'מה שישראל ביצעה ב-48' הוא טיהור אתני'
לרגל צאת ספרו החדש, "הטיהור האתני של פלשתין", קורא ההיסטוריון ד"ר אילן פפה לישראלים לשנות את גישתם כלפי הפלשתינים ולהפסיק להתכחש ל"נכבה"
את ספרו החדש מגדיר פפה כ"מסה", דהיינו שילוב בין היסטוריה והתייחסות למציאות העכשווית. לצורך חיבור הספר, נעזר ד"ר פפה במקורות ארכיוניים כדי לחקור את יחסה של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל ביחס לפלשתינים בתקופת המנדט הבריטי, ועד לקבלת העצמאות ב-1948.
הספר מתמקד במיוחד במעשיהם של הארגונים הצבאיים שקדמו להקמת המדינה, הפלמ"ח וה"הגנה", ביחס לפלשתינים ובתיעוד האירועים ב-1947-1948, שהסתיימו בסופו של דבר בגירושם של יותר ממיליון פלשתינים מכפריהם ומעריהם, במחיקתם של 400 כפרים פלשתיניים מהמפה, ובמותם של מאות אזרחים.
ד"ר פפה מגיע בספר למסקנה בלתי נמנעת מבחינתו, באשר למונח שבו יש להשתמש כדי לתאר את מעשיה של התנועה הציונית כלפי הפלשתינים, בתקופה שקדמה לעצמאות המדינה ומיד לאחריה. "כאשר תנועה כמו הציונות קובעת בצורה מאוד מפורשת שהיא רוצה מדינה רק לקבוצה אתנית אחת במקום שבו יש שתי קבוצות אתניות, ובשלבים מסוימים של ההיסטוריה, ובמיוחד ב-1948, מחליטה להשתמש בכוח כדי לנקות את השטח מהקבוצה האתנית האחרת, המונח המקובל במשפט הבינלאומי לתיאור מדיניות כזו או אידיאולוגיה כזו הוא טיהור אתני", הוא אומר.
למרות שהספר יוצא לאור באנגלית, לד"ר פפה אין ספק כי בשלב מסוים הוא ייצא לאור גם בעברית, מתוך רצון להעביר מסר לחברה הישראלית. "הספר נועד להניע או להזיז את דעת הקהל בשני מקומות, במערב ובישראל. במערב קוראים מן הסתם יותר אנגלית מאשר עברית, והספר באנגלית מכוון לדעת הקהל המערבית, ובמיוחד לדעת הקהל האמריקנית, בגלל שאני חושב שהמפתח לפתרון נמצא בעמדות האמריקניות ולא רק בעמדות הישראליות. הספר גם יתורגם לעברית כי אני רוצה מאוד להיות בדיאלוג עם החברה הישראלית, להסביר את מה שקרה ב-1948 ואת הקשר בין מה שקרה ב-1948 לבין העובדה שהסכסוך נמשך.
"אני רוצה לומר לחברה הישראלית שהתפיסה הבסיסית שלכם כחברה וכאידיאולוגיה היא תפיסה לא מוסרית והיא גם בעייתית מאוד מבחינה בינלאומית. אי אפשר להקים מדינה לאורך זמן על בסיס של טוהר אתני".
כחלק מהמסר שהוא מנסה להעביר לחברה הישראלית באמצעות הספר,
"השמאל הציוני מוכן אולי לוותר על שליטה בחלקים קטנים של הארץ, על חלק מהגדה המערבית ועל רצועת עזה, שמהווים חלק קטן ממה שהיתה פלשתין ב-1948. אבל גם השמאל הציוני חושב שהחיים הטובים בארץ הזו יהיו כשיהיו כמה שפחות ערבים. הספר מדבר על אלו שמדברים בקול רם, ועל אלו שלא מדברים בקול רם".
ד"ר פפה סבור שהחברה היהודית צריכה לאמץ גישה הפוכה מהגישה המקובלת כיום על רוב חלקיה, ימין ושמאל כאחד. "החברה היהודית בישראל צריכה לראות בחיים המשותפים את הדרך היחידה לשלום בינינו ובין הפלשתינים וגם בינינו ובין העולם הערבי".
ד"ר פפה מעריך שספרו החדש ייתקל, כמו מחקרים קודמים שפרסם, בהתנגדות ציבורית לא מעטה, אך הוא מצהיר כי כאינטלקטואל הוא חש צורך עז לבטא את עמדותיו. "כפי שאני מבין את תפקיד האינטלקטואל בחברה, הוא צריך להציב לה מראה, גם כאשר חלק מהדברים שנראים או ניבטים ממנה, לא נעימים. באופן עקרוני, כשמשהו שנוי במחלוקת זו לא סיבה שלא לעסוק בו".
לדבריו, סיבה נוספת לפרסום הספר היא הרצון לעורר ויכוח ציבורי בחברה הישראלית על אירועי 1948. "הפחד שלי הוא שישראלים יגידו ב-2006: 'עזוב אותנו ממה שקרה ב-1948'".
למרות הביקורת הציבורית אומר ד"ר פפה כי הוא מתכוון להמשיך לעסוק בנושאים הנחשבים שנויים במחלוקת, משתי סיבות. "הסיבה הראשונה היא שאני מגדל משפחה ואני רוצה להמשיך ולחיות פה. אני אופטימי ואני מאמין שיהיה טוב. הסיבה השנייה היא שאני משוכנע, למרות שאנשים לא מאמינים לי שאני לא שליח של אף צד, שאני מנסה לפתור בעיה, כדי למנוע את הסכנה הנשקפת הן ליהודים והן לערבים, ששניהם ייעלמו בסוף. זה נכון שהיהודים מסוגלים לסלק את כל המוסלמים מפה, אבל הם לא יכולים לסלק את כל המוסלמים מכל העולם, שמהווים כיום רבע מאוכלוסיית העולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
