מבחן המנהיגות של האלוף גדי אייזנקוט
כבר בשבוע הבא יהיה לפיקוד הצפון אלוף חדש: גדי אייזנקוט יחליף את אודי אדם ויתחיל בעבודת השיקום. וגם: האם הרמטכ"ל המוטרד מקבל החלטות שגויות?
טקס החלפת אלוף פיקוד נערך בדרך כלל באווירה חגיגית ונינוחה, אבל הפעם במטה הפיקוד בצפת לא יהיו הרבה חיוכים. בטח כשהאלוף אדם עדיין לא אמר את מה שעל ליבו. הרבה שאלות עומדות ברקע. אדם הרי חייב לפתוח את הפה ולספר מה באמת קרה מבחינתו במלחמה, אחרת יאבד את שארית כבודו העצמי. ביום שני הוא ייצא לחופשת פרישה, ולא ברור אם ידבר עם התקשורת רק באישור דובר צה"ל.
בינתיים החיים ממשיכים, והנה מגיע לצפון אלוף פיקוד חדש, שעל כתפיו מונחת המשימה המורכבת של שיקום הפיקוד אחרי הכישלון במלחמת לבנון השנייה, שאותה "ניצחנו בנקודות".
הדבר הראשון שאייזנקוט יצטרך לעשות הוא לשקם את אמונם ורוחם של המפקדים, לשקם את האמונה בעצמם, כי היום רבים מהם מסתובבים עם הזנב בין הרגליים. הם עברו חוויה קשה, וכדי להחזיר את רוחם למסלול הטבעי תידרש סבלנות. הדבר השני הוא גיבוש תפסה מבצעית שתעמוד במבחן האיומים בגזרה. חלק נכבד מהתפיסה שהיתה נהוגה בפיקוד הצפון הוגדרה ככישלון, ועליה להיבחן מחדש ולהיבנות מחדש.
לא מדובר בתהליך שהחל בתקופתו של האלוף אדם. זה התחיל עוד בתקופת האלוף בני גנץ, כמפקד הפיקוד שבאותם ימים דיבר על "שקט בצפון ושקט מהצפון". אין ספק שיש לקבוע כללי משחק חדשים כדי למנוע מחיזבאללה לבנות את עצמו מחדש. המשימה השלישית של אייזנקוט היא שיקום היחסים בין פיקוד הצפון למטה הכללי, יחסים שבמהלך המלחמה במקום להגיע לשיא הגיעו לשפל.
האלוף גדי אייזנקוט הוא מנהיג. למרות הטענות על מינויו של אלוף שהיה מעורב בקבלת ההחלטות במלחמה הנוכחית, הוא היה מהיותר מיליטנטיים והיותר החלטיים לגבי אופי התגובה לתוקפנות החיזבאללה. מבחינתו לא היה צריך להסתפק בהרס רובע הד'חייה כדי לחזק את ההתרעה ולנצל את הגיבוי הבינלאומי שקיבלה ישראל.
מה לעשות שיש הבדל עצום בין מי שראה את הלבן שבעיניים למחבלי החיזבאללה לבין אלו שראו אותם על מסך "הפלזמה" או מ"הקוקפיט". מדובר באלוף שחשבו ש"השתגע" כשהציע
הוא הציע כניסה קרקעית לרצועת עזה בתגובה להמשך ירי הקסאמים. ואיפה אנחנו היום? כשהחלה המלחמה הוא היה חד והציע התקפות מסוג אחר, שרובן לא התקבלו כי נראו "אגרסיביות" למדי. מה לעשות שכאחד שהגיע מאוגדת איו"ש נפל לו מהר מאוד האסימון: לא מדובר בעימות מוגבל, אלא במלחמה שדורשת קודים אחרים.
כשאייזנקוט מונה למפקד אוגדת איו"ש הוא אמנם מצא את הלוחמים והמפקדים חדורי אמונה ורוח קרב, אך על הלוחות הוא מצא סיסמאות כמו "הכרעה". הוא ביטל את הרעיון ומהר מאוד עבר לדבר על "ניצחון בכל מפגש". אוגדת איו"ש הצליחה לבלום את הטרור באופן משמעותי.
בראייתו של האלוף אייזנקוט תמצית המנהיגות היא "היכולת להוביל לוחמים למשימות שמסכנות את חייהם, תוך יצירת אמון אצל החיילים". הוא אומר כי מנהיגות זו "היכולת להחדיר בחיילים רצון לנצח ורוח קרב, ולבסוף להחזיר אותם בשלום הביתה".
נשמע פשוט, אבל מנהיגות נרכשת לאורך זמן, והפעם היא עומדת למבחן מורכב בשעתו הקשה של צה"ל, כשעיניי המדינאים והציבור לא נישאות רק לזירה הפלשתינית או האיראנית הרחוקה, אלא גם לזירה הסורית-לבנונית המדאיגה.
לפני כמה חודשים שאלתי את הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, בלשכתו האם הוא חושש או מפחד מקבלת עשרות החלטות קשות וקריטיות בכל יום ויום. "אני לא חושש", ענה חלוץ. "תמיד נכון להיות מוטרד שמא הדברים שאתה עושה אינם מספיק חדים, ברורים, אינם מיירטים בדיוק את המטרות שלשמן קיבלת את ההחלטה.
"אבל ככלל זה לא עניין של דאגה. טרדה זה דבר טבעי. אתה תמיד צריך לשאול את עצמך אם יכולת לעשות את הדברים טוב יותר. האם יכולתי אני והאם יכולנו אנחנו, כי החלטות אני לא מקבל לבד. האם יכולתי ויכולנו לעשות יותר טוב?", הסביר חלוץ.
חלוץ הוסיף: "במקום שאני מגיע למסקנה שאפשר יותר טוב, אני משנה את ההחלטה ואם אני לא יודע שאפשר יותר טוב אז ההחלטה נשארת, ובסוף התוצאה אומרת לך אם זה היה מספיק טוב או פחות טוב. בסך הכול אני חושב שאנחנו מקבלים החלטות במידה ראויה ובאיכות מתקבלת על הדעת. לא כולן. אנחנו לא מלאכים. בניגוד להרבה אחרים אנחנו גם טועים לפעמים".
אין ספק שתוצאות מלחמת לבנון אומרת לנו שזה לא היה מספיק טוב. ברור שבכירים בצה"ל טעו במהלך המלחמה, רק חבל שרבות מהטעויות האלה התגלו רק אחרי שהמערכה כבר הסתיימה.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
