האלוף שמשלם את המחיר
האלוף רון-טל הציע עזרה לחלוץ, אבל קיבל ממנו כתף קרה. כשבחר לפתוח פה - נענש. שטח צבאי
היו אלו ימים קריטיים. הדרג המדיני החליט לבצע פעולה קרקעית רחבה. הפקודות החלו לרדת ומשהו בעיניו של אותו אלוף לא נראה הגיוני. משהו לא הסתדר לו. הוא פתח מפות, מתח אותן על הקיר כדי להבין לאן מובילים את הכוחות ובאיזה מתווה.
לדברי חבריו הקרובים, המפות שפתח גרמו לשערותיו הלבנות של האלוף לסמור. הקצין הבכיר והמנוסה, שבשנות ה-80 הגיע למקומות נידחים בלבנון, לא האמין שאלו הן התוכניות המבצעיות.
ברגע שהבין כי לא ניתן לשנות את הפקודות עלה על המכונית וחזר לאזור המרכז. האלוף שתק. נשך שפתיים. אחר כך הוא סיפר לחברים אבל שום דבר לא השתנה בעקבות שיחות הסלון. התוכניות בוצעו והתוצאות ידועות לכולן.
כמו האלוף הזה היו רבים שנשכו שפתיים, אך לא דיברו. לא דפקו על השולחן, אך ידעו לבקר בעקיפין את חבריהם הפועלים בצפון.
הרמטכ"ל הפנה לרון-טל "כתף קרה". מדובר באותו רמטכ"ל שלפני כשנה, בערב הפרידה החגיגי שנערך לרון-טל בבית החייל בתל-אביב לאחר שסיים את תפקידו כמפקד זרוע היבשה, אמר חלוץ על האלוף כי דעותיו יחסרו לו סביב שולחן המטה הכללי.
רון-טל ללא ספק "אכל את עצמו" בימי המלחמה. הבטן שלו התהפכה. הוא רצה לתרום מניסיונו העשיר כלוחם ובטח כמפקד זרוע היבשה לשעבר, אך נאלץ לעשות זאת כשפקודיו התקשרו אליו בחשאי לקבל עצה טובה. אחר כך הוא התקשה לנצור את לשונו ואמר את דעתו באופן ממלכתי בכלי התקשורת כמעט מדי שבוע.
כנראה ששחרורו הקרב מצה"ל בעוד כמה שבועות, גרםלו "לפתוח את הפה" בשבועון "כפר חב"ד". דבריו חוללו סערה ובפרט לאחר הפגישה שקיים עם יו"ר הליכוד, ח"כ בנימין נתניהו, כאלוף בצה"ל שעדיין לובש מדים.
רון-טל לא הסתתר ועמד מאחורי הדברים. הביקורת עליו היתה גדולה מאוד והנה הגיע הטלפון ממזכירת הרמטכ"ל שדרשה ממנו, כמו מטירון שעושה
מכאן והלאה הסערה הלכה וגברה. לקראת הצהריים הבין רון-טל שהוא צריך לקחת אחריות, לכתוב מכתב התפטרות ולפרוש מיידית. מאוחר יותר הוא גם הבין שעשה טעות כשקשר את התחום הפוליטי עם התחום הצבאי-ביטחוני מקצועי ואף הודה בכך.
זו אכן היתה שגיאה. אסור לקצין למתוח ביקורת על הדרג מדיני-פוליטי. עכשיו, יותר מהכל, הוא מבקש שלא ניתן לניחוח הפוליטי להסיט את תשומת הלב מעיקרי דבריו המקצועיים: הביקורת על ניהול המלחמה ועל רמת המוכנות של צה"ל לקרב, על ההססנות בפעולה הקרקעית ועל השלכות ההתנתקות על המלחמה ובנושא האחריות שמוטלת על כתפי הרמטכ"ל.
אלו היו דברים ישר מהלב. את מה שאומרים אלופים וקצינים בחדרי חדרים הוא אמר בפומבי מאחר והוא קורא לזה "עיסוק בדיני נפשות".
אין לרון-טל מספיק כלים וניסיון כדי לנתח באופן מהותי את המהלכים של הדרג המדיני במלחמה הזו ולכן לא צריך לייחס לדבריו חשיבות רבה, אך מה בנוגע לביקורת שהשמיע בהיבט הצבאי-ביטחוני?
אף אחד לא ייקח מרון-טל 33 שנות שירות בצה"ל, את הקמת זרוע היבשה, את הובלת המוכנות של צה"ל לעימות מוגבל שנמשך כבר 6 שנים מול הטרור הפלשתיני, ואת הכשרת הפיקוד הזוטר בצה"ל כמו הקמת בית הספר לפיקוד טקטי. זוהי מהפכה שהחלה בתקופתו של שאול מופז כרמטכ"ל, נמשכה בהיותו שר ביטחון ועדיין לא הושלמה.
נוצר לעיתים הרושם שיש במטה הכללי מי שמשתמש בפסוק "אני ואפסי עוד" הלקוח מספר ישעיהו. המלחמה הזו הוכיחה יותר מהכל שאסור לנהוג כך. האם מישהו פחד לשמוע את האמת? זה לפחות מה שחושב הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף במיל' משה (בוגי) יעלון שהתקשר ללשכת הרמטכ"ל במהלך המלחמה ולא זכה לתשובה.
בסוף השבוע שעבר עמד מפקד עוצבת הגליל תא"ל הירש מול קהל של מ"פים, מג"דים, וסגל מהחטיבות והאוגדה כדי לשמוע מה הם חושבים על נהלי הפתיחה באש ועל הנחיות המטה הכללי.
תא"ל הירש, דירבן אותם לומר את כל מה שעל ליבם, והקצינים לא חסכו. אמרו דברים נוקבים וקשים נגד הנהלים. בסוף אף אחד לא "סומן" ולא "טופל".
בקהל ישב קצין האג"מ של האוגדה, סא"ל גיא חזות, קצין נערץ ואיכותי שמנבאים לו עתיד רחוק אבל הוא "טופל זמנית".
כמפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים, הוא מתח ביקורת בכנס מפקדים לקראת ההתנתקות על האלוף פיקוד מרכז, יאיר נווה, על שגינה מ"פ בגדודו שתקף את מתנחלי יצהר שהתנכלו לו ולחייליו במקום להעניק לו גיבוי כמפקד.
אחרי שנת לימודים מצא את עצמו הקצין שחרף את נפשו משובץ בפיקוד צפון ולא לתפקיד נכסף אחר, רמז לכך שבפעם הבאה כדאי שיידע לשתוק בכנסים.
החייל שלנו הוא חייל פשוט, מה שנקרא ''חפ"ש"
כל אחד מאיתנו היה כמוהו בדורו, ואולי אין בזה כל חדש
גם בעניין הקיטורים כידוע, שום דבר לא השתנה
והיום השכר הוא 190 שקלים חדשים בחודש, וארבע "רגילות" בשנה
פעם בשבועיים, שלושה, רשאים גם איזה יום שבת מהנה
כשאבא ואמא מגיעים אל השער ועורכים לו פיקניק ליד המחנה
ואמא מביאה תחתונים נקיים ועוגה, ואבא, מילואימניק ללא חת
מודיע שאם יהיו לו בעיות וטרטורים, אז אבא היה בצנחנים עם המח"ט
והחייל שלנו חוזר, חוצה את השער ומחלק את העוגה בין חבריו
ולמחרת הוא שוב בדרך אל הסמטאות או אל חשכת המארב
והחזאי מודיע כי בסוף השבוע תהיה הקלה בשרב
(מתוך המקאמה "חייל פשוט שלנו" שכתב חיים חפר באפריל 1990)
כמפקדים בצה"ל, אתם נדרשים לשמור עליו מכל משמר גם אם מדובר בסיכון מעמדכם ועתידכם, גם אם לרגע שכחתם שמחר אתם יכולים להיות אזרחים מהשורה. אז מפקדים, אל תפגעו בצה"ל. אל תפגעו בצבא העם.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
