בין טבריה לדמשק

ביחידת המשקיפים של האו"ם מקפידים להתייחס אל רמת הגולן כאל שטח כבוש ואומרים שדווקא הצד הישראלי מפר יותר את הסכם הפרדת הכוחות

ברק רביד | 21/10/2006 9:45

רכבי האו"ם הלבנים עשו דרכם מזרחה, מטפסים משפת הכינרת לעבר רמת הגולן. הקולונל מצגר מכיר כבר את האזור הזה כמו את כף ידו. כל עיקול, כל ציר טנקים, כל מושב, כל בסיס של צה"ל וכל אנדרטה לזכר אחד מהקרבות העקובים מדם ששרידיהם ניכרים עד היום בסלעי הבזלת של הרמה. "אני מאוד אוהב את האזור הזה", הוא אומר.

מצגר בן 45 וזו הפעם השנייה שהוא משרת ברמת הגולן במסגרת כוחות האו"ם. לפני 27 שנים הוא נדבק בחיידק הצבאי. מעיירה בצפון הולנד הוא הגיע לאקדמיה הצבאית וסיים אותה כקצין שריון. התפקיד הראשון שלו היה במערב ברלין בתחילת שנות השמונים. אף אחד עוד לא חשב אז על סיום המלחמה הקרה וגדוד הטנקים שלו חנה שם בכוננות להתקפה סובייטית.

הפעם הקודמת שבה שירת בגולן היתה ב-1990. הוא הגיע לשנה וחצי והוצב כמשקיף על קו הפסקת האש. אחרי שעזב חלם לחזור יום אחד כמפקד המשימה ובסוף זה גם קרה. היום יש לו 37 קצינים ממדינות שונות בעולם שיושבים בשש עמדות תצפית ומשקיפים לעומק של 25 ק"מ לתוך סוריה.

32 שנים של "ספירת מלאי"

יחידת המשקיפים שבראשה עומד מצגר נמצאת שם מאז 1974. בהסכם הפרדת הכוחות שנחתם אחרי מלחמת יום כיפור בין סוריה לישראל נקבע כי כוח משקיפי או"ם יפקח על הפעילות הצבאית משני צידי קו הפסקת האש. לפי ההסכם מותר לצה"ל ולצבא הסורי להחזיק מספר מוגבל של חיילים ואמצעי לחימה בעומק של 25 ק"מ משני צדי הקו הכחול. לכל צד אסור להכניס לאזור יותר מ-6,000 חיילים ומספר הטנקים וקני הארטילריה לא יכול לעלות על כמה עשרות בודדות.

יחידת משקיפי האו"ם בגולן אינה כוח צבאי רגיל, קציניה אינם מפקדים על חיילים ואפילו לא נושאים נשק. ציוד הלחימה היחיד שלהם הוא משקפות. הם פועלים מתוך שתי מפקדות -

אחת בטבריה, ששולטת על שש עמדות תצפית בגולן והשנייה בדמשק, ששולטת על חמש עמדות תצפית בצד הסורי.

את האימון הראשוני למשימה מקבלים הקצינים עוד בארצות המוצא שלהם במשך 4-6 שבועות. יש כאלה שמתמחים בארטילריה ובזיהוי מכתשים של פגזים. אחרים מתמחים בחימוש, כדי לזהות את כל אמצעי הלחימה שהם רואים במהלך הביקורות בבסיסי צה"ל. כשהם מגיעים לישראל הם עוברים שבוע הכשרה במטה האו"ם בירושלים ועוד שבוע בשטח. כמו בצה"ל, גם פה הפז"מ משחק תפקיד. כל קצין ותיק לוקח תחת חסותו קצין "צעיר" והם מוצבים יחדיו בעמדת תצפית מבודדת על הגבול. מקיימים תצפיות ועורכים סיורים בין מוצבי צה"ל.

רמת הגולן. צילום: ישראל אשד ישראל אשד

"צריך שהשופט יהיה נייטרלי"

המשימה של מצגר ואנשיו היא במילים פשוטות "ספירת מלאי". אחת לשבועיים הם יוצאים לסיבוב ב-148 מוצבים ובסיסים של צה"ל ברמה. יחידה דומה של משקיפים מבצעת ביקורת זהה בצד הסורי. קציני האו"ם רוצים להאמין ששני הצדדים אינם מסתירים דבר, אבל חיילים רבים שמשרתים בגולן מכירים היטב את התרגולת. לא פעם במהלך המלחמה האחרונה הורו המפקדים להחביא כלים או להזיז אותם ממקום למקום כדי לבלבל את המשקיפים.

התוצר של ספירות המלאי האלה הוא דוח מפורט שנשלח לשני הצדדים ולמטה האו"ם בניו-יורק. "בכל הנוגע להפרות של הסכמים צריך שהשופט יהיה ניטרלי ומקובל על שני הצדדים ואנחנו כאלה", אומר הקולונל מצגר.

לצד התצפיות והסיורים יש להם כמה משימות נוספות שהם אימצו במהלך השנים. כך למשל הם מלווים משפחות דרוזיות שעוברות מסוריה לישראל ולהיפך לביקורים של קרובים ומטפלים בארגון חתונות של בני זוג משני צידי הגבול. סוגיה נוספת שהם קיבלו לטיפולם היא מעבר תפוחים שמגדלים בגולן ומייצאים לסוריה.

חיילי או"ם בגבול הצפון. צילום: אי-אף-פי צילום: אי-פי-איי

"זה שטח כבוש"

קצת לפני אלוני הבשן פונה הג'יפ של מצגר מזרחה לציר עפר צדדי. מעבר לנקודה זו אין כניסה לכלי רכב אזרחיים. במלחמה אמורים לעבור כאן טנקים של צה"ל בדרכם לקרב. היום נוסעים פה בעיקר ג'יפים של צה"ל וקציני האו"ם. משני צידי הדרך משתרעים שדות מוקשים גדולים, ביצורים ומכשולים נוספים שהוקמו עוד בשנות ה-70 ונועדו לבלום התקפה סורית.

אחרי כמה דקות של נסיעה איטית אנחנו מגיעים ל"תצפית 53". שני מבנים לבנים עם הכיתוב UN מרוח עליהם בגדול. בשער מקבלים את פנינו רב-סרן וולי האנט ורב-סרן פסקל דה-פלור. הראשון הוא קצין חי"ר מאירלנד והשני קצין נ"מ מצרפת. יחדיו הם מפקחים על הגזרה המרכזית של רמת הגולן. התצפית ממוקמת 60 ק"מ מדמשק, בדיוק באזור שבו פרצו הכוחות הסורים במלחמת יום כיפור. לא רחוק משם, על קו האופק, נמצא בסיס המודיעין הסורי תל אל-חארב וקרוב יותר בסיס הנ"מ תל אל-ע'ארבי.

רב-סרן האנט מתחיל בסקירה קצרה של האזור. כבר בהתחלה ניכר ההבדל בעולם המושגים שלו לזה של הישראלי המצוי. בכל פעם שהוא מזכיר את המונח רמת הגולן, מגיעה מיד אחריו המילה "כבוש". כשאני שואל אותו אם הגדר שלפנינו היא קו הגבול הוא ממהר לתקן אותי. "אתה מתכוון קו הפסקת האש", הוא אומר. "אנחנו לא מתייחסים לאזור הזה כגבול בינלאומי כי מדובר בשטח כבוש".

קציני האו"ם יודעים לספר על לא מעט הפרות של הסכם הפרדת הכוחות, הבולטות שבהן מבוצעות לטענתם דווקא על ידי צה"ל. כך לדוגמא מצביע האנט על גבעה שנמצאת כ-500 מטר מצפון לעמדת התצפית. "זו גבעת סבינה", הוא אומר. "יש שם לצה"ל עמדה שנמצאת מעבר לקו הפסקת האש. לפעמים היא מאוישת ולפעמים לא. במשך שנים אנחנו מציינים בדוחות שלנו שזו הפרה של ההסכם".

מקשרים בין ירושלים לדמשק

במהלך המלחמה הפכה עבודת משקיפי האו"ם בגולן לאינטנסיבית עוד יותר. ליד כמה מעמדות התצפית נפלו קטיושות שירה החיזבאללה והמתיחות בין סוריה לישראל גברה. ההצהרות המיליטנטיות משני הצדדים באו לידי ביטוי גם בשטח ודרך המשקפות ראו קציני האו"ם עוד ועוד תגבורות צבאיות מגיעות לאזור. עכשיו, הם אומרים, המצב חזר לשגרה. "הגולן רגוע ורמת האיום מוערכת על ידינו כנמוכה", מדגיש הקולונל מצגר.

הירי של חיזבאללה לגולן לא היה מקרי. בארגון קיוו כי הדבר עשוי להביא להבערת גזרה נוספת ולכניסתה של סוריה למלחמה. אחד הגורמים שמנע את ההסלמה הזו היה כוח המשקיפים. "הבהרנו לצה"ל מהר מאוד שלא מדובר על ירי משטח סוריה", אומרים הקצינים. "זה תרם מאוד להרגעת הגזרה ומנע הסלמה. הודענו לשני הצדדים כל הזמן שהמצב בשטח יציב ושאף צד אינו נוקט בפעולות חריגות. היינו הגורם היחיד שהעביר מסרים בין צה"ל לצבא הסורי וזה היה חשוב מאוד כאשר נשמעו הצהרות מלחמתיות משני הצדדים. אתה מגלה שלמרות שאתה לא חמוש יש לך הרבה השפעה והעובדה היא שהשקט בגבול נשמר ולמרות המתיחות כאן, לא היתה הידרדרות".

הקצין האירי ועמיתו הצרפתי יודעים לספר גם על המשפחות המודאגות שהשאירו באירופה בתקופת המלחמה. "המשפחה שלי היתה בבית בדבלין וכאן נפלו קטיושות", אומר רב-סרן האנט. "הם ראו את מה שקורה בטלוויזיה ומאוד דאגו. עכשיו כשהמצב נרגע הם גרים איתי כאן בטבריה". רב-סרן דה-פלור הגיע לכוח בשבוע השני של המלחמה ומיד נשלח לתצפית על הגבול. "ידעתי שיש סיכון", הוא אומר. "אשתי מאוד דואגת, אבל היא נשואה לחייל וכבר יודעת מה המשמעויות. מי שפחד יותר היו שתי הבנות הקטנות שלי שלא ראו אותי הרבה זמן".

כבר אחרי חודשיים בישראל התאהב הקצין הצרפתי במדינה ובמיוחד בצפון. "אני אוהב את הגליל כי זו ארץ הקודש עבורי וגם את ירושלים", הוא מציין. "גם הישראלים מאוד ידידותיים. ועוד משהו - תכתוב שקצין צרפתי אמר שהיין של הגולן פשוט מעולה".