להצליח, לשפר, לנצח
לא כל שיעול מתעתע של נסראללה מצדיק לנצור את האש * אם יש בידי הממשלה הישג מדיני - זה טוב מקרבות ודם ושכול * אם לא, צריך להמשיך בלחץ הלוחמני * גם במחיר הדמים הכואב שהוצג בפני הממשלה
עדיף היה לסיים את המלחמה בתקיפת התשתיות הלבנוניות מהאוויר במקום לצאת למבצע קרקעי מסובך. פואד סניורה היה מגיע לנוסחתו הסבירה קודם אילו פחד מצה"ל יותר מאשר מהחיזבאללה. עדיין אפשר, אבל פחות. סברתי גם כי אם כבר מתקפה יבשתית, כי אז מיד, ובגדול, ובלי להישחק חודש ארוך וחם. לא רק שלא צריך להיות אסטרטג מוסמך כדי להבין זאת אלא שהמקצוענים בתחום זה אומרים ברובם דברים דומים.
כעת נוצרה מציאות חדשה. גם בעורף, שהממשלות לא הכינו כראוי במרוצת השנים. כך או אחרת צריך לפעול. גם במחיר הדמים, שהוצג במספרים מדויקים בפני הבכירים בממשלה והוא יקר וכואב. הצורך לפעול אינו נכון ככלל. הוא נכון רק לעכשיו. בעיקר מהאוויר, באזור ביירות.
שלשום החליט הקבינט הביטחוני. הרוב בעד, שלושה מסתייגים. עין לפריימריס צופייה. הקבינט הורה להתחיל בביצוע. נבהל מעצמו. בלם. נמלא עזוז. שוב רפו ידיו. נתפס למקסם שווא. השליך את יהבו על תבונתה של קונדוליזה רייס. הלך שבי אחרי ניסוח כזה או אחר של סניורה ושל חסן נסראללה.
אלה ניסוחים טובים. אלה סימנים ממשיים להיחלשות האויב. ישראל תבעה בהתמדה את נוסחת סניורה ולא נענתה. הבעיה עם ראש ממשלת ביירות היא שהוא שוב יזלוג כמה דמעות מפלסטיק וישראל תישאר עם החיזבאללה מול זרעית ושתולה.
דווקא מי שמעוניין להגיע למימוש נוסחת סניורה-נסראללה חייב לא להרפות מהלחץ הלוחמני. לא כל שיעול מתעתע של מנהיג החיזבאללה מצדיק לנצור את האש. מי שמרחם על אכזרים, אמרו חכמים, סופו שמתאכזר אל רחמנים.
מהלך מדיני וצבאי הוא כמטוטלת. למעלה, בצמרת, אומר מישהו כך או אחרת, וזה קל. אך למטה בשטח רבבות תקועים במקלטים מצחינים, בטנקים שמטילים מורא על יושביהם ובמסתור
לבטל? בבקשה. לעצור זמנית? סכלות. אם יש בידי הממשלה הישג מדיני - זה טוב מקרבות ומסבל ומדם ומשכול. אם יש לה חזיון שווא שמקורו במורך לב - שתחזיר את הבנים הביתה ואת עצמה אל ספסלי האופוזיציה.
כרגע הדברים סתומים. ערפל קרב. טוב שכך. יש עדיין סיכוי להציל את מה שהשתבש בהוראות הזיגזג של הממשלה. בלימה? צריך להאזין היטב לעמיר פרץ.
תמונות מהמלחמה: כמה דקות אחרי השעה אחת בצהריים נשמעה שריקה ונפל טיל קטיושה. חייל אדיש בפיצרייה של יורם וייסמן בצומת גומא העיר תוך כדי לעיסה שכאשר השריקה קודמת לפגיעה הנפילה קרובה. כאילו אפשר שלא לדעת. סוללת תותחים סמוכה של צה"ל ירתה פגזים-טילים שבהקו באור השמש המסנוור. וייסמן נרעש ופנה לסעיד חג' מהחנות הסמוכה. "תן את המפתח למקלט". סעיד מריחניה סירב. אמר בחן כי ה"בוס" (או ה"בוסית") לא מסכים. המקלט הוא מחסן סחורות של החנות.
קריית-שמונה רעדה ממטח הקטיושות. וייסמן הצביע על הכניסה למחסן, ששלט ענקי "מקלט" נעוץ במרכזה. "זה של קיבוץ כפר גלעדי", טען וייסמן (איני יודע אם המידע נכון. אבל דווקא כפר גלעדי? יומיים אחרי פגיעת הטיל ב-12 חיילי מילואים? זה הזוי כטלנובלה עצובה).
וייסמן הזמין משטרה. סעיד חג' ציטט את המנהל. "מי שלא יכול בלי מקלט - שלא יהיה פה". הגיעו שני שוטרים בגיל מתקדם עם טלפון נייד. המקלט היה ונשאר מחסן סחורות נעול. נותר רק לאכול עוד פיצה. גם לפרוק משקאות קלים ממשאית הנהוגה בידי פטריס עאוני. בפיו קללות על נסראללה. כשנהרגו שני ילדים מוסלמים אמר שהם שאהידים, אך כשרצח נוצרים, "התייחס אליהם כאילו הם זבל".
הגליל רעם כפי שלא שמעתיו בחמישה ביקורים קודמים במהלך הקרבות. שבוע קודם אפשר היה לשבת על מרפסת בנוף דמוי טוסקנה במצפה אבירים ולשמוע את הכרוז מודיע בקול מפנק של דייל כי התושבים מתבקשים להיכנס למרחב מוגן. כאילו דיבר על קשירת החגורה במטוס אזרחי. הפעם זו היתה מלחמה של ממש.
קריית-שמונה חרוכה ועשנה ומחרישת אוזניים. שריפות רבות, ולא תמיד יש אמצעים לכבותן. בדרך לקיבוץ הגושרים היתה נפילה ליד הכביש והנסיעה התנהלה באובך ובענני אש מחניקים, ואיכשהו התפתחה אדישות כלפי שריפת ארץ היערות ואגמי המים בידי החיזבאללה.
ברחוב הר הצופים התנהלו החיים במקלט שהוא חרפה לישראל. אזרח בהלם נופף בדגל אמריקני וצרח כי "יחי החיזבאללה" ומה יש לו עם המדינה, אבל על מרפק ידו כרוך סרט: "יהודי לא מגרש יהודי". הכל הולך.
שני מסוממים ייללו בצחוק מבעית עם שיגור הפגזים לעבר הלבנון. עולות מרוסיה שמרו על חיוכן המבויש והלכו לקצה הרחוב שם חילקו מזון לנזקקים. בשקט כזה בתוך העוני והמסכנות.
איש העסקים נועם לניר הגיע עם עוזי דיין לפקיעין והשאיר המחאה גדולה ליישוב הדרוזי. בקריית-שמונה חשף לב פתוח ופנקס המחאות פתוח וגם חבילת מזומנים פתוחה. צלם העיתונות חיים אזולאי - ממלאכי האזור שבו התנהלו במאה ה-16 החיים על פי תורת הנסתר - היה כסייען למושיע.
אם לבן חריג, שעיניו לא משו מהטלוויזיה, רצתה להתפנות. במקלט ב-217 הסתתרו נפחדות אם חד-הורית ובתה. המומות, משוטטות, חסרות אונים. זה נגמר בפינוי שני אוטובוסים, ששיגר לניר למרכז הארץ.
המחאה גדולה נשארה בסופרמרקט מור של מוטי אברהם. החנות ריקה ובעליה עסק בדבר תורה: הרב מאיר אוחנה הסביר כי יש מתן בסתר, וגדול ממנו מתן בסתר לנזקקים שאינם מוכרים לתורם. נפילה קטעה את ההמשך.
נפילה ועוד נפילה, רצף של נפילות, קרייתשמונה בוערת והממשלה בירושלים על שריה וקציניה תקועה בפטפטת. ככה לא בונים חומה לצפון.
במקומו של -
* אהוד אולמרט לא הייתי מגלה כי עד לפני שלושה ימים לא קיבלתי תוכנית התקפית מהמטכ"ל. מפני שזה מעורר שאלה קשה היכן הפיקוד בצה"ל, אבל גם היכן ראש הממשלה, שלא דרש ולא לחץ ולא ציווה ולא קיבל.
* אלוף אודי אדם הייתי אורז והולך הביתה. הוא ממילא נארז והושלך, אז מדוע להסתובב בפיקוד הצפון בין הרגליים? אפשר לקחת את המסמכים ולמצוא בתוך ים המלל את מה שעשוי לסייע בוועדת החקירה. רבים יזדקקו לכך.
* שמעון פרס (ועימו אלי ישי ואופיר פז-פינס) הייתי בוש בהימנעותי מהצבעה. אי אפשר להימנע בעניין כזה. קלון הפוליטיקאים. מה גם - וזה בניגוד לאינטרס אישי-מקצועי של עיתונאים-שחברי קבינט מלחמה שמדליפים בזמן אמת את פרטי דיוניה על מהלכי הקרבות העתידיים אינם ראויים לתפקידם.
נא להמתין לטעינת התגובות
