דלתיים סגורות
אם השכן שלכם מגדל 30 חתולים בדירת החדר שהוא שוכר, צריכה להידלק אצלכם נורה אדומה. בולים, תמונות, רהיטים או ספרים אינם יכולים להיפגע, חתולים לעומת זאת כן – על אספנים, אספנים כפייתיים ומה שביניהם
בשנת 2000 נמצאו בדירתה של תושבת לוס אנג'לס כ-600 חתולים. הדירה הייתה מוזנחת, כמה מהחתולים לא היו עוד בין החיים, ומצב בריאותם של היתר היה קשה. האישה נעצרה בחשד להתעללות בבעלי חיים וטענה בתוקף כי טיפלה בחתולים כראוי וכי ביתה היה מקום ראוי לגדלם. סיפורה של ח' וזה של תושבת לוס אנג'לס הם שניים מני מאות ואף אלפי סיפורים – המשותף לאלה הוא אספנות כפייתית (Hoarders), במקרים אלה של בעלי חיים.
אספנות כפייתית היא תופעה מוכרת בספרות המקצועית. תופעת אספנות בעלי חיים מוכרת בעיקר לכל מי שעיסוקו טיפול בבעלי חיים והגנה עליהם; כדי לטפל בה יש צורך בתמיכה ובסיוע פסיכולוגי. מחקרים שונים הראו כי בעל החיים הנפוץ ביותר המעורב באספנות הכפייתית הוא החתול וכי את המקום השני תופס הכלב. נשים נוהגות לאסוף יותר חתולים, ואילו גברים אספנים נוהגים לאגור יותר כלבים. ישנן אוספות כפייתיות יותר מאוספים כפייתיים, ואחוז גבוה מהאספנים אינם נשואים.
מרבית האספנים דיווחו כי נטייה זו קיימת אצלם עוד מגיל קטן ולמרביתם אין טלפון, הם אינם נעזרים בשירותים ציבוריים ונוהגים לאסוף גם דברים אחרים - עיתונים, רהיטים, בגדים וכו'. על כל פנים, התופעה אינה מצטמצמת לנשים זקנות, כמו שוודאי רבים חושבים, אלא מצויה בקרב אנשים מכל שכבות האוכלוסייה ובכל חתך סוציו-אקונומי אפשרי - עניים כעשירים, משכילים כחסרי השכלה, צעירים כמבוגרים וכדומה.
בכל תחום של אספנות יש להפריד בין אספנות כתחביב ובין אספנות כפייתית. ומה מפריד בין אספן כפייתי שסוף הסיפור הטרגי שלו ידוע מראש ובין אנשים המגדלים חתולים רבים ואשר רחמיהם נכמרים למראה חתול עזוב ברחוב עד שהם מאמצים גם אותו אל ביתם?
המקרים המאובחנים כאספנות כפייתית אינם חד-משמעיים. ההבדל בין אלה ובין אנשים שמגדלים חתולים רבים ומודעים למצב סביבם דק מאוד, ובעצם מדובר ברצף; בקצהו האחד האוספים הכפייתיים ובקצה האחר אנשים עם מודעות לנושא אשר בקיאים בטיפול בחתולים – תהא הכמות אשר תהא. לאורך הרצף נמצאים מאכילי חתולי הבניין, מאכילי חתולי הרחוב בנקודות שונות, מאכילי חתולים בכל קצות העיר ואולי בכמה ערים, אנשים האוספים לביתם כל חתול שנראה אומלל וחסר בית (לעתים גם אם מדובר ב'גנבה' – החתול פשוט מטייל לתומו מחוץ לבית), ואנשים שביתם הוא מקום מחייתם של החתולים ואינו עבורם.
ראשית, חשוב ביותר לציין כי אמנם התופעה מובילה במרבית המקרים לסבל נורא עבור החתולים, אך כאן מדובר בתופעה שונה מהתעללות בבעלי חיים. רוב האספנים הכפייתיים אינם מתכוונים להרע לחתולים, אינם מודעים למצב החתולים ואינם חשים במצוקתם.
אספנים כפייתיים יאספו גם חתולים שחייהם טובים עליהם - אוהבי חתולים יאמצו חתול לביתם רק כאשר יש בכך צורך ממשי או כאשר
הבדל נוסף בין השניים הוא מידת פתיחותם לאנשים אחרים - הן אנשי מקצוע והן חברים - כדי להיעזר בהם בהתמודדות ראויה עם החתולים. אנשים שסגורים ומסוגרים מהעולם ואשר אינם נותנים אמון באיש ייפלו בקטגוריה של אספנים כרוניים. אנשים אלו אינם מאמינים בווטרינרים, ובוודאי לא באנשים שמעוניינים לעזור להם כדי לטפל טוב יותר בחתולים.
רבים מהאנשים האוספים בכפייתיות חתולים הם בעלי הפרעה מסוימת ברמת קושי זו או אחרת והם מבטאים אותה בתחום הקרוב ללבם. לרבים מהם תכונות זהות של חתולי הרחוב: פחד עמוק וחוסר אמון באנשים תוך כדי הסתגרות בעולמם ואי-רצון לתקשר עם אנשים אחרים ולהבינם.
בדיוק בשל תכונות אלו קשה כל כך לרכוש את אמונם, להשפיע עליהם ולסייע להם. הם מוצאים את הקשרים הנפשיים היחידים עבורם – בקשרים עם החתולים, ובסופו של דבר הם גורמים לעצמם ולהם נזק קשה מנשוא.
האספנות הכפייתית והשלכותיה גורמות סבל רב, הן לאנשים והן לחתולים. הבעיה מתחילה כאשר אין עוד ביכולתם של האנשים עצמם לתפקד בתנאים שהם חיים בהם ופועל מכך יוצא הוא טיפול לקוי גם בחתולים. אנשים אלו אינם מבחינים בתנאי חייהם הנוראיים או שהחתולים נמצאים במצוקה נוראה, ולפיכך לרוב שכנים או בני משפחה שהבחינו בבעיה הם ששומעים את זעקת החתולים.
המצוקה הקשה, שאנשים אלו נמצאים בה בישראל ברורה לחלוטין שכן האפשרויות לסייע לחתולים במצוקה אינן בנמצא; כל בתי המחסה לחתולים מלאים לחלוטין. ולא זו בלבד אלא שלצערנו בארץ, כמו במרבית המקומות בעולם, הממסד נותן את הדעת לתופעות שכאלו רק כאשר נרשמת פנייה של הרשות העירונית לפינוי חוקי של דירות שבעלי חיים נאספים אליהן, בעקבות תלונות של שכנים על מפגעי ריח, תברואה וכיוצא באלה.
ברור לכול שיש צורך לסייע לאנשים אלו ולחתוליהם זמן רב לפני שהתופעה נעשית מפגע קשה ומסתיימת לעתים בטרגדיה. כמה מהמקרים הסתיימו במוות טרגי של החתולים או בהתאבדות של האנשים המפונים מדירתם בשל הצורך להיפרד מחתוליהם ומדרך חייהם.
הפתרון איננו נקודתי והוא מורכב מאוד. מדובר בהתמודדות ראויה עם האנשים עצמם ועם בעיותיהם הנפשיות ובו בזמן התמודדות עם החתולים ועם הבעיות העצומות שחיים בצפיפות נוראה גרמו להם. מכיוון שמקרים אלו מורכבים הרי ברור הצורך בהתמודדות רב-מערכתית עם הבעיה, ולצערנו בכל המקרים שנתקלנו בהם הייתה ההתמודדות נקודתית וחסרת משמעות לחלוטין לטווח הארוך.
פינוי החתולים והאנשים מדירה מסוימת איננו פותר דבר. אנשים אלו חוזרים וצוברים חתולים בדירתם או בוחרים לשים קץ לחייהם. גם רוב החתולים שחוו טראומות קשות ורצופות אינם מסוגלים להסתגל לחיים כלשהם, ולפיכך זקוקים לבית מחסה מסודר ומקצועי שייתן להם את הזמן ואת האפשרות לחזור לחיים רגילים או שיעזור להם לחיות חיים שלווים במקום מתאים עבורם.
אנשי מקצוע יעילים חייבים להיות מעורבים בכל מקרה מסוג זה – עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנשי הרשויות, וכמובן אנשי מקצוע בתחום רווחת בעלי החיים שיש בידם הכלים והתקציבים לסייע לעשרות חתולים בבת אחת.
הבעיה נעשית קשה יותר כשהסביבה אינה מודעת אליה, וכך קורה ששכנים או אנשים שונים הנפגשים עם האספנים מקשים על המצב ו'מפילים' עליהם חתולים שהם מוצאים נוספים בטענה: "עוד אחד זה לא נורא..." או שהם פשוט מניחים חתולים בפתח ביתם.
'ערנות' ו'אכפתיות' הן מילות המפתח; הקהילה יכולה לסייע בעוד מועד ולמנוע את התפתחותם של מצבים מסוג זה לטרגדיה. יש כמובן חשיבות מרובה להבנה של מורכבות הבעיה וסיבותיה כדי שתהיה אפשרות טובה יותר לעזור לאנשים אלו ולחתולים שהם צוברים. וכרגיל – מניעה תמיד טובה יותר.
המקום המתקדם ביותר לטיפול נכון בתופעה קיים בארה"ב. שם הוקם גוף אוניברסיטאי – HARC, The Hoarding of Animals Research Consortium, שמטרתו טיפול נכון בבעיה ע"י שילוב של אנשי מקצוע מתחומים שונים: אנשי רווחת בע"ח, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, סוציולוגים, עובדים סוציאליים ומומחים לאפידמיולוגיה ווטרינריה.
בשנת 2002 הוציא ארגון זה נוהל עבודה מסודר שיש לפעול על פיו במקרים של אספנים כפייתיים של בעלי חיים, ומאז רשויות רבות מיישמות אותו הלכה למעשה. באתר הארגון תוכלו לצפות בתצלומים קשים שצולמו בבתים של אספנים כפייתיים, המתארים בבהירות את חומרת המקרים.
גם בישראל יש צורך חשוב ודחוף להקמת גוף על ממסדי להתמודדות נכונה במקרים אלה. בראש ובראשונה מדובר בחייהם של אנשים ולא פחות מכך – בחיי בעלי חיים רבים.
מי שמגלה רגישות לחתולים, מבין אותם ומכבד את יכולותיהם המופלאות לסייע לכל האנשים, ובייחוד לאלו המופנמים והרגישים להיפתח לעולם בזכות קשריהם עמם - יכול לקבל עזרה ואף להשתנות מאספן כרוני לאדם מהשורה שפשוט אוהב חתולים.
חשוב לכבד את החתולים על ידידותם, חברותם והשראתם – ולנהוג בהם בכובד ראש, לראות בהם לא חפץ אלא ישות חיה ומלאה אשר מגיע לה כבוד ויחס חם ואוהב.
רוצים לקרוא כתבות נוספות מעיתון חי? הירשמו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
