שקט, מדברים

סמדר הירש סבורה כי משרד הביטחון יבזבז מיליוני שקלים רק כדי להשתיק עדויות החיילים

סמדר הירש | 22/8/2006 6:18

החיילים מצלמים. החיילים מתקשרים. החיילים חוזרים. החיילים מדברים. ומשרד הביטחון? אנשי המשרד כנראה בלחץ מהקשקשת ברשת. הסלולר הוא הרי אויב העם והמדינה.

ברגע שנכנסה הפסקת האש לתוקף, פרסם אגף מבצעים לוגיסטיים ונכסים במשרד הביטחון מכרז נדיב לקמפיין ציבורי בהיקף של מאות אלפי דולרים שמטרתו "לשנות עמדות הציבור" בקשר ל"ביטחון מידע בלחימה" ו"העלאת מודעות מפקדי וחיילי צה"ל לסיכונים הנגרמים כתוצאה מחשיפת מידע מסווג בתקשורת ומהעברתו באמצעי קשר גלויים לא מאובטחים".

וכך ממשיך וקובע מפרט המכרז - קהל היעד העיקרי: הרמטכ"ל (!?) מפקדי הפיקודים, הזרועות והאגפים וחיילים בסדיר. קהל היעד המשני: אזרחי מדינת ישראל שבני משפחותיהם השתתפו בלחימה.

מטרת הקמפיין על פי המכרז: לשנות את התפיסה הרווחת בקרב קהלי היעד, שלפיה "הכל כבר ידוע – אין מה להסתיר", "לי זה לא יקרה", "אז מה אם האויב יודע – אנחנו חזקים ויכולים", לתפיסה החדשה: "כל פרט מידע מסייע להבנת התמונה השלמה", "הגעת המידע לאויב מסכנת חיים ואת יכולת הפעולה של צה"ל" וכו'.

כמו חברות התקשורת, הבנקים, יצרניות החיתולים והממתקים ושאר המפרסמים הגדולים במשק, נדמה כי גם משרד הביטחון רוצה קמפיין טלוויזיה נוצץ ויוקרתי בפריים טיים; שילוט חוצות חגיגי; ג'ינגלים קליטים ברדיו, ומודעות צבעוניות בעיתונים, עם משהו שנראה כמו וריאציה חדשנית לגרסה הצבאית המאובקת של "חדל קשקשת ברשת".

אבל נדמה שהלחץ לצאת בקמפיין לא קשור לאויב או לכוחות חיל הקשר המצותת של חיזבאללה והאוזן הארוכה של נסראללה. כי כמו תמיד בצבא ההגנה, שנחלץ להגן קודם כל על קודקודיו, הטיימינג מלמד אותנו גם עכשיו שיעור חשוב: הקם למוכרך השכם למוכרו. או במקרה הזה, הקם לקשקשך הקדם לקשקשו. ועדיף שתצטייד במשרד פרסום תל-אביבי טרנדי ויקר.

יורים לעצמם ברגל

אבל הפצע פתוח ומדמם. הלוחמים של 2006 לא דומים ללוחמים של 73' או של 82'. הם שייכים לדור שהמציא את הגבר הישראלי החדש, שלא רק שיש לו סלולרי דור שלישי עם מצלמה, הוא גם יכול להיות לוחם ומשורר - לירות ולבכות ואחר כך לשפוך את הלב.

הלוחם של 2006 כבר לא שומר בפנים כמו המאצ'ו מתש"ח. ושלא כמו לקחי כיפור, שחיכו במגרות ובארונות במשך 30 שנה עד שאווררו לידיעת הציבור והעולם, לקחי לבנון 2006 כבר נלמדים ולא נשמרים לשנים של סיוטי לילה או נזרקים לפח.

אני משוכנעת

שבמשרד הביטחון פוחדים מהחקירות העומדות בפתח, מהאמהות שיודעות שהבנים שלהן רעבו ללחם וקפאו מקור בערבות לבנון. או גרוע יותר, מאלה שיודעות שהבנים שלהן נהרגו לשווא.

ביום שהסתיימה הלחימה ידעו שם בקריה שמדובר בשעות מעטות, או ימים ספורים, עד שכל הסיפורים הנוראיים האלה, יומני המלחמה המסוייטים של הלוחמים, יתחילו לצאת. ובדיוק כמו שכתבו במפרט הקמפיין, מבלי לדעת שהם יורים לעצמם ברגל (סליחה, בטלפון האדום): "כל פרט מידע מסייע להבנת התמונה השלמה".