סניורה: 'הפצצות צה"ל הן טרור'
ראש ממשלת לבנון פרץ בבכי וביקש משרי החוץ של מדינות ערב לתמוך בתוכניתו המדינית
- ישראל נלחמת - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
"אנו נפגשים היום בלב ביירות, ובמרחק של כמה מטרים, נשמעים קולות ההרס וקולותיהם של אלו שנעקרו מבתיהם", פתח סניורה את דבריו. "אנחנו נמצאים ביום ה-26 של האסון ההומניטארי הגדול", המשיך. הוא תקף את ה"תוקפנות הישראלית" ושאל: "אם זהו לא טרור של מדינה, אז מהו טרור של מדינה?". סניורה הזכיר כי כבר בשבוע הראשון לפרוץ המלחמה הכריז על לבנון כעל אזור "מוכה אסון", ואמר כי "ההרס וההרג הישראלי שינה את פניה של לבנון".
סניורה הציג בפני שרי החוץ של מדינות ערב המבקרים בביירות נתונים קשים לגבי מימדי ההרג והנזק שגרמה הלחימה ללבנון. הוא אמר כי כ-1,000 בני אדם נהרגו מאז ה-12 ביולי, שליש מהם ילדים מתחת לגיל 12, ומיליון בני אדם הפכו פליטים.
סניורה הזכיר בנאומו את "מעשי הטבח" שביצעה ישראל במהלך ימי הלחימה, בהם מרווחין, מארון א-ראס, כפר-כנא, ואל-קאע, ובעוד "עשרות כפרים נוספים". הוא גם התייחס לדיווחים על "טבח" נוסף, הפעם בכפר חולא שבדרום לבנון, שבו נהרגו לדבריו יותר מ-40 בני אדם. מאוחר יותר, משהתברר כי בהפצצה בח'ולא נהרגה אישה אחת בלבד, התנצל סניורה ואמר כי קיבל מידע שגוי.
הוא אמר כי ישראל לא השאירה אף דרך, גשר, מרכז אזרחי ואפילו בית חולים שלם. וטען שהיא אף תקפה משאיות ובהם סיוע ממדינות ערב ללבנון.
אנחנו לא היחידים שסובלים מהכיבוש
באמצע נאומו, כשדיבר על מצבה הקשה של לבנון, פרץ ראש ממשלת לבנון בבכי. הוא אמר כי הילדים שנהרגו והפצועים החזירו את לבנון שנים אחורה, והאשים את "האויב הציוני". "אנחנו יודעים שאנחנו לא היחידים", אמר בבכי. "גם אחינו בפלשתין ובעיראק סובלים מכיבוש". שרי החוץ הערבים, שהבחינו בדמעותיו, מיהרו למחוא לו כפיים לאות הזדהות.
סניורה הודה לשרי החוץ הערבים על הסיוע שהם מעניקים ללבנון ובפרט לסעודיה, שקראה לכנס פסגה ערבית דחופה, כדי לדון במשבר הנוכחי במזרח התיכון. הוא הדגיש כי ערביותה של לבנון היא בלתי מסויגת, ואמר כי עמידתן של מדינות ערב לצד לבנון היא חובה,
זכות ואחריות.
בהמשך דבריו ביקש ראש ממשלת לבנון את עזרתן של מדינות ערב בהפעלת לחצים על המעצמות הגדולות להכניס שינויים לטיוטת הצעת הפשרה האמריקנית-צרפתית, שתובא מחר לפני מועצת הביטחון של האו"ם. הוא ביקש גם את תמיכת שרי החוץ הערביים במסמך "7 הנקודות", שהחשובות בהן הן הקריאה להפסקת אש מיידית וללא תנאי, שחרור אסירים משני הצדדים כולל שני החיילים הישראלים החטופים, נסיגת כוחות צה"ל מעבר ל"קו הכחול", "שחרור" חוות שבעא מה"כיבוש הישראלי", מסירת מפות ללבנון ובהם אזורים שבהם הניחה ישראל מוקשים, והשלטת ריבונותה של ממשלת לבנון על כל שטחי המדינה.