יניב נהרג ביום ההולדת של אביו
סמל יניב טמרסון התקשר אתמול לאביו ואיחל לו יום הולדת שמח בטלפון, וסמ"ר צחי קרייפס היה חייל מצטיין ואהוב על כולם. הסיפורים שמאחורי השמות
הוריו של סמל יניב טמרסון ממושב ציפורי שמעו את בנם רק שלשום, מאחל לאביו יום-הולדת שמח. אתמול הם שמעו את הדפיקה המרה בדלת. רב"ט תומר עאמר מג'וליס ביטל את הגימלים שקיבל, כדי לצאת ללבנון ולסייע לחבריו בלחימה.
רב"ט יער בן גיאת מקיבוץ נחשולים התקשר לאמו בתחילת השבוע שעבר וביקש ממנה לצפות בתוכנית "עובדה", בה צולמו הוא וחבריו בעת הלחימה. רס"ל אהרון יחזקאל מכפר ידידיה היה אמור להיות חלק מצוות המנהלה ביחידה שלו, אך בשל מחסור בלוחמים, התנדב להצטרף לצוות הלוחם.
סרן שי ברנשטיין מבאר שבע ביקש להרגיע את הוריו בליל שישי, סמל יהונתן אנקונינה מנתניה היה אמור לסיים את שירותו וסמל עמי משולמי מיבול הותיר אחריו אישה בהריון. סמ"ר אדם גורן עמד להשתחרר מהשירות הסדיר ולטייל בחו"ל וסרן בניה ריין מקרני שומרון אמר לאימו שהוא יוצא למלחמת מצווה. הרוג נוסף ששמו הותר לפרסום הוא סמ"ר עידו גרבובסקי בן 21 מראש-העין. אלה הם הסיפורים מאחורי השמות והתמונות.
- ישראל נלחמת - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
סמל יוסי אביטבול, מהישוב הקהילתי גן נר שלמרגלות הגלבוע, היה אמור לחגוג בסוף החודש את יום הולדתו העשרים. היום התבשרו הוריו נסים ויפה כי בנם הבכור, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, נהרג בקרבות בלבנון.
יוסי נולד וגדל בבית שאן ולפני 5 שנים העתיקו הוריו את מגוריהם לישוב גן נר. עם מותו הוא הפך לחלל צה"ל הראשון בישוב מאז הקמתו לפני 21 שנים. "יוסי סיים את לימודי התיכון בישיבה בכפר חסידים והתלבט אם להתגייס לצה"ל או להמשיך בלימודים תורניים", סיפר דודו, סא"ל במיל' יוסי בן מוחה. "בסופו של דבר הוא הושפע מבן דודו גלעד שמשרת בגולני, והתגייס לשרות בחטיבה. מאז שהתגייס הוא אהב את השרות והיה קשור מאד לחבריו ביחידה בגולני", סיפר הדוד.
"לפני שבוע, במהלך הקרבות בלבנון, הוא נפצע קל ברגל ופונה לטיפול רפואי בבית החולים זיו בצפת. לאחר הטיפול זכה ליום מנוחה בבית, אבל הוא העדיף לשוב ליחידה ולהצטרף לחבריו הלוחמים בחזית. היום הוא נהרג", סיפר הדוד בעצב. "ליוסי נותרה עוד שנה לשרות בצה"ל. הוא היה בחור איכותי, צנוע, ילד אצילי, שקט ונעים הליכות, מסור להוריו ונערץ על אחיו ואחיותיו הקטנים שעבורם הוא היה אבא קטן. מותו הוא אבידה גדולה למשפחתו וחבריו".
סמל יוסי אביטבול הותיר אחריו זוג הורים, שני אחים וארבע אחיות. הלוויתו תתקיים מחר בשעה 17:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בעפולה.
עשרות מחברי קיבוץ המעפיל הגיעו בשעות הערב לבית משפחתו של צחי קרייפס, חייל הנח"ל שנהרג במהלך הלילה בפעילות מבצעית בלבנון. חבריו ומשפחתו של צחי מספרים כולם על חוש ההומור המפותח שלו ועל כך שנהג להצחיק את כולם, בכל הזדמנות.
צחי הוא הבן הצעיר במשפחתו. אחותו הגדולה רומי סיפרה ל-nrg מעריב: "תמיד אמרתי שאם אני אמצא מישהו בדיוק כמוהו אני אתחתן איתו. הוא היה בחור מושלם. חתיך, חכם ומצחיק. הבנאדם הכי טוב שהכרתי. תמיד כששאלו אותי מה שלום אחי אמרתי - איזה גבר, איזה תותח הוא", סיפרה רומי.
צחי קרייפס התגייס בנובמבר 2004 לפלס"ר נח"ל. חבריו ובני משפחתו מספרים שבקורס זכה לתואר חייל למופת ונבחר על ידי חברי הצוות שלו לחייל המצטיין. אחותו שרי מספרת שהיא והוריה, ג'יי ורות, שוחחו עימו ביום רביעי והוא כהרגלו היה אופטימי. "הוא תמיד שידר שהכל בסדר והוא חזק", מספרת שרי.
צחי למד בבית הספר 'מעיין'
צחי נפגע מטיל שנורה לעבר מבנה בו שהה במהלך הפעילות בדרום לבנון. הלוויתו תיערך היום בשעה 18:00 בבית העלמין הצבאי בקיבוץ המעפיל.
צחי הותיר אחריו הורים, ג'יי ורות, ושתי אחיות גדולות, רומי ושרי.
שלשום בערב התקשר סמ"ר יניב טמרסון בן 21 ממושב ציפורי שבגליל התחתון, לאביו רוני ואיחל לו מזל טוב ליום הולדתו ה–47 שחל אתמול. השיחה האחרונה עם הבן הדאיגה מאד אביו, "הוא התקשר ואיחל לי מזל טוב ליום ההולדת וסיפר שהוא נכנס ללבנון", שיחזר האב את שיחת הטלפון האחרונה עם בנו, מפקד טנק מרכבה, שנהרג בשבת לפנות בוקר בלבנון. "יניב הסביר שהוא לא יהיה זמין בימים הקרובים והבנתי שהוא נכנס ללחימה בעומק השטח הלבנוני. גם בימים שקדמו לכך הוא נכנס ויצא אבל הפעם הייתה לי תחושה קשה.
"אחרי השיחה הרגשתי שמשהו רע יקרה", מספר האב, "אין לי הסבר לכך. כמו תמיד ביקשתי ממנו שישמור על עצמו וזו המתנה שקיבלתי ליום ההולדת שלי", אמר בדמעות. בשבת בבוקר התדפקו נציגי קצין העיר עפולה על דלת בית משפחת טמרסון במושב ובישרו לבני המשפחה על האסון.
יניב טמרסון נולד וגדל במושב צפורי לאחת ממשפחות הוותיקות והמוערכות בישוב. הוא סיים בהצטיינות את לימודי התיכון בבית הספר במושב נהלל וגיוסו לצה"ל נדחה בשל בעיה בריאותית בגב, "הוא עבר ניתוח והשתקם והיה נחוש להתגייס לשרות קרבי בצה"ל למרות המגבלות הרפואיות. ליניב היו המון חברים עימם אהב לטייל ולצאת לבלות", סיפר האח אבי.
ביום שישי, שעה קלה לפני הכניסה ללבנון שוחח יניב בטלפון עם בני משפחתו וחבריו הקרובים. חברה ששירתה עימו בצה"ל סיפרה: "יניב היה גיבור. פשוט גיבור. הוא שימש כמדריך טילי נ"ט בחיל החימוש וחלם לשרת בקרבי. כשסיים קורס מפקדי טנקים הוא היה מאושר ובשיחה האחרונה איתו אתמול הוא סיפר שהוא נכנס ללחימה ללבנון ומבחינתו זו הגשמת חלום", סיפרה החברה.
סמל יניב טמרסון הותיר במותו זוג הורים, איזבל ורוני, ושני אחים, ברוך (24) ואבי (23). הלוויתו תתקיים היום בשעה 20:00 בבית העלמין במושב צפורי.
כמה ימים לפני תחילת המלחמה, שיחק רב-טוראי תאמר (תומר) עאמר בן ה-19 כדורגל בכפרו ג'וליס ונקע את הרגל. הוא קיבל 28 ימי גימלים, אבל ב-26 ביולי, היום שבו שמונה מחבריו ליחידה נהרגו בבינת-ג'בל, הוא ביטל את הגימלים ויצא ללבנון, כשהוא עדיין סובל מכאבים.
"הייתי צריך להיות לידם, למות איתם", אמר בכאב לחבריו הקרובים בכפר. תומר הפך את חדרו לאתר הנצחה לחברים שנפלו, הוא פיתח את תמונותיהם ותלה אותן בגאווה על קירות חדרו, בכה בהלוויותיהם, ואז יצא ללבנון. שלשום, במהלך התאונה הטראגית בפאתי שקיף א-נימל, הוא נהרג. "אתמול בלילה חלמתי שהוא מת. קמתי כולי מזיע בבהלה. הבנתי שזה חלום. ואז בערב החלום הפך למציאות", סיפר גיסו, סגן-ניצב זכי עאמר.
תומר היה הלב של ג'וליס. החדר הקטנטן שלו היה למרכז של החבר'ה בכפר הדרוזי. אתמול עשרות מהם התאספו שם וסיפרו בגאווה עד כמה היה המורעל שבחבורה. "בשבילו גולני היה הכל. הוא חבש בגאווה את הכומתה שעברה בין חייל לחייל גולני בכפר מאז שנת 90'", סיפר חברו רמי.
מאז מותו של מג"ד גולני חוסיין עמאר בשנת 1996, שהפך למיתוס, רוב צעירי הכפר מתנדבים לגולני. ביום שיצא ללבנון, כתבה לו אחיינתו הקטנה ג'וליאנה (7): "תומר, אני אוהבת אותך ומתגעגעת. תנצח את נסראללה ותחזור הביתה בריא ושלם". הפתק נותר מעל מיטתו.
תאמר (תומר) עאמר ז"ל הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. הלווייתו תתקיים היום בכפרו.
באחת מהשיחות האחרונות עם הבית, ביום שני, ביקש רב-טוראי יער בן גיאת מאמו עירא, לצפות בתוכנית "עובדה". הוא סיפר כי צילמו אותו ואת חבריו בפעולה בלבנון. "ראיתי את הפרומו והבנתי שהוא ממש בתוך הקרב", סיפרה האם, "שאלתי אותו: 'מתוק שלי, ירית במישהו?', אז הוא אמר 'לא, אני רק שברתי חלון'. זה הבהיל אותי מאוד. הוא היה הבן הבכור שלנו, תוצר של ירח דבש, שנולד בדיוק תשעה חודשים אחרי שהתחתנו, על היום. היו לו את הגבות הכי יפות בעולם, היה לו חיוך בצורה של לב".
ביום שלישי האחרון יצר יער קשר עם הבית בפעם האחרונה. מאז ניסו הוריו להתקשר אליו מדי פעם, אך לא היתה תשובה. באותה שיחה אחרונה, ביקש יער מאמו לקנות לו משחק מחשב חדש. "לא הבנתי למה הוא רוצה משחק מלחמה", סיפרה האם, "הוא אמר שהוא צריך משהו לחזור ולשחק בו. בפעם האחרונה שראינו אותו, הוא בא לצבוע את החדר החדש שלו, שהוא קיבל לפני שבועיים".
לבית משפחת בן גיאת בקיבוץ נחשולים זרמו חבריו לכיתה בבית הספר האזורי מעגן-מיכאל. מתחילת המלחמה נהרגו כבר שלושה מבוגרי בית הספר.
יער בן גיאת הותיר אחריו את הוריו עירא ויוסי, את אחיו נהר שיתגייס בקרוב ואת אחותו נוף. הלווייתו תיערך היום בשעה 16:00 בבית העלמין בנחשולים.
רב-סמל אהרון יחזקאל, בן 32, התגרש לפני חודש. חבריו מספרים כי אהב את החיים, ואהב להיות עם חברים. אהרון עבד בתור רפתן בכפר ידידיה, שם התגורר. הוא היה קשור מאוד למושב, ואהב את המדינה. חבריו מספרים כי אהרון לא היה אמור להשתתף בפעולה וצוות לשירות במנהלה, אך בעקבות מחסור בחיילים, התנדב אהרון לבצע את הפעולה בלבנון, ואז נורה ונהרג.
חבריו של אהרון כתבו עליו בהספדו:
"לאהרון שאנחנו כל כך אוהבים,
לאורך השנים צברת עדת מעריצים שנמשכו אל שמחת ושלוות החיים שהפצת,
כי איתך אהרון אף פעם לא היה רגע משעמם.
מאחורי מראה קשוח ומחוספס, הסתרת נשמה טובה, נדיבה ועדינה
שלא תשליך בדל סיגריה ברחוב, ושיודעת ליהנות גם כשלא הכול טוב".
בליל שבת התקשר סרן שי ברנשטיין למשפחתו בבאר-שבע וביקש להרגיע את אמו. במוצאי שבת הגיעה הבשורה המרה על מותו.
שי ברנשטיין ז"ל תכנן להציע נישואים לחברתו סיוון, והשניים התכוונו לשכור יחד דירה בבאר-שבע. אתמול הגיעה הבשורה המרה למשפחה בשכונת נווה-נוי. שי למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר והתגייס לקורס טיס. לאחר כחצי שנה החליט שהוא רוצה לעבור לשריון, והחל במסלול קידום מהיר. הוא סיים בהצטיינות את קורס הקצינים, והרמטכ"ל משה בוגי יעלון העניק לו את דרגות הקצונה. לאחר מכן שימש כמפקד פלוגה של טירונים, ולאחר תפיסת הקו ביריחו עלה עם חייליו ללבנון.
"האח הצעיר שלי היה בחור מקסים. הוא היה קשור למשפחה והיה חשוב לו השירות בצה"ל, כי אח אחד שלנו קצין בחיל הים, אח אחד קצין בחיל האוויר ושי היה נציג היבשה", סיפרה אחותו אביטל גפן.
הלוויתו תיערך היום בשעה 19:30 בבית העלמין הצבאי בבאר שבע.
יהונתן אנקונינה בן ה-21 מנתניה שנהרג אתמול בלבנון היה תלמיד השנה השלישית בישיבת ההסדר קרני שומרון.
"הוא היה בחור פשוט ועקבי, אוהב לעזור, ישר במידותיו ואחד מהדמויות המרכזיות בשיעור", סיפרו חבריו. תקופת השירות הפעיל של יונתן היתה אמורה להסתיים לפני מספר ימים, אך השירות הוארך לכל בני הישיבות (הבנשי"ם) בשל הלחימה בלבנון.
כשביקר מנכ"ל הישיבה אצל הלוחמים לפני מספר ימים, ניתן היה לחוש באווירה יותר רגועה מאשר בכניסה הראשונית שלהם לפני כחודש. בני הישיבות התענינו לדעת מתי הם חוזרים לישיבה, והוא סיפר להם שכנראה המועד עוד יתארך והמליץ להם להתאזר בסבלנות.
יהונתן השאיר אחריו זוג הורים, שני אחים גדולים ממנו ואחות צעירה. הלוויתו תתקיים היום בשעה 18:00 בבית העלמין הצבאי בנתניה.
עמי משולמי שירת בשריון ובני המשפחה סיפרו שהמ"פ החמיא לו שהוא חייל מצטיין וחדור מוטיבציה.
עמי, שהיה טען קשר בטנק, היה הבן ה-12 מתוך 17 ילדים במושב יבול - מושב בחבל שלום שבנגב המערבי. הוא למד בישיבה במצפה רמון, ולפני כשנה התחתן עם יונת, ועבר ליישוב עפרה. אביו, יהושע, סיפר כי עמי אהב את ארת ישראל ותכנון להקים יישוב על אחת הגבעות ליד עפרה. "עמי רצה לכבוש עוד גבעה, עוד חווה. . . הוא אהב את ארץ-ישראל ורצה להמשיך את דרכה של המשפחה. בערב שבת שוחחתי איתו וגם הבת תפארת, והוא אמר שאם צריך להיהרג במלחמה - הוא מוכן להיהרג. הוא גם חשש לחטוף טילי נ"ט, אבל אמר שיעשה את המשימה בנחישות ובמסירות". גם אחיו משרת בימים אלה בלבנון.
עמי משולמי ז"ל הותיר אחריו אשה בהריון, יונת, הורים ו-16 אחים ואחיות. מועד ההלוויה טרם נמסר.
זעקות שבר נשמעו מביתו במעלה אדומים של רב"ט ינון ניסן שנהרג הלילה בלבנון. אימו, שולה, גילתה לראשונה על דבר שהייתו בלבנון לאחר שבארבע לפנות בוקר התדפקו קציני צה"ל על דלת בית המשפחה.
האב, משה, שוחח בפעם האחרונה עם בנו ביום רביעי, לפני שנכנס עם חבריו ללבנון. הבן אמר לו אז כי לא יוכל לדבר איתם יותר, אך הבטיח לאב כי יבוא לטפל בו. האב החליט למנוע מהאם דאגה ושיתף רק את שני בניו הגדולים.
דודתו של ינון אמרה ל-nrg מעריב כי "האבא לא סיפר לאף אחד שהוא בלבנון. האם לא הייתה עומדת בכך, גם ככה היא לא חיה מדאגה לכל החיילים שם". הבן ינון אמר לאביו "אל תדאג, בטנקים לא מתים". למרות שלדברי הדודה, מהפרסומים מהימים האחרונים עולה כי דווקא בטנקים כולם נהרגים.
דודת של ינון אמרה כי בחיים הוא לא ידע להגיד לא. תמיד טיפל בכולם, באחים הקטנים, באבא שלו "מדובר בבחור מדהים, חכם. כל הזמן נתן, תמיד התנדב תמיד עזר היה מצליח לקרוא את ההורים לפני שדיברו".
יאיר ועליזה מנשה, קרובי משפחה של ינון סיפרו כי הוא התגייס רק לשפני 9 חודשים לשריון. "מדובר בפרח של בחור שאף פעם לא התווכח ואף פעם לא אמר לא", אמרו. לדבריהם, אחיו, אביתר הן ה-25 שמשרת בגבעתי, היה צריך היום להתייצב לצו 8.
רב"ט ינון ניסן בן ה-19 וחצי תושב מעלה אדומים, שריונר, הותיר אחריו הורים שולה ומשה וארבעה אחים ואחיות.
סמ"ר אדם גורן, בן 21 מקיבוץ מעברות היה אמור להשתחרר משירותו הסדיר בעוד חודשיים וחצי, ולנסוע לטיול בחו"ל. חבריו תיארו ילד שקט וביישן עם חיוך שתמיד נסוך על פניו ונחישות לתרום את כל מה שיש לו. "הוא היה סוגר 21 על ימין ועל שמאל, ולא מוציא מילה. היה לו רק את החיוך הביישני הזה, כאילו מסתכל על כולם מהצד. עכשיו אני בטוח שהוא מסתכל עלינו מהצד. כל החיים שלו זה היה ככה: הוא היה מופנם אבל בעיניים שלו ראו שהיה לו את הכל", סיפר עמיחי, חבר טוב של אדם.
חנן, אחיו של אדם, דיבר איתו בפעם האחרונה ביום שלישי השבוע, בעיקר על המלחמה. "הוא דיבר על הפחד, אבל הדגיש שאין מה לעשות. הוא אמר: 'אני צריך לתת את החלק שלי. אני כמו כולם', אף פעם לא דיבר בצורה מתלהמת ולא התלונן, תמיד ראה את התמונה הרחבה".
שאול טחנאי, חבר ילדות של אדם, שגדל עימו בקיבוץ סיפר בכאב כי אדם התקשר אליו בפעם האחרונה לפני עשרה ימים, כשעמד לעלות ללבנון. אדם ושאול התגייסו לצבא באותו היום ועברו את הגיבוש לשריון ביחד. שאול תאר בחור "חמוד, מקסים, שתמיד מחייך ואוהב מאוד ספורט. אדם היה מורעל שדאג תמיד לחבר'ה ששירתו בגזרות השונות".
לאדם היו תחומי עניין מגוונים, ביניהם קולנוע וספורט. "אהבנו לצפות ולנתח יחד סרטים. הוא ידע את כל שמות הסרטים והשחקנים", סיפר אחיו חנן.
אדם גורן מקיבוץ מעברות הותיר במותו זוג הורים, יגאל ועליזה, ושני אחרים, טלי בת 35 וחנן, בן 33. מועד הלוויתו עדיין לא פורסם.
סרן בניה ריין, בן 27 מקרני שומרון היה קצין בקבע בגדוד 46 של השריון. בני משפחתו תיארו גבר חכם ונחוש, שלפני גיוסו למד במשך שנה אחת בישיבה ובמהלך שירות הקבע הצבאי סיים תואר ראשון.
לאחר שנודע לה דבר מותו, כתבה חגית, אימו של בניה, מכתב בו היא מתארת מערכת יחסים משפחתית עמוקה וחמה. "כשבניה הגיע לגיוסו בבקו"ם, ליוויתי אותו ופרצתי בבכי. כשהוא שאל אותי 'אמא מדוע את בוכה?' עניתי לו שאני מאוד שמחה שהוא מתגייס לצה"ל, אבל אני יודעת מיהו. הוא ענה לי שאני חינכתי אותו באופן הזה, לתת הכל למען המשימה".
חגית סיפרה כי לבניה היה ברור שהוא יוצא למלחמת מצווה. "הקורבן שאני מקריבה הוא קורבן תודה. הקב"ה נתן לי מתנה שקוראים לה בניה, בן השם. השם נתן והשם לקח", כתבה בכאב.
סרן בניה ריין מקרני שומרון הותיר אחריו את הוריו, חגית ושמעון. מועד הלווייתו עדיין לא נקבע.
משפחתו של סמל אלכסנדר בונימוביץ', בן 19 מנתניה, עלתה מבלרוס לפני כ-17 שנה. אלכסנדר היה אח בכור לאחיו הצעיר, שעולה לכיתה ב'.
אביו של אלכסנדר, מיכאל, עובד כמתכנת בחברת היי-טק, והאם אלכסנדרה עובדת כאחות בבבית החולים הלל יפה בחדרה. שקט מצמרר שרר היום בדירת ההורים לאחר קבלת הבשורה המרה. האבלים הרבים שהתאספו בבית המשפחה יושבים מורכנים ראש ומתקשים לעכל את הבשורה. הלווייתו תתקיים מחר.
מושב בית-הלל שבאצבע הגליל עלה על הקרקע ב-1939, אבל רק אתמול הצטרף למשפחת היישובים מוכי השכול, כאשר נציגי הנפגעים של צה"ל הגיעו לבית משפחת ברויר והודיעו ליורם ולליאורה כי בנם האמצעי, סמ"ר דן ברויר, נפל בקרב בלבנון שעה שהטנק עליו פיקד ספג טיל נ"ט ממזרחית לעיירה בינת-ג'בל.
ברויר, אח לטל בת ה-22 ולרון בן ה-14, התגייס לשריון ביולי 2005 ועשה את המסלול המהיר מחייל בצוות ועד למפקד טנק. אחד מחבריו הקרובים, אור בקרמן, סיפר: "דן היה בחור זהב אמיתי, חבר של ממש. הצבא היה הדבר הכי חשוב בשבילו, ועבור חייליו הוא היה מוכן לתת את הכל. הפעם האחרונה שדיברנו היתה לפני הכניסה פנימה, והוא כל הזמן אמר שהוא לא מפחד להלחם בלבנון והוא מרגיש שזאת המלחמה הפרטית שלו כדי שיהיה שקט בבית-הלל וביתר יישובי הצפון".
קרובי משפחה סיפרו אתמול כי אחיו הצעיר של דן, רון בן ה-14, שוחח בימים האחרונים עם חבריו לכיתה בבית-הספר האזורי "עמק החולה" שבכפר-בלום, והביע בפניהם חשש לכך שיקרה משהו לאחיו בלבנון. "אני מפחד שדן ימות שם. הוא הבטיח לי שהוא ישמור על עצמו, אבל אני בכל זאת מפחד".
לפני שבע שנים עברה משפחת ברויר מהמושב קדימה בשרון הצפוני לבית-הלל. למרות פרק הזמן הקצר, הפך דן לאחד מבני הנוער המרכזיים במושב הקטן, ועסק רבות בנושאים חברתיים. "מדובר בנער מיוחד שהצבא הפך אותו לבוגר כמעט בין לילה", סיפר יעקב קוז'יקרו, שכן מהמושב. "זו אחת המשפחות האחרונות שהצטרפו למושב, והם עשו זאת עוד בטרם יציאת צה"ל מלבנון, כך שהם באמת האמינו בצפון".
כשנציגי קצין העיר הגיעו לבשר על מותו של רס"מ (רב סמל מתקדם) רון משיח לאשתו סיוון, הם מצאו אישה בת 25, כשהיא בחודש החמישי להריונה. רון, טכנאי מטוסים בצבא קבע, היה אחד מאנשי הצוות שנפלו בהתרסקות מטוס היסעור, שהופל בדרום לבנון ביום שבת בלילה.
את אשתו סיוון, כיום סטודנטית למדעי ההתנהגות במכללת "אחווה", הכיר רון לפני שלוש שנים, כשהיתה קצינה בבסיס בו שירת. לפני כשנה וחצי התחתנו השניים. הם התגוררו בגדרה, וציפו להולדת בנם הראשון.
קרובי משפחתו של רון מספרים כי הוא נתן את נשמתו לצבא. "בבסיס אמרו שמי שאשתו בהיריון לא חייב להשתתף במשימות, אבל הוא רצה לצאת. הוא היה פטריוט", סיפר אביה של סיוון, יעקב קידר. "הוא היה שרוף על הצבא ועל הטיסות. הוא חי את זה שעות רבות ביום. כל החיים התאמן, והרגיש שהוא צריך להשתתף במלחמה, ולהיות בשטח. הוא עבד בלי סוף, ונתן לעבודה את החיים שלו", אמר.
בסוף השבוע לפני התאונה עוד פגשה סיוון את רון, והשניים הספיקו לחגוג את אירועי יום האהבה, שצוין בשבוע שעבר. בהמשך נפרד ממנה, ועלה צפונה. כשהתקבלו הדיווחים על הפלת המסוק בלבנון החלו במשפחה לחשוש לגורלו.
"ראיתי באינטרנט שהתרסק מסוק, והתקשרתי אליו, אבל הוא לא ענה לי. מיד היתה לי הרגשה רעה, ואני ואשתי החלטנו לנסוע לסיוון, לגדרה. כשהגענו לבית, כבר היו שם קצינים וחיילים", מספר יעקב.
"רון היה בחור נחמד, חרוץ, בעל מוטיבציה ושאפתן", ספדו לו אתמול קרוביו. הוא הותיר אחריו אישה בהיריון, ושני אחים גדולים. אביו היה מלוחמי הצנחנים, שהשתתפו בפעולות התגמול בשנות ה-50.
"כואב לי שהילד יגדל מבלי לדעת איזה אבא מקסים היה לו", כך אמרה איילת גומז (28), אחותו הגדולה של רס"ן דניאל גומז (25), טייס המסוק שהופל. דניאל ואשתו שרית (26) ציפו בהתרגשות לבנם הבכור, שאמור להיוולד בעוד כשלושה חודשים. "הוא כל כך שמח וציפה בגאווה להפוך לאבא", אמרה בכאב אמו מרים.
"הוא אדם ישר, צנוע, עדין נפש, בעל לתפארת, חכם, רגיש מאד ומופנם", סיפרה האם. "דניאל מאד אהב את הצבא. כל החודש האחרון חיכה שיקראו לו לצאת לקרב. הוא היה נחוש והאמין בצדקת דרכנו, לא פקפק לרגע בחשיבות המשימות", אמרה האם, שקיבלה את הבשורה לפנות בוקר בהפתעה גמורה. "לא דאגתי בכלל. שמענו שהייתה תאונת מסוק, וחשבנו שאם היה קורה לו משהו כבר היו מודיעים לנו. הלכנו לישון רגועים, ואז, בשתיים וחצי לפנות בוקר, הגיע קצין העיר עם הבשורה המרה".
דניאל ביקר את משפחתו ביום שישי האחרון. הוא לא סיפר לאיש שהוא עולה ללבנון. "בשישי הוא עוד הספיק לקנות לאשתו פסנתר, מתנה ליום ההולדת שלה וליום הנישואין השני אותו חגגו בט"ו באב", סיפר אביו, פטריק, והוסיף בעיניים דומעות "אני רק מקווה שדני יודע כמה אני אוהב אותו. כמעט שלא אמרתי לו. הוא לא כל כך אהב גילוי רגשנות. תמיד רציתי לחבק אותו ולומר לו שאני אוהב, אבל התביישתי. לא רציתי להביך אותו".
"אני אתגעגע לחיוך שלו. לחיוך האירוני שהיה לו בזוית הפה", אמר פטריק בכאב. בני משפחתו של דניאל מספרים שהוא היה בשיא פריחתו. "הכל היה מושלם, אפילו יותר מדי מושלם", אמרה אמו. "הוא בדיוק התחתן, ציפה לילד, הוא היה בשיאו מבחינה מקצועית. הוא מת אדם מאושר". בני המשפחה מתנחמים בעובדה שדניאל הספיק להוריד ממסוקו את הלוחמים, ובכך הציל אותם ומנע אסון כבד. "הוא מת כגיבור", אמר אביו, והאם הוסיפה "אין בי כעס. דניאל בחר את הדרך ואנחנו גיבינו אותו. אנחנו גאים בו מאד. רווינו ממנו הרבה נחת".
עשרות קרובים וחברים הגיעו בשעות הצהריים לבית משפחת גרבובסקי, עם היוודע דבר מותו של בנם, עידו גרבובסקי, לוחם בחטיבת שריון שנהרג אתמול בלבנון.
"איבדתי את החבר הכי טוב שלי", אמר אביו בכאב. עידו שוחח עם בני משפחתו בפעם האחרונה ביום שישי בערב, ומיד לאחר מכן סגר את הטלפון כשנכנס לפעילות מבצעית. "הוא נשמע רגוע ובמצב רוח טוב, וסיפר שלא יוכל להיות איתנו בקשר כמה ימים. הוא היה ילד מקסים שאהב מאוד את הטנקים, והיה גאה לעשות מה שעשה".
עידו התגייס לפני שנתיים לשריון, והגשים את חלומו לשרת בפלוגה ל' של גדוד 9, בה שירת אביו כמ"פ.
הוא למד בתיכון "בגין" בראש העין, אהב לגלוש ולצאת לטיולים בג'יפ יחד עם אביו. בני המשפחה מספרים על הקשר החזק והאמיץ בין עידו לאביו. האב נהג לנסוע ולבקר את בנו בכל שבת, ולעידו היה חשוב לעבור את המסלול הצבאי שעשה אביו .
חבריו מספרים על בחור נדיב וחבר טוב. סבו של עידו, יוסף, סיפר על שיחתו האחרונה עם נכדו. "הוא אמר לי: סבא - אל תדאג, הכול יהיה בסדר. אני שומר עליכם ועל המדינה. עידו היה מאוד שמח ומלא מוטיבציה. הוא ראה בתפקיד שעשה שליחות".
עידו גרבובסקי הותיר אחריו הורים - אבי ואביבה - ואח כבן 19, המתגייס בנובמבר. הלוויתו תתקיים היום בשעה 20:30 בבית העלמין בראש העין.
"הוא היה ציוני בנשמתו. אולי אפילו יותר מדי. פטריוט אמיתי שהחליט להתגייס לצבא מתוך אהבה לארץ ישראל", כך סיפר אתמול יהודה אטדגי, חבר המשפחה של סמל יואן זרביב, שנהרג שלשום בלבנון.
זרביב בן ה-22, עלה לישראל מפריז בדצמבר 2003 במסגרת פרוייקט עלייה של הסוכנות היהודית. הוא השתקע בתל אביב ולמד שנה במכינה של אוניברסיטת בר אילן. למרות התנגדות מצד בני משפחתו בצרפת, החליט יואן להתגייס לצה"ל וביקש מהסוכנות היהודית שתעזור לו להגיע לחטיבת הנח"ל. גם לאחר שנת שירות, כפי שמתחייב ממתנדבים מחו"ל, החליט זרביב להמשיך בשירותו הצבאי.
"להוריו היה קצת קשה עם ההחלטה שלו להתגייס כי הם ידעו מה המצב הבטחוני פה בארץ", סיפר אטדגי. "בימים האחרונים, כשהם שמעו מאחיו הצעיר שהוא נכנס ללבנון, הם דאגו לו מאוד. רק לפני שבוע הוא חגג יום הולדת ואחיו הגיע במיוחד מצרפת לישראל כדי להיות איתו. אחרי החגיגה הוא כבר היה צריך לחזור ללבנון. כזה הוא היה. אהב את המדינה ורצה תמיד לעזור לכולם. אני חושב שהוא תכנן להשתקע בישראל כי היה לו טוב פה ותמיד היו סביבו הרבה חברים".
"יואן אהב את החברים מהצבא והיה מוכן לתת להם הכל", הוסיף ציקי, נציג של הסוכנות היהודית. "מדובר באדם שאהבת המולדת עומדת כנגד עיניו".
הוריו של יואן, ז'ראר וננו, ושני אחיו הקטנים, הגיעו אתמול בלילה לישראל כדי לארגן את סידורי הלווייתו של בנם הבכור. ככל הנראה הוא ייטמן בישראל.
רס"ל קרן טנדלר, שנעדרת מהתרסקות המסוק אמש בדרום לבנון, שירתה בחיל האוויר בתפקיד טכנאית מוטסת. קרן סיימה לאחרונה את השנה הראשונה בלימודי המשפטים במכללה למנהל, והיתה צריכה לחגוג את יום הולדתה ה-27 בחודש הבא.
אביה, דן, הוא פנסיונר של חברת מלט נשר ואמה ריואנה, מורה. לקרן גם אח צעיר ממנה.
סמ"ר עוז צמח, בן 20 מהיישוב רעות התגייס במרץ 2004, הוא היה אמור להשתחרר בעוד כשמונה חודשים, ונהרג מטיל נ"ט שפגע בטנק שלו בדרום לבנון. "מדובר באדם משכמו ומעלה", סיפר אחיו יוסי. "הוא הצטיין בלימודים והיה מוכשר בכל מה שנגע בו, החלום שלו היה להיות טייס אבל במהלך השירות הוא נפל בגיבוש ואז הוא נכנס לחיל השירון ועם הזמן הגיע לתפקיד של מפקד טנק".
"גם במהלך שירותו בשיריון היו לו כוונות להתקבל לקורס טיס. אחרי הצבא הוא תכנן ללמוד ביו-טכנולוגיה והחלום הכי גדול שלו היה למצוא תרופה לאיידס בגלל זה הוא כ"כ השקיע בלימודים בתיכון וממוצע הציונים שלו היה מאוד גבוה. אתמול בלילה כל החלומות האלו נגדעו כשחיילי קצין בעיר דפקו על דלתות הבית והודיעו לנו את הבשורה המרה", אמר.
תומר גינסין, חברו הטוב של עוז, סיפר כי היה "בנאדם שלא היו לו אויבים, בנאדם שהיה נותן את הנשמה שלו לחברים שלו. הוא אהב להתעסק עם דברים טכנולוגיים ובגלל זה הוא גם הגיע לשריון, היה לו לב מזהב והוא האמין שיום אחד הוא יוכל למצוא את התרופה לאיידס, אנחנו, החברים שלו, האמנו בו".
רס"ן ניסן שלו, בן 36 מהיישוב עברון, נהרג בהתרסקות המסוק שלשום. "דאגתי לבנים האחרים מהקיבוץ שמשרתים כחיילי רגליים. לא חשבתי שדווקא ניסן ששירת כטייס ישוב בארון", אמר אתמול בעצב אבי, מזכיר קיבוץ עברון שליד נהריה. למרות האזעקות הרבות והקטיושות שנחתו מסביב, התאספו רבים מחבריו הלומי הכאב של רב-סמל ניסן שלו, לאחר שקיבלו את ההודעה על מותו.
ניסן הוא דור שלישי בקיבוץ, שסביו וסבותיו היו ממקימו. הוא סיים בהצלחה את קורס הטייס, שירת כטייס מסוקים, ולאחר השיחרור סיים לימודי הנדסת תעשייה וניהול. לפני שש שנים הצטרף לשורות המשטרה, והפך לטייס מסוקים בשירות החוק - תפקיד שאילץ אותו לעבור למרכז. למרות המרחק הוא המשיך לשמור על קשר חם עם חברי הקיבוץ ואף חשב לשוב ולהתגורר בו. ניסן לא הספיק להתחתן אך בשל אופיו המיוחד ויופיו היה לרווק המבוקש בקיבוץ. ניסן הותיר אחריו הורים, רחל ועמוס, שני אחים - שגיא ויותם, ושתי אחיות - חמוטל ואוסנת. מועד ההלוויה טרם נקבע.
כמה שעות אחרי ששמעו על מות בנם, סמל הרן לב, נפגע בית משפחת לב מקטיושה. עשרה ימים עברו מאז שהרן לב הגיע לביתו ביחד עם חבריו, וביקש מאמו לכבס את הבגדים לכל הפלוגה. אתמול הגיעו החברים שלו לבדם לבית המשפחה, לאחר שהרן נהרג מפגיעת טיל בטנק שלו סמוך לעיירה בינת ג'בל.
בסוף השבוע הקודם הגיע סמל הרן לב ממעיין-ברוך לבית אמו שבקיבוץ, וביקש ממנה "לעשות טובה"
לחבריו לפלוגה מגדוד שריון 53 ולכבס את מדיהם ובגדיהם במכבסה שבבעלותה. האם הסכימה מיד, ובמקביל אף החליטה לפתוח במבצע כביסה לכל יחידות צה"ל באזור. במסגרת המבצע המיוחד, שאף פורסם במעריב, נהנו 50 פלוגות הלוחמות בלבנון משירותי המכבסה ללא תשלום.
אתמול בשעות הבוקר המוקדמות שבו חבריו של הרן בן ה-20 לביתה של ורד בקיבוץ. הפעם במקום בגדים הם הביאו איתם את ההודעה המרה על כך שבנה הבכור נהרג, לאחר שהטנק שלו נפגע מטיל מדויק באזור העיירה בינת ג'בל.
במהלך שעות הלילה של יום שבת הגיעו נציגי קצין העיר ברחובות לבית משפחת בן נעים, והודיעו לאשתו של רס"ל סמי בן נעים, עדנה, על האסון. סמי, בן 39, היה מאנשי צוות המסוק שהתרסק ביום שבת בלילה בדרום לבנון.
סמי ועדנה היו הורים לשלושה ילדים, שיגדלו עכשיו ללא אביהם. בצה"ל מוגדרים עדיין אנשי צוות המסוק כנעדרים, ומועדי הלוויותיהם טרם פורסמו. קרובי משפחתו ביקשו להימנע ממתן הספדים ופרטים אודותיו, עד שייקבע סופית מועד הלווייתו.
בהכנת הידיעה השתתפו דני ברנר, נעם ברקן, דודו בזק, אסף זלינגר, מיכל שפירא, דורון נחום, אורי בינדר, מנחם רהט, שמעון איפרגן, דן אבן, גיל חורב, אבי פוגל, טל ימין-וולבוביץ' וגלעד גרוסמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
