הם יורים גם בעיתונאים
17 אנשי תקשורת רוסים נרצחו בתקופת שלטונו של הנשיא פוטין, האחרון שבהם רק שלשום. עיתונאים: "פוטין יצר תנאים שמאפשרים המשך של הרציחות"
עשרה ימים בלבד לאחר הרצח של העיתונאית החוקרת אנה פוליטקובסקיה שהסעיר את המערב, וקורבן נוסף בקרב אנשי התקשורת במדינה מיתוסף לרשימה. האם מדובר בגורם אחד שמתנקש באנשי תקשורת? ואם כן, מי, לעזאזל, עומד בצד השני עם האצבע על ההדק?
17 עיתונאים ואנשי תקשורת נרצחו מאז שנבחר קצין הקג"ב לשעבר, ולדימיר פוטין, לאיש החזק ברוסיה באפריל 2000. אגב, זהו רק הנתון שהתפרסם במערב. ארגוני אופוזיציה בלתי תלויים ועיתונאים רוסיים טוענים שהרשימה מונה כבר למעלה מ-50 עיתונאים. חלקם בכירים וידועים, חלקם פחות, שנרצחו בשש השנים האחרונות בעקבות עבודה עיתונאית מאומצת מדי.
במערב ממהרים להפנות את האצבע המאשימה ישירות אל פוטין, ברוסיה חוששים כי הפניית אצבע מאשימה מובילה לקיצוצה. פוטין, טוענים מבקריו, יצר תנאים לזילות חייהם של עיתונאים. מנגד נטען, ואולי בצדק, שפוטין וממשלו לא קשורים לשום מקרה, מזעזע ככל שיהיה.
כך או אחרת, בסוכנות הידיעות "איטר טאס" מיהרו לשחרר הודעה לעיתונות על פיה ורונין נרצח "מסיבות אישיות". יהיו סיבות אלו אשר יהיו, במערב נוטים להתייחס להצהרות שיוצאות מאמצעי התקשורת הרוסיים בעירבון מוגבל. אחרי הכול, חלק מאוד משמעותי מאמצעי התקשורת הרוסיים נתונים בחיקו החמים של פוטין, וחלק אחר קשור בקשרי עבותות למסדרונות הקרמלין. האם ניתן לקשור את רצח ורונין לסדרת הרציחות של עיתונאים? קשה לדעת. גם אם כן, קשה למצוא ערוצי תקשורת רוסיים שימהרו לחפש תשובה.
ארבעה ערוצי טלוויזיה ארציים משמעותיים ברוסיה כיום, ובכולם מחזיק פוטין חזק בשלט: שניים מתוכם ממלכתיים, ערוץ נוסף בבעלות ראש עיריית מוסקבה, יורי לושקוב, ועוד ערוץ בבעלות חברת הגז הממשלתית. התוצאה מאוד ברורה: לא נותרו כיום ברוסיה כמעט כלי תקשורת עצמאיים שאינם תלויים באדמיניסטרציה הנשיאותית.
"חייבים לומר שבזמנו של הנשיא הקודם, בוריס ילצין, נרצחו גם הרבה עיתונאים, כ-200, אבל אז לפחות היתה תקווה שמשהו בכל זאת ישתנה", אומר ל"מעריב" איגור יעקובנקו, מזכ"ל איגוד העיתונאים ברוסיה בשיחה ממוסקבה. "פוטין יצר את התנאים שמאפשרים המשך של רצח עיתונאים וחוסר יכולת אמיתית לחקור ולהגיע לחקר האמת. צריך להבין שהצנזורה ברוסיה למעשה מעולם לא בוטלה. פוטין הבין שקל יותר להשמיד כלי תקשורת מאשר לרצוח
בהמשך, יצר פוטין צנזורה של בתי המשפט כאשר פקידים תבעו את דיבתם מעיתונאים וזכו במרבית המשפטים, שהרי המערכת המשפטית ברוסיה אינה עצמאית ותלויה לחלוטין בשליטת המדינה. וכך, הצליחו להפחיד עיתונאים רבים והצליחו להוציא מהמערכת את מרבית העיתונאים שחשבו בצורה עצמאית. אלו שנותרו במערכת הבינו שכדי שיוכלו להמשיך ולעבוד בכלי התקשורת צריך להפסיק להיות עיתונאי ולהפוך לתועמלן של השלטון.
העיתונות ברוסיה הפכה למערכת ענקית של יחצנים, יועצי תקשורת ויועצים אסטרטגיים שמשרתים את השלטון. כדי לשמור על המערכת הזאת, יש כמובן צורך גם בקנה של הקלצ'ניקוב ששומר על קיומה של הצנזורה באמצעות איום, הפחדה ולא פעם גם רצח של עיתונאים שחורגים מהכללים".
מעל כל אחד מ-17 שמות העיתונאים שנרצחו בשש השנים האחרונות ומתנוססים בדוח המיוחד שהכינה ה"וועדה להגנת עיתונאים" שיושבת בניו יורק, תלוי סימן שאלה גדול. אף לא אחת מהחקירות שנפתחו נשאו פרי כלשהו. החקירה היחידה שנלקחה ברצינות על ידי השלטונות הרוסיים נפתחה בעקבות רציחתו של פול קלבניקוב, אזרח אמריקני שערך את המהדורה הרוסית של המגזין הכלכלי "פורבס". החקירה הרוסית סבלה מרוח גבית אינטנסיבית מצד השלטונות האמריקניים, רוח שהובילה למעצרם של שלושה חשודים צ'צ'ניים. לאחר משפט ארוך, שיש מי שהגדירו כבדיחה מתמשכת, השלושה שוחררו בשל מחסור בראיות ותיק הרצח נשאר פתוח.
"אין ספק שמדובר במצב קשה מאוד ואפילו מחריד מבחינתנו, אבל זה פשוט המצב כאן וכבר התרגלנו", אומר רומן פלינוב, עורך התחקירים ב"נוביה גאזטה", העיתון בו עבדה אנה פוליטקובסקיה עד שנרצחה." זה מה שקורה כשלעיתונאים ברוסיה יש מספיק השפעה והם מבקרים בכירים בממשל, זה פשוט חלק מהסיכונים שאנחנו נאלצים לקחת על עצמנו".
בעקבות החקירות שתקועות בשש השנים האחרונות בצינורות הבירוקרטיה הרוסית החליטו ב"נוביה גזאטה" לפתוח בחקירה עצמאית על מנת לנסות ולהבין מי עמד מאחורי רציחתה של פוליטקובסקיה. האם יש סיכוי שהממצאים יהיו חד משמעיים ויצביעו על הקרמלין? בעיתון לא ממש אופטימיים. "אנחנו ללא ספק ננסה להבין מה קרה שם, אבל מובן שאין לנו מספיק משאבים בשביל לנהל חקירה מקיפה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה ללוות את החקירה ולנסות ולמשוך אליה כמה שיותר תשומת לב ציבורית, משום שברור לנו שהחקירה הזאת לא תתנהל בצורה המוצלחת ביותר. הרי אף אחד בקרמלין לא באמת מעוניין לדעת מה קרה שם".
בצורה מפתיעה, אתמול התברר כי יועצו של פוטין בנושאי זכויות אדם התפטר אתמול מתפקידו בשל מה שהוגדר כ"חילוקי דעות על רקע החקירה שמתנהלת בתיק הרצח של פוליטקובסקיה". שעות ספורות אחרי ההתפטרות מיהרו עשרות אתרי אינטרנט מסביב לעולם לפרסם את הידיעה.
"קצת מצחיק שבמערב פתאום נזכרו לשאול מה קורה ברוסיה", אומר ד"ר יצחק ברודני, מרצה בכיר במחלקת מדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. הרי המצב ברוסיה לא מזהיר כבר הרבה מאוד זמן, ועיתונות אמיתית ומשוחררת אין כמעט מאז שעלה פוטין לשלטון. העיתונות היחידה שנחשבת משוחררת יחסית היא זו שפועלת באינטרנט, עליה אין כל צנזורה. הסיבה, אגב, שאין צנזורה היא שלמעט מאוד אנשים יש גישה לאינטרנט, כך שהביקורת לא באמת משנה".
"קם קול זעקה, רק שאף אחד לא שמע. פוטין גם משאיר כמה עיתוני אופוזיציה על מנת שישמשו כעלה תאנה, כהוכחה שיש גם ביקורת. יש גם עיתונאים שמקבלים הרבה מאוד כסף כדי לפרסם תחקירים על בכירים בממשל, כשאת הכסף והמידע הם מקבלים מבכירים אחרים בממשל. כך שאתה אף פעם לא יודע אם מדובר בתחקיר אמיתי או כזה שהוזמן".
אחת העיתונאיות שעובדות מתוך החופש היחסי שמעניק האינטרנט היא מרינה ליטוינוביץ', שכותבת עיתון אינטרנטי ביקורתי ואף משמשת כיועצת של השחמטאי גארי קספרוב שעומד בראש ארגון הפועל לאחד את כוחות האופוזיציה ברוסיה ולמנוע מפוטין להיבחר שוב בשנת 2008.
"אחרי הרציחות האחרונות מופיעות כמעט כל יום סיבות שנותנות לנו להבין שברוסיה מתחיל קיפאון עמוק שיתמשך", היא אומרת. "אמנם מרבית התושבים של רוסיה ימשיכו לחיות כבעבר, אבל האקטיביסטים המעטים בתחומים השונים שמתנגדים למשטר ומותחים עליו ביקורת מתחילים להיעלם בהדרגה. על אחד מאיימים, את השני מכים, את השלישי רוצחים ואת הרביעי מכריחים לעזוב את רוסיה וכך משתיקים את הביקורת".
כך למשל עיתונאי פוליטי בכיר אחד ועטור פרסים, ולרי פניושקין שכתב עבור העיתון האופוזיציוני "קומרסנט", שנמכר לאחרונה לאחד ממקורבי הממשל כתב בטור האחרון שלו שהוא יותר לא יכתוב על פוליטיקה. פניושקין הסביר שהפוליטיקה ברוסיה נעלמה ולכתוב על מה שאין - קשה מאוד. פניושקין, כך הסבירו פרשנים, התעייף מלהסביר לאנשים שעדיף לחיות במדינה חופשית.
לרצוח עיתונאי, אומרת ליטוינוביץ', לא עולה הרבה כסף. אפילו לקחת עורך דין ולתבוע את העיתונאי עולה יותר מאשר פשוט לרצוח אותו. מלבד זאת, ידוע שכוחות הביטחון והמשטרה אף פעם לא מוצאים את המזמינים והמבצעים של הרצח".
פוטין המתין שלושה ימים עד שהחליט לגנות את הרצח של פוליטקובסקיה וגם אז הסביר שמדובר היה בעיתונאית לא משפיעה כלל. בימים האחרונים, מסתבר שפוטין חושב שמי שבכלל אחראי לרצח הנתעב שלה הם דווקא מתנגדיו המרים, האוליגרכים הגולים בישראל ובאנגליה. "וכך יצר פוטין את התנאים להמשך הרג העיתונאים כי אף חוקר של המשטרה לא יביא ממצא שיסתור את ההנחה הזאת", אומר יעקובנקו.
ואם למישהו מתחשק לעסוק בספקולציות, שהרי עתידה של רוסיה וגם ההווה שלה מתנהל, כך נדמה, על פי ספקולציה אחת גדולה, יש הסוברים שהרצח של פוליטקובסקיה נועד להעצים את תחושת הסכנה והפחד ברוסיה. במקרה כזה, יוכל פוטין להצהיר כי הוא מתכוון להיבחר לתקופת כהונה נוספת בשנת 2008, כדי לטפל בבעיותיה של רוסיה, על אף שהחוקה מתירה לו לשמש כנשיא במשך שתי קדנציות בלבד. וזו כבר שאלה שאף עיתונאי רוסי לא באמת מעוניין לשאול היום בקול רם.
נא להמתין לטעינת התגובות
