אסור למצמץ
ישראל לא מצליחה להנחיל למערב את האמת הפשוטה: סבלם של הפלשתינים ייפסק ברגע שבו יחדלו מירי הקסאמים. צריך להמשיך בלחימה, בזהירות אך בלי לאבד את היוזמה. וגם: כך הפכה המשטרה לחשודה בעיני הציבור, ואיך תיגמר מלחמת בני אור בבני חושך
ה"הראלד טריביון" - הזרוע האירופית של ה"ניו־יורק טיימס" - אינו מעמיד פנים עוד שהוא נוהג ללא משוא פנים. באחד הימים השבוע הקדיש שני מאמרים למתרחש בחזית עזה. אחד מאת העיתונאי הנודע פטריק סיל, שופרה של משפחת אסד, שתעמלן בבוטות נגד צה"ל בעזה, האחר על ידי דאוד כותאב. אין חתימה עברית בעיתון האנגלי. עם לבדד ישכון.
ישראל אינה מצליחה להשיב מלחמה מילולית שערה. הרי הדם שנשפך והעוני והמצוקה יכולים להיעלם במחי יד. על הפלשתינים רק לחדול מירי הקסאם, שאין לו כל צידוק לאחר ההתנתקות. מדוע אין ישראל מצליחה להנחיל עובדה פשוטה זו למערב? מפני שמנגנון ההסברה הדיפלומטי שלה רופס ומפני שהתקשורת בעולם מסרבת להאזין.
זה מכביד, כואב לראות את הסבל, אבל צריך להתמיד. עוד יום, עוד שבוע, לא בכל רגע נתון אפשר לרכז מחדש מאמץ צבאי ולאומי כזה. את הלחימה הזאת אי אפשר להפסיק. אסור להפסיק.
בזהירות, בירי כירורגי, אבל בלי לאבד את היו־ זמה. לפי שעה הממשלה וצה"ל פועלים כראוי. בלי למצמץ. כאילו לא היו בזירת לבנון לפני שלושה חודשים.
הטיפול בתלונתו של עסקן קדימה־הליכוד סלומון קרובי, שלפיה הציע ניצב בדימוס יעקב בורובסקי לסחור בכורסת מפכ"ל המשטרה תמו־ רת שיבוש החקירה נגד אריאל שרון, חייב להתנהל כסדרו. לדברי קרובי שהו שלושה בחדר, וגם עמרי שרון שמע מפיו מה תנאי העסקה. זו חקירה קצרה. שבוע, וזה עובר.
תמוה שחברת הכנסת שלי יחימוביץ קראה בנאומה במליאה לנחקרים ולחשודים ולפמליותיהם להניח למיכה לינדנשטראוס, לד"ר ירון זליכה ולי־ עקב בורובסקי למלא את תפקידם בחקירות בענייניו של אהוד אולמרט בלי להכביד עליהם.
אין הצדקה להענקת תנאים מקלים לחוקרים. "מת
לינדנשטראוס ובורובסקי וערן שנדר חייבים להמשיך בחקירותיהם, ומי שרוצה להתלונן נגדם מוזמן לעשות כן. הם, מצדם, ימשיכו כאילו דבר לא אירע להם. הכל על שולחנם והכל ממתין לסיכומים, מהפרטת בנק לאומי ועד למינויים הפולי־ טיים ברשות לעסקים קטנים.
בלי אתרוגים. בלי מעצורים. בלי תירוצים. לכל הכיוונים.
בורובסקי הגיע למשרד מבקר המדינה ממוסד הנגוע במינויים פוליטיים. המשטרה מדממת. זו אינה ביקורת אופוזיציונית. מפכ"ל המשטרה בדי־ מוס שלמה אהרונישקי העיד עליה בינואר .2006 חבל שלא פירט את הנגע הפוליטי בהעידו יותר מאוחר לפני הוועדה לחקר התנהלות המשטרה בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר. שם הוא שמר על זכות השתיקה בסוגיה הפוליטית.
העדות נגבתה בהקשר לטענה כי הקצינים יואב מדינה ואמיר לוין קודמו בלחצו של השר צחי הנגבי מהליכוד. אמנם המפכ"ל אהרונישקי סיפר: "לא אהבתי את זה," אבל ראש אגף משאבי אנוש שכנע אותו להעניק את הדרגה (למען האמת, אהרונישקי סיפר שכאשר משה קראדי היה ממונה על חלוקת הג'ובים, היתה ההיענות ללחצי הפוליטיקאים קטנה מאשר בימי יורשו אבי טילר. גם צחי הנגבי לחץ פחות מקודמו עוזי לנדאו באמצעות משה כחלון).
הרקב הגיע לשיאו בתיאור שאבי אשכנזי פרסם השבוע ב"מעריב:" הופעל על אהרונישקי לחץ לה־ עניק תפקיד לקצין גבי גל. "לא הסכמתי למינוי, אבל היו לחצים וגם הסבירו לי את הרקע הפוליטי, משהו שקשור לאשתו." בליכוד, כמובן.
"בסופו של דבר הסכמתי שהוא ימונה בדרגת תת ניצב," סיפר אהרונישקי. "לאחר מספר חודשים הוא גם קיבל דרגת ניצב."
בצומת זה שגו החוקרים שלא עצרו את שטף דיבורו של אהרונישקי ולא הודיעו לו כי מכאן ואילך הוא נחקר באזהרה.
ממי קיבל? איך קיבל? מה היו הקווים האדומים של אהרונישקי? ההיו לו?
אם הדברים יימשכו ברוח זו ייאלצו חייטי המש־ טרה לתפור מדים חדשים. לא רק עם שמו ומספרו האישי של כל שוטר אלא גם מה השיוך המפלגתי שלו. אין מנוס, בחלקים שונים של המשטרה שוררת מין אווירה של סיציליה כשהפוליטיקאים תופסים את מקום המאפיה. ובעיני הציבור - כולה חשודה.
מסרון, אס-אם-אס, לוועדת זיילר: בתגובה לגילוי כי אורי שני מחוות שקמים מסר לאיש העסקים אלון דנקנר שלפי החלטת משפחת שרון יהיה קראדי המפכ"ל הבא ולא בורובסקי - טענו מקורבי השלטון כי מדובר בעובדה זניחה. לדבריהם, שני סיפר לדנקנר על המינויים סמוך מאוד לפרסום ההודעה שקראדי הוא המפכ"ל הבא.
לא דובים ולא יער. שני טלפן אל דנקנר וזה העביר את המידע לבורובסקי ב-15 באפריל, כאשר נציגי מכבי חיפה יגאל פרסלר ואיתמר צ'יזיק היו במשרדו של מפקד המחוז הצפוני. כן, והידיעה על מינוי קראדי פורסמה רק בתחילת מאי. אז מי עוד מאמין שחוות שקמים לא היתה בסוד המינוי?
עוד אס-אם-אס למשטרה: כחודש לפני תחילת משפטו של חיים רמון הגיעה ל"מעריב" ידיעה מהימנה כי המתלוננת ה' סיפרה לחברותיה כיצד החליטה להתלונן במשטרה.
קצינת המשטרה מירי גולן ומפקדה אלוף גדי שמני הפחידו אותה. גולן אמרה לה כי אם לא תת־ לונן ורמון יבין בחקירתו במשטרה מה היא סיפרה לחברותיה לעבודה על מעשהו, הוא יוכל להגיש נגדה תביעת דיבה. לכן הדרך למנוע את הפיכתה מתובעת לנאשמת היא בהגשת תלונה במשטרה. תיאור מאיים זה שכנע אותה. בו ביום נסעה ה' לתחנת המשטרה וחתמה על תלונתה.
מי שהפחיד את ה' שיקר לה. התנהלות כזאת של קצינת משטרה ראויה לחקירת מח"ש.
הם, שהכחישו מאז כינון ממשל חוות שקמים ואילך כי השחיתו את הארץ, עברו לשלב שבו הם מנסים לזרות ייאוש בקרב "בני האור."
הם החלו להסביר כי ממילא לא כדאי להילחם בהם. הכל אבוד. ניצחונם מובטח, ניקיון כפיים לא ישרור כאן. חבל על הזמן. בבחינת מה שלוי אשכול אמר פעם בהלצה עצובה בציטוט מהתורה: לא תחסום שור בדישו.
הם לא רק מצפצפים על המחאה הציבורית ומקימים לעצמם ועדות שפיטה צמחוניות ונשארים על מקומם ונאחזים בקרנות המזבח ומחלקים ג'ובים לאנשי שלומם הכושלים ומעניקים העדפות כספיות למקורביהם, אלא גם מנסים לכרות את התקווה.
מבית הנשיא ולשכת ראש הממשלה ועד לאחרון המושחתים המפלגתיים בפאתי המדינה הכל בידיהם, כאילו דרך רשעים צלחה.
נכון ששלטון החושך נראה עתה חזק מתמיד, יהיר מתמיד, בטוח בעצמו מאשר בעבר. כל הכלים בידיו. גם הכסף. בכל זאת אפשר לזהות בו את סימני הסוף. עוד שערורייה. עוד שקרי תחקיר. עוד חקירה. עוד כתב אישום. חכמים אמרו כי מציאה, עקרב ומשיח באים בבת אחת, בהיסח הדעת. גם נפילת בני החושך. מאחורי חזות היהירות והעוצמה נראים כבר הסדקים הראשונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
