"ל. אלמלא פרצו הקרבות, ייתכן שהמגמה המעדיפה אסכולה טכנולוגית עם בלעדיות אווירית היתה מעצימה. עכשיו יש חומר אסטרטגי למחשבה. במשתמע ברור כי פרידמן מעריך שהירוקים שוב על המפה.
יש להם חלק חשוב במצב הצבאי המתגבש. אמש עמדו לסיים את השלב הראשון ללחימה הקרקעית. קרב קשה עם ארגון טרור שנקרא גרילה אבל נערך ביסודיות רבה למגננה סדירה עם התקפות-נגד. מהבוקר הממשלה צריכה להחליט מה הלאה.
היא יכולה לראות ברצועה שכבר נתפסה על ידי צה"ל קלף מספיק להשגת יעדיה המדיניים; היא רשאית לתבוע את שיפור הקלף על ידי שליטה מלאה בשטח שעד לנהר הליטני. מה עדיף בעיניו? אסור לקצינים להתבטא בפומבי.
מה גם שאחרי המלחמה יגיע תורה של מלחמת המילים, בין צה"ל לבין הממשלה ובתוך הצבא.
רגע מן המלחמה: נסעתי שלשום לצפון להיפרד מן האש. חשבתי לעצמי שהנה מתרחקת המלחמה. לפני 369 חודשים חזרתי מהמלחמה הקלה. בשבילי היא הסתיימה בעיירה א-טור בסיני. ביקרתי את חברי אילן גנני, שאושפז בהדסה ירושלים לאחר פציעתו בקרב על בית הספר לשוטרים בירושלים. חלף כבר חודש ממלחמת ששת הימים.
דיברנו על עתידו האזרחי. הכל נראה כה נורמלי, שכתבתי עליו בעיתון: "הנה מתרחקת המלחמה." בבוקר, כש"הארץ" כבר חולק בתיבות הדואר, טלפן אליי אביו צבי ואמר כי אילן מת בלילה מפצעיו. המלחמה פשוט סירבה להתרחק.
גם השבוע חשתי כי הנה מתרחקת המלחמה, ושוב היא סירבה. הגעתי לצפון לקראת הפסקת האש ונתקלתי ביום עם 200 טילים. בקרייתשמונה קיבלו את פניי נפילות. שריפה וריח של חומרים חרוכים. שרב. האזרחית סיון בנש, שהביאה את בעלה לנקודת הגיוס למילואים, עמדה חסרת אונים. נחסמה דרכה הביתה. היא מבית-הלל והילדים אצל סבתא, לעזאזל.
מתרגלים לקולות הנפץ. בחטיבה 7 הוסיפו חיילות וחיילים לסעוד בחצר בלי חיפזון כשהקטיושות החרידו את ההרים. לכל היותר נענו לנציגי בית הכנסת חפץ-חיים מחולון שחילקו ספרי תהילים. יורים ואוכלים.
נפילת הקטיושות ליד קריית-שמונה לא הזיזה איש מהקפה הפינתי. דן גרינברג, מתן שוחט ושי מירון משרתים במילואים על ג'יפ אחד. שנים רבות. נפילה ושריפה, והם חיפשו שלגון.
איש העסקים רב-סרן גרינברג דיבר בטלפון עם עמית משיח, מראשי סרבני השמאל. לעמית אין בעיה לשרת בלבנון. מה היית עושה אילו סירב להתגייס? גרינברג: "שופט אותו ל28- ימי מחבוש בלי להסס." כן, אבל הם אוהבים אותו. "מגיירים את הסרבן לאט לאט," חייך שוחט.
הגליל תחת מתקפת שרב. במלון ליד קרייתשמונה פגשתי בעמיתיי המשדרים זה שלושה שבועות. גם הם התרגלו. האפוד במכונית. הנפילות לא הזיזו להם. המילואים נראו כמו פעם, בעל תחנה בהרי ירושלים ונגר בזכרון-יעקב ומאמן כושר מתל-אביב. טובי בניה של הארץ הזאת שוהים בימים אלה מצפון לקו הקטיושות הדרומי. מעיק להשאירם מאחור בדרך לתל-אביב.
שביבים מן המלחמה:
• החיפאית תמנע אחילאה ראתה את חברת הכנסת זהבה גלאון בטלוויזיה ונחרדה. בת ,85 זה 71 שנה בארץ ואזרחית ותיקה בעיר הכרמל, היא ראתה בטלוויזיה את חברת הכנסת ממרצ טוענת כי רק ישישים, חסרי כל ואתיופים נשארו בלית ברירה בחיפה המופגזת. אבל לא הייקית מאחוזה, שהוזמנה אל בתה ברמת-אביב וסירבה כי העדיפה להישאר בביתה ולבקר מדי יום את חברתה בת ה,91- והיא מזמינה כל מי שזקוק לעזרה לטלפן אליה. "אולי תגיד לגלאון שתדבר יותר לאט, ויהיה לה זמן לחשוב מה היא אומרת," הגיבה אחילאה במבטא ברליני מובהק.
• בג"ץ דחה פנייה של ד"ר יוסי ביילין להכריז על מלחמה בלבנון. אך הממשלה מתנהגת כאילו הכל כרגיל. עד שהדברים נוגעים בה ולה. ב14- בספטמבר יפרוש פרופ' אהרן ברק מנשיאות בית המשפט העליון. לפי החוק צריך לפרסם את שם המועמד(ת) להחליפו עד 23 באוגוסט. חיים רמון אינו יכול להסדיר זאת, מפני שהיועץ המשפטי מנחם (מני) מזוז אסר עליו עד שתסתיים החקירה בעניינו (האמת? אפשר לסכמה ביומיים.( בהעדרו צריך להעלות שר מן הספסל שיחליף לזמן מה את רמון כשר המשפטים. אין מערכת משפט תקינה בלי קודקוד. אם הממשלה אינה מסוגלת לנהוג כראוי - ראוי, אולי, לבקש סעד מבג"ץ. תיק מקורי: בית המשפט העליון נגד ממשלת ישראל.
הטור של דן מרגלית מתפרסם מדי שבוע במוסף שבת של מעריב.
נא להמתין לטעינת התגובות
