שנה אחרי האסון, ניו-אורלינס עדיין עמוק בבוץ
החיים בבירה הכלכלית של לואיזיאנה השתנו לרעה מאז הכה בה אשתקד הוריקן "קתרינה". כתבת nrg מעריב דרשה בשלומה של הקהילה היהודית בעיר
בדיוק אתמול לפני שנה, ארזה קרול וייס תיק צד עם חפצים מועטים, נכנסה לרכב יחד עם שתי נכדותיה, ויצאה למסע ארוך מניו-אורלינס ליוסטון. נסיעה בת שש שעות, ממנה תכננה לחזור לביתה כעבור מספר ימים. וייס, תושבת ותיקה של ניו-אורלינס, פעילה בולטת בארגונים יהודיים, ועומדת בראש ארגון "יוזמת נשים למנהיגות", חשבה שכמו בכל שנה, משפחתה תיסע לכמה ימים, עד שיעברו רוחות הזעם.
היא חשבה על הפסקת חשמל שאולי תהיה כאשר תחזור, "למשך שבוע פלוס-מינוס, כמו בכל שנה", ולאחר מכן ישובו החיים למסלולם. אך בסוף אוגוסט 2005, חופשת ההוריקן השנתית הפכה לאירוע ארוך ומייגע. אתמול, מביתה בניו-אורלינס, היא סיפרה בראיון טלפוני על שהתרחש באותם ימים קשים.
"חשבתי שאני יוצאת מן הבית לכמה ימים, ארזתי מעט בגדים. אף פעם לא הייתי בצד הזה של האנשים שצריכים שיתנו להם בגדים", סיפרה וייס. "אחרי אסון קתרינה, עברתי לצד המקבל, והצדקה היהודית היתה הדבר הכי מחמם". וייס מצאה עצמה מחוץ לביתה במשך חודשים ארוכים, וממקום שהותה ביוסטון במהלך התקופה, עשתה ככל יכולתה כדי לסייע לחברי הקהילה היהודית שנמלטו מניו-אורלינס.
"בדיוק לפני שנה, ביום ראשון ה-28 באוגוסט, נכנסתי לרכב, עם שתי נכדותיי בנות העשרה והתחלנו לנסוע לכיוון יוסטון", סיפרה. "בשלב הזה, יותר ממיליון אנשים עזבו את ניו-אורלינס רבתי, והכבישים היו מאוד עמוסים. כאלמנה המתגוררת לבד, חששתי שאם תהיה הצפה בבית שלי, אני אעלה לעליית הגג ואשאר שם לבדי".
וייס ונכדותיה הזמינו מראש חדר במלון ביוסטון, וניסו להגיע לשם במהירות האפשרית. מאחור נשארה בתה של וייס, ג'ולי וייס-אורק, מתרוצצת בין הבתים של המשפחה, אוספת תמונות וחפצי ערך. מאוחר יותר באותו לילה הגיעו קרול ושתי נכדותיה למלון ביוסטון, בעוד ג'ולי תקועה בפקקים, ולא מצליחה למצוא שום מלון עם חדר פנוי לאורך הדרך עד ליוסטון. "לא עצמנו עין כל הלילה גם ככה", שיחזרה וייס. "ראינו סי-אן-אן ודיברנו עם ג'ולי בטלפון, עד שהיא מצאה חדר פנוי במלון דרכים לפנות בוקר".
וייס סיפרה בעצב על כל אותם אנשים שנשארו בניו-אורלינס. "לחלק אין רכב, ולא היה להם איך לצאת. אחרים חשבו שכדאי להישאר להגן על הבתים", אמרה. "ריכזו את כולם במרכז הספורט, הסופרדום, על הרצפה, ואז התחיל לחדור לשם גשם והחשמל נפסק. זה היה נורא".
ביום
לדבריה, בשנה שעברה מאז אסון קתרינה, השיקום בניו-אורלינס איטי ומאכזב. הממשל האמריקני הגיב באיטיות לאסון שהתהווה בשטח, והגיב באיטיות גם חודשים לאחר מכן, במתן סיוע כספי. "מדובר בשני אסונות: האסון של הטבע, אך גם האסון מעשה ידי האדם", אמרה וייס וסיפרה על אנשים שבקושי קיבלו כסף עבור שיקום במשך חודשים ארוכים. "רק ביוני האחרון העניקו פיצוי כספי לאנשים. חברות הביטוח לא היו מוכנות לשלם עבור נזקי מים וסופה, וגם אם לאדם היה ביטוח מפני הצפות, הוא הוגבל לסכום מסוים. רבים לא חזרו לניו-אורלינס, כי אין להם כסף לבנות מחדש".
וייס, שהיתה בעבר ראש הפדרציה היהודית בניו-אורלינס, וכיום חברת מועצת המנהלים של ארגון הסטודנטים "הלל" באוניברסיטת טוליין, נרתמה בימי שהותה ביוסטון לפעילות ציבורית. "ביוסטון היתה מעדנייה יהודית ענקית, ממוקמת באזור קניות יפה", סיפרה. "מדי יום הגענו לשם. כל היהודים הגיעו לשם לארוחת בוקר, צהריים וערב.
"גם נציגים של הפדרציה היהודית התייצבו שם, והחלו לאסוף שמות של אנשים ומספרי טלפון, כדי שאפשר יהיה להודיע מי נמצא איפה. נתנו לי מכשיר טלפון עם מספר חדש, רשמו את כתובת הדואר האלקטרוני שלי ואת שם המלון בו אני נמצאת, ונתנו לי מקום לעבוד ממנו", המשיכה וייס וסיפרה איך העבירה את ימיה ביוסטון בסיוע ליהודים שהגיעו כפליטים מניו-אורלינס. "תודה לאל שקיימות מעדניות יהודיות", היא אומרת בחיוך, אותו ניתן לשמוע דרך קווי הטלפון מביתה בניו-אורלינס.
למרבה המזל, ביתה של וייס ממוקם בשכונה בניו-אורלינס שלא ניזוקה. ב-15 בנובמבר, אחרי כמעט שלושה חודשים "בתפוצות", כפי שהיא מכנה את שהותה ביוסטון, חזר החשמל לביתה ולשכונתה של וייס, והיא נסעה חזרה הביתה. "יש עדיין אנשים רבים שרוצים לחזור, אבל אין להם לאן. כ-50% מתושבי העיר שבו לבתיהם. בפרברים המצב טוב יותר, כי רבים פשוט עברו לגור שם".
וייס לא חוסכת במחמאות לתפקוד הקהילה היהודית בניו-אורלינס, והארגונים היהודיים בכל רחבי ארה"ב. "מספר גדול של ארגונים יהודיים מכל רחבי ארה"ב הגיעו במהלך השנה לסיורים בניו-אורלינס, ואני לקחתי קבוצות להראות להם את הרובע התשיעי (הרובע שנפגע בצורה הכי קשה – ט.ש.). היהודים מעורבים בבנייה ושיקום של העיר. הם נותנים הרבה כסף", מספרת וייס.
"הדבר שאזכור מן האסון הזה, הוא המהות של הצדקה היהודית", היא אומרת. "עברתי לצד המקבל, וזה חימם לי את הלב. הביאו לי בגדים, נתנו לי מקום לישון בו. דאגו כל הזמן שהקהילה היהודית של ניו אורלינס תמשיך לתפקד.
"מי היה חושב שאני אהיה זו שתקבל בגדים מאחרים? מי היה חושב שאני אצטרך עזרה כזו? חשוב לדעת איך היהודים עוזרים ליהודים. זה דבר מאוד מנחם", מוסיפה וייס. "אתם צריכים עכשיו לשקם את חיפה ואת יישובי הצפון, והיהודים בכל העולם יעזרו לכם", היא מסכמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
