הדלת המסתובבת של עברייני המין בישראל
האנסים בישראל משתחררים מהכלא ויוצאים לרחוב לתקוף מחדש. ח' שוב אנס ילדה. "לשנייה לא הרבצתי חזק כמו לראשונה". ספק אם החוק החדש יעצור אותם
המקרה הוביל לחקיקת חוקים לדיווח על עברייני מין במדינת ניו-ג'רזי ולפיקוח עליהם, חוקים שבהמשך נחקקו בכל ארצות-הברית וכונו "חוקי מייגן". על פי חוקים אלה, עברייני מין שמשתחררים מהכלא ויש לגביהם הערכת מסוכנות גבוהה ישוחררו תחת פיקוח של הרשויות, תוך דיווח על מקום הימצאם ורישומם במשטרה. כמו כן, החוקים מחייבים להודיע לוועדי שכונות, לעיריות ולבתי ספר על כך שעברייני מין מתגוררים בסביבתם.
ב-1 באוקטובר נכנס לתוקפו חוק מייגן הישראלי. שש שנים לקח לכנסת להעביר אותו, וישראל היא המדינה המערבית האחרונה שבה נחקק חוק מסוג זה. על פי החוק, עברייני מין בעלי הערכת מסוכנות בינונית או גבוהה ישוחררו ממאסר תחת מגבלות, על מנת להפחית את שיעורי הרצידיביזם (עבירות חוזרות) בעבירות מין ועל מנת להגן על הקורבנות.
לפי נתוני השב"ס, בבתי הכלא בישראל כלואים 1,160 עברייני מין. עבור 357 מתוכם לא מדובר במאסר הראשון על עבירות מין. 45 עבריינים נמצאים במאסר בפעם השישית ואף יותר. נתונים רשמיים מראים כי 10-15 אחוז מעברייני המין יתקפו שוב תוך תקופה של חמש שנים מיום שחרורם. הנתונים האמיתיים, אומרים המומחים, גבוהים בהרבה, שכן ישנם עברייני מין שאינם נתפסים, קורבנות שלא מתלוננים ועבירות שלא מדווחות. ממחקרים שנערכו בקנדה, בתקופה של 15 שנה עולה שיעור הרצידיביזם ל-24 אחוז. השיעור בקרב עברייני המין שתוקפים ילדים נחשב לגבוה ביותר.
באגף עברייני המין החדש בכלא מעשיהו יושבים 15 אחוז מהאסירים שהורשעו בגין עבירות מין. בין השאר נמצאים כאן עבריינים ידועים כמו יוסי זיידר, הפסיכולוג מ"קשר משפחתי", ויחיאל הלוי, הרב שתועד מנסה לבצע מעשה מגונה בתחקירנית של התוכנית "כלבוטק".
"הבעיה עם עברייני מין היא שאין להם פרופיל. לא ניתן להתגונן מפניהם או לזהות שיש איתם משהו בעייתי", אומר מפקד כלא מעשיהו, תת-גונדר רמי עובדיה. "כשאני צריך לחתום על שחרור של מישהו מהם מהכלא רועדת לי היד. יש כאלה שאני יודע מראש שנראה אותם פה בחזרה".
א', בן 49 מתל אביב, מרצה מאסר שני באגף לעברייני מין בכלא מעשיהו. בפעם הראשונה הורשע ב-1998 בביצוע מעשים מגונים בחברה של בתו בת השמונה, שבאה להתארח בביתו. הוא נשלח לשישה חודשי מאסר ובמהלכם עבר טיפול פסיכולוגי.
א' מודע לכך שכשישוחרר ייחשב ככל הנראה לעבריין בעל מסוכנות גבוהה והשב"ס ידרוש מבית המשפט להכניס אותו לתוכנית הפיקוח. על כן, כבר עכשיו הוא רוצה לעבור סירוס כימי-טיפול בתרופת דקקפטיל לדיכוי היצר המיני. טיפול שיקומי פסיכו-סוציאלי או קבוצתי הוא מסרב לקבל. "כבר הייתי אצל פסיכולוג וזה לא עזר לי", הוא אומר. "הטיפול היחיד שיעזור לי הוא סירוס כימי, ואני מבקש את זה כבר ארבע שנים. לא רוצים לתת לי את זה לפני שאני משתחרר וגם מתנים את זה בכך שאלך לטיפול קבוצתי".
לדברי קרן רביב-גלבוע, ראש תחום עבודה סוציאלית בכלא מעשיהו, א' מתייחס לטיפול בדקקפטיל כאל תרופת פלא. "בטיפול הקבוצתי והאישי מאלצים את העבריינים דבר ראשון להכיר במעשיהם, בחומרה שלהם ובמה שעובר על הקורבן", היא אומרת. "רוב עברייני המין נמצאים במצב של הכחשה שיש להם בעיה. גם א' כמעט שלא מזכיר את הילדים שאותם תקף, כאילו הם אינם קיימים, למרות שאחת מהם היא בתו שלו".
א' אכן טוען שהוא אינו פדופיל. "אני רוצה את התרופה כדי שוועדת השחרורים תראה שאני מטופל ושאני לא מסוכן ושייתנו לי ללכת", הוא אומר. "אני לא חושב שאני מסוכן. קרו שניים-שלושה מקרים בסך הכל, אני לא יודע איך זה קרה".
חוק הפיקוח, על אף שהוא נשמע הגיוני ויעיל, יוצר בעיות שכבר זוהו במקומות שבהם הוא מיושם. ברוב המדינות החוק מאפשר פיקוח רק על עברייני מין שהערכת המסוכנות שלהם נחשבת בינונית וגבוהה. הערכת המסוכנות נקבעת בין השאר על פי חומרת העבירות שבוצעו בעבר. אלא שפה טמון המלכוד. אחד המאפיינים של עברייני מין הוא ההסלמה במעשיהם ממקרה למקרה. משפטנים בניו-ג'רזי טוענים שחוקי מייגן לא היו מצילים את מייגן, מכיוון שהעבירות הקודמות שבהן הורשע הרוצח לא היו מחייבות רישום.
בעיה נוספת שיוצר החוק היא שהוא מקטין את הסיכוי של עבריין שהורשע וריצה את העונש שנגזר עליו לפתוח דף חדש ולהשתלב בקהילה. סוגיה זו מונעת מעברייני מין רבים להודות במעשיהם ודוחפת אותם לנסות להתגונן בבית המשפט בכל מחיר.
בעיה אחרת בחוק מייגן הישראלי היא שטרם נחקק חלקה השלישי של הצעת החוק, שעוסק בסמכותו של בית המשפט לחייב עבריין לקבל טיפול. "בוועדת הכנסת ובוועדת החוקה לא הספיקו להשלים את הפרק הזה לפני שהכנסת התפזרה בשנה שעברה", אומר יוסי בק, ראש מינהל טיפול ופיקוח בשב"ס. "יושב ראש הוועדה הקודם, חבר הכנסת מיכאל איתן, דחה את הפרק הזה לכנסת הנוכחית. נכון להיום אין לנו כל אפשרות לכפות טיפול על עברייני מין". לדברי בק, כיום מתוך יותר מאלף אסירים עברייני מין, רק כמאה עוברים טיפול אינטנסיבי בכלא.
ח', תושב הרצליה בן 34, מרצה תקופת מאסר שנייה בגין אונס קטינה. הוא נאסר ב-1997, לאחר שהורשע בביצוע מעשה מגונה בכוח בילדה בת 13 שראה ברחוב. הוא שוחרר מהכלא לאחר ניכוי שליש מכיוון שהשתתף בקבוצה טיפולית, ושנתיים לאחר מכן נעצר שוב, לאחר שאנס ילדה בת 14. כשהוא נשאל במה הועילה לו קבוצת הטיפול שבה השתתף הוא עונה: "לשנייה לא הרבצתי חזק כמו לראשונה. הטיפול הקבוצתי מונע ממני להשתמש באלימות".
ח' לא מוכן לשמוע על סירוס כימי ולא רוצה להיות תחת פיקוח. "מי שרוצה לחזור על המעשים שלו יחזור עליהם למרות הפיקוח. אתה צריך לא לרצות לחזור על העבירות האלה, כמוני. ואתה צריך משפחה שתהיה לך חשובה מספיק ושלא תהיה מוכנה לקבל את זה". אם זה יהיה תלוי בו, אחרי השחרור אף אחד לא יידע איפה הוא ומה הוא עושה. "כשאתה יוצא החוצה ממילא מסתכלים עליך אחרת. יש סטיגמה. מכירים אותך ולא רוצים להעסיק אותך וכלום לא יעזור. אם המדינה רוצה שאני אהיה תחת פיקוח, בבקשה, שידאגו לי לפרנסה".
גם נ', בן 25, יושב בכלא כבר בפעם השנייה. בפעם הראשונה ריצה חודשיים מאסר על מעשה מגונה בכוח בשכנתו בת השמונה. חמש שנים לאחר מכן הורשע במעשה מגונה בכוח בחיילת. הוא הגיע לבקר את חברתו בבסיס ותקף את חברתה. היא התלוננה רק כעבור חצי שנה והוא נשלח למאסר מופחת של שבעה חודשים, בשל הסכמתו לקבל טיפול יום.
לדבריו, הוא מעוניין לקבל כל טיפול שהוא. "לפני שהגעתי לפה הייתי בטיפול יום ואני מתכוון להמשיך בטיפול גם אחרי שאשתחרר", הוא אומר. לדברי רביב-גלבוע, אצל נ' חלה התקדמות בעקבות הטיפול: כשהוא נשאל מי היתה הקורבן שלו הוא נקב בשמה של החיילת.
על פי החוק החדש, מוטל על מינהל טיפול ופיקוח בשב"ס, שבראשו עומד יוסי בק, להכין דוח הערכת מסוכנות לעברייני מין שנמצאים ארבעה חודשים לפני שחרור או לפני ועדת שחרורים. הדוח מועבר למשרד הבריאות ושם נקבעת רמת המסוכנות של האסיר. אם היא בינונית או גבוהה, השב"ס אמור לפנות לפרקליטות ולהורות על בקשה לצו פיקוח מבית המשפט.
השופטים רשאים להטיל על המפקחים, שמחציתם מגיעים מתחום האכיפה ומחציתם מתחום העבודה הסוציאלית, שורה של סמכויות ובהן חיפוש על גופו של האסיר המשוחרר וחיפוש בביתו, חיפוש במחשב האישי שלו, תשאול הסביבה הקרובה אליו כולל מעבידיו על התנהגותו, מעקב סמוי, זימון לראיונות ועוד.
זה על הנייר. בפועל כבר רואים את המגבלות. "החוק נכנס לתוקף ב-1 באוקטובר, מה שאומר שעברייני מין ששוחררו לפני כן לא יהיו תחת פיקוח", אומרת טל קרמר-ודעי, יושבת ראש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. כמו כן, מודאגים במרכזי הסיוע ובמועצה לשלום הילד מכך שלא יינתן תקציב מספיק ליישומו של החוק, מה שיאפשר פיקוח חלקי בלבד על מספר מועט של עברייני מין. וכאמור, חלקה השלישי של הצעת החוק, העוסק בטיפול כפוי, טרם נחקק.
"תחולת החוק תהיה מצומצמת עד שנת 2011, כך שרק קבוצה קטנה מאלה שעומדים להשתחרר, כמאה עבריינים, יהיו תחת פיקוח", אומר מנכ"ל המועצה לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן. "אם הורים וילדים ישאלו אותי אם הם יכולים ללכת לישון בשקט אז אני אומר להם שלא, מכיוון שזה לאט מדי ומאוחר מדי. יישום החוק מוגבל בינתיים, ובנוסף לכך ישנם עבריינים משוחררים שהוא לא חל עליהם. אין שום סיבה שקורבנות עבירות מין ימתינו עד 2011 ליישום מלא של חוק שנחקק כבר עכשיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
