"כל מפכ"ל שיבחר, אהיה טוב ממנו"
מפקד מחוז הצפון, ניצב דן רונן, מסכם את שירותו ופורש בשיא. בראיון לחג הוא מספר את כל האמת על המלחמה שפרצה, על מינוי מקורבים במשטרה ועל החבר הכי טוב – המפכ"ל קראדי
את היום הראשון למלחמה ניצב רונן לעולם לא ישכח. "בתשע בבוקר אני מקבל דיווח על פצצות שנפלו בצפון ואני מיד יוצא לאזור", הוא נזכר. "ככל שהתקדמנו קדימה התבהרה תמונה בעייתית של חטיפה. מיד הבנתי שיש מלחמה. אמרתי מיד 'זה מריח רע מאוד'. רונן נסע במהירות לפגישה עם מפקד אוגדה 91, תא"ל גל הירש, שאימת לו את האירוע. "הוא לא היה באאוט כמו שאמרו עליו", סיפר רונן. "ב-13:00 בצהריים הייתה ישיבה ושיחת וידאו עם הרמטכ"ל". בשלב הזה מספר רונן הוא מבין שההמלצה היא ללכת למלחמה בדרום לבנון.
"בערב אחרי ישיבת הממשלה, קארדי התקשר ואמר לי לעשות א,ב וג', אמרתי לו שכבר עשיתי את זה לפני שעות. המשטרה הייתה מוכנה לתרחיש הזה בארבע בצהריים. לפני כינוס ישיבת הממשלה כבר היינו במלחמה. במלחמה הזאת היינו ערוכים שלב אחד או שניים לפני כולם. יומיים לפני הנפילות בטבריה ובחדרה עשינו שם תרגולת. כשהבנו שיש בעיה במפרץ חיפה בנינו מפקדה מיוחדת שתטפל בתרחיש שחלילה יקרה לאירוע של חומרים מסוכנים, חילקנו מזון בבתים ובמקלטים , שיפצנו מקלטים. אחת הבעיות במלחמה הזאת היא שאף אחד לא יכול לקום ולהגיד שהוא ידע שדבר כזה יכול לקרות , 33 ימים נופלים טילים זה היה מטורף".
את ניצב רונן תפסנו השבוע לראיון ראשון, רגע לפני היציאה אל האזרחות לעסקיו הפרטיים, לשיחה על המלחמה, המשטרה ועל מה שביניהם. "אני בכלל תכננתי פרישה בגיל 50", הוא מגלה השבוע לראשונה. בשיחה פתוחה ואישית חושף ניצב רונן, את הסיבות שהשאירו אותו בשירות כחולי המדים 4 שנים נוספות. "אחרי שנים בכל תפקיד אפשרי,רציתי להיות גם בתפקיד מפקד מחוז. כבר בתקופה שעוזי לנדאו היה השר לביטחון פנים, ואהרונישקי היה המפכ"ל, הייתי אמור להתמנות למפקד מחוז מרכז. אבל התחלפו שרים והסיכום איתי לא מומשו, נגיד זאת בעדינות. החלטה שכבר ניתנה לא מומשה, וזה חבל וזה מלמד משהו על התרבות הארגונית כאן. יכולתי להיות מפקד מחוז לפני שנים, אז מה אם התחלף שר, יש התחייבות שלטונית. אני בין הניצבים
אבל נראה כאילו שהתפקיד שהחמיץ רונן לא משפיע על אהבתו למשטרה. נפגשנו השבוע, במרכז השליטה של המחוז הצפוני, שנמצא בקריית-חיים וחולש על כל מה שמתרחש בצפון. ניצב רונן שימש במשך שנתיים וחצי כמפקד המחוז הגדול בישראל. מחוז המונה למעלה מ-2 מיליון תושבים, ללא ספק המחוז המורכב והבעייתי ביותר מבחינת האוכלוסייה. "התרבות השלטונית במדינה בעייתית", מספר לי רונן, "נפגשתי עם מחלקת התה במשרד לביטחון פנים והיא סיפרה לי שב-11 שנים היא עברה 9 שרים במשרד. זה אומר הכל. משהו כאן (במדינה) לא סביר ולא הגיוני. אי אפשר לתכנן כלום לטווח ארוך"
אתה מצטער שלא התחברת בעבר לזרמים פוליטיים, בדרך בטח היו פיתויים ופניות?
"מינוי של אנשים לא על פי כישורים, בצבא או במשטרה, עשוי להביא לקטסטרופה", הוא אומר. "במקומות האלו חייבים להיות האנשים המתאימים ביותר". ניצב רונן לא מתייחס לקצין כזה או אחר באופן אישי, אך ניכר כי הוא מדבר מניסיון. "אני לא מצטער לרגע, ולא מקנא באף אחד שיודע בתוך תוכו כי קודם לא בגלל שהוא מתאים, אלא משום מחוברות כזאת או אחרת".
אני לוקח את ניצב רונן כמה ימים אחורה. אל אותם רגעים שבהם קרא לו השר דיכטר לשיחה אישית עקב פרישתו.
מדוע הוא קרא לך, זה הרי לא היה נהוג בעבר?
"זה שאני הגעתי לשיחה עם השר זה דבר חריג. זה שיש פה תרבות של שר, שרוצה להגיד כן, לא, איך, ומתי. זה דבר חריג, ולא מקובל. המפכ"ל הוא זה שצריך לעשות את זה. הודעתי ארבעה חודשים מראש וזה מספיק זמן למצוא מחליף. רונן מקווה שדיכטר יבין את המהלך שלו, "הסברתי לו בארבע עיניים למה אני פורש", הוא אומר.
אבל אם יש משהו שיותר בוער לו, הרי שאלו הידיעות על אפשרות להצניח מפכ"ל מחוץ למשטרה. "משטרה זה מקצוע. גם אם יביאו את כל הגאונים מבחוץ", הוא אומר ונזעק לטובת חבריו הכחולים. "היו ניסיונות בעבר להביא מבחוץ, הרצל שפיר למשל שהחזיק שנה כמפכ"ל, צריך לחשוב טוב טוב לפני שמביאים אנשים מבחוץ כי זה פוגע גם באנשים מבפנים. אנשים מוכיחים את עצמם, מקריבים את כל החיים והמשפחה וזה רע מאוד שמביאים מבחוץ", הוא מסביר. "שוטר זה מקצוע, (ייקח זמן) עד שיביאו מישהו, ועד שהוא ילמד מה קורה בשטח".
השנה הפך אמנם ניצב רונן, לאיש החזק בצפון, אבל תחילת הדרך במחוז הצפוני לא היתה קלה לקצין שמתגורר במושב מטע שליד ירושלים. כולם עסקו במגוריו המרוחקים ותהו כיצד יגיע לאירועים. אבל רונן לא נשבר, הוא שכר דירה בקרית-טבעון ולא נעדר מאף אירוע. כשאמרו שהוא מבטל החלטות קודמות של בורובסקי הוא ישב עם הקצונה הצפונית הותיקה, והסביר להם בדיוק מדוע דרכו עדיפה בתקופה הזו. כשהגיעה הביקורת על כך שאינו מכיר את ארגוני הפשע בצפון הוא גייס עבריינים בכירים מתוך משפחות הפשע והביא לפירוק עשרות משפחות פשע בחדרה, נהריה, אום אל-פאחם וטבריה.
אך מעבר לבעיות בתוך המחוז גם התקשורת לא עשתה לו הנחות. "אפילו המראיינת הכי עדינה, דנה וייס, אמרה בשידור חיי לקראדי 'אנחנו מחפשים דם וראשים'", סיפר כשהוא נזכר בלינץ' התקשורתי שספג אחרי המשחק בין סחנין לבית"ר ירושלים, בינואר השנה באיצטדיון דוחא. "יש כאלה שמחפשים רק דם ושלילי. כשאתה רואה שעיתונאית כזו אומרת את מה שאמרה למפכ"ל, אתה מבין שאתה חיי במדינה מטורפת. מדינה שבה כל הזמן מחפשים לתקוע, לערוף ראשים ולרוצץ אותם". לדבריו לא קרה במשחק הזה שום דבר חריג יותר ממה שקרה בטדי, אלא להיפך. "יש אירועים הרבה יותר חריגים ממה שהיה שם, איש לא פונה לבית חולים וזה מה שחשוב. לחבר את סחנין ובית"ר זה כמו לחבר את הקטבים הצפוני והדרומי ולפוצץ בינהם".
אני פוגש אותו בשיחה עם קודמו בתפקיד ניצב בדימוס יעקב בורובסקי. בורובסקי ממלא כיום תפקיד בכיר במשרד מבקר המדינה, הם נפגשו בקריית חיים במסגרת הבדיקה שעורכים אנשיו של המבקר לתפקוד הרשויות במלחמה האחרונה. אבל לניצב רונן אין סיבה לדאגה מהמבקר החיפאי. המחוז שבפיקודו זכה ליותר מחמאות על התפקוד במלחמה, מכל גוף אחר ורונן אף הוזמן במהלך המלחמה לא אחת לשיחות עם אולמרט ושרים בכירים שרצו לדעת מה באמת קורה בצפון.
ביציאתם מהפגישה מתפרסמות הידיעות על הדברים שאמר קארדי בוועדות זיילר כנגד בורובסקי. ניצב רונן, שנחשב לאחד מחבריו של קארדי, אומר כי הוא לא מקנא בו לרגע ולא היה מחליף את מה שהוא ומשפחתו עוברים עכשיו. "אני מקווה בשבילו שיצא נקי.כעת יש ועדה וחוקרים, והוא מבחינתו סבור שנהג בסדר באותם ימים וקיבל החלטות נכונות. הוא מפכ"ל טוב וחבר. הוא מחובר לשטח, איש משטרה. הוא תמיד נתן גיבוי. אין ספק שהמצב שלו משפיע על כל הארגון (המשטרה). אני מאחל לו שיצא בשלום".
אבל היה רגע אחד שבו השקט בצפון כמעט והתערער. לאחר מותו של נאדים מלחם, בואדי ערערה סברו כולם כי אירועי אוקטובר 2000 חוזרים. 2,200 שוטרים הוקפצו מהחשש הכבד לפרוץ מהומות. שרים וח"כים מיהרו להתייצב בתחנת המשטרה בעירון. הפרשנים באולפן הממוזג כבר ניבאו שחורות. אבל בדיוק בנקודה הזו, חשב ניצב רונן אחרת. כמו תמיד ידע לזהות מי מחזיק בכח בשטח.
השבוע סיפר לראשונה איך צלח את אחד הרגעים העדינים בקריירה שלו. "טלפנתי לשייח' האשם מאום אל-פאחם והוא נתן לי מילה שלו שלא יקרה כלום. זה איש עם כבוד ומילה והבנתי שבאמת לא יקרה כלום. זה היה חלום, אבל האשם הרגיע והצליח. גייסנו 2,200 שוטרים ולא השתמשנו באחד. ולמה? כי השייח' האשם נתן לי מילה. משפחת מלחם היא בכלל משפחה שיש בה מתנדבים רבים. אבל זה מה שקורה כשאנשים כותבים על דברים ולא מבינים". אבל לצד הקשר המיוחד עם מנהיגי הערבים בצפון מודה כאן לראשונה ניצב רונן כי אירועים כמו אלו באוקטובר 2000 יכולים לשוב, לדבריו "בטווח הארוך זה יכול לקרות".
המלחמה האחרונה הביאה את ניצב רונן לכל סלון בארץ. השבוע סיפר כי לא הופתע מההתנהלות מעוררת הכבוד של שוטריו בזמן המלחמה. מעטים יודעים אבל מאז שהגיע למחוז הצפוני, הוא לא הפסיק לתרגל את היחידות השונות שלו למצב של מלחמה כמו זו שפרצה ב-12 ביולי. התרגול האחרון הסתיים ב-29 ביוני, שבועיים לפני המלחמה. בדיקה בקורות החיים של רונן מעלה כי בשנת 92 הוא שימש כנציג משטרת ישראל בפיקוד העורף, חבריו מספרים כי הוא הראשון במשטרה שייסד את הקשר בין המשטרה לגורמי החירום, כלקח למלחמת המפרץ. "היה לי סיכום עם אלוף פיקוד העורף עוד לפני המלחמה, שמי שמכיר את הסביבה באותו מקום שיש בו אירוע, תופס פיקוד. תרגלנו תרחישים של התמוטטות מבנים, ובמלחמה הכל עבד מצויין. כל גורמי ההצלה פעלו סביבנו".
אם אתה מסתכל מהצד היית בוחר את עצמך כמפכ"ל הבא?
"אני לא פחות טוב מכל מפכ"ל עתידי לישראל", הוא אומר. "אין לי ספק שכל מפכ"ל שיבחר, דן רונן יכול לעשות זאת טוב ממנו ואני אומר זאת בעדינות".
"מיציתי את השלב במשטרה, לא צריך להיות מקובע", הוא מספר בגילוי. כשאני מסתכל על הגיל שלי, אני מבין שזה הזמן. אם הייתי בגיל של קראדי, גם אני הייתי מתמודד". אני מזכיר לניצב הפורש שחלוץ התמנה בגיל 58 ויש שרים בני 77 ו-84, אך לא מתבלבל. "נו, ומי אמר שזה טוב?, אני לא רואה את עצמי במדים בגיל 59. זה מטורף בעיניי".
אבל עם כל יכולותיו המקצועיות של רונן נראה כי הוא כבר משתוקק לשוב לחיק המשפחה. "אני ללידות של הילדים שלי לא הגעתי, כי הייתי מחויב למשטרה. המשפחה שלי שילמה מחיר. הבן שלי בן 25 הגיע לביקור מחו"ל בארץ, נפגשנו ואחרי שעה נסעתי. מאז, גם כשהגיע לארץ דיברנו רק בטלפון", הוא מספר. כשאני שואל מה יקרה אם יום אחד יקבל הצעה לשוב למשטרה ולשמש כמפכ"ל, ניצב רונן פורץ בצחוק. "מותר גם לי להיות טיפה גם אזרח".
נא להמתין לטעינת התגובות
