"המורדים" מבטיחים: אנחנו עוד נחזור
הח"כים "המורדים", שהלכו נגד ההתנתקות של שרון, מכים על חטא הכשלת מינויי השרים אך לא מצטערים שלא הצטרפו לקדימה, ולועגים: אולמרט פה בזכותנו. כתבה ראשונה בסדרה
- 'קדימה' – סקר הגולשים הגדול
נתניהו הפך באותו הרגע למנהיג קבוצת "המורדים" - חברי הקבוצה מסיעת הליכוד, שניהלו קרב קשה ומתוקשר נגד תוכנית ההתנתקות של שרון. "הם מיררו את חייו הפוליטיים של אריק", נזכר השבוע אחד ממקורבי שרון. "הם במו ידיהם הביאו לחיסול הליכוד ולבחירה של שרון בדרך של קדימה".
במפלגה הרוויזיוניסטית התנהל אז מאבק עיקש על הדרך של התנועה, והיא עמדה בפני הכרעה גורלית: האם תיאחז בציפורניה באידיאולוגיה העיקשת של ארץ ישראל השלמה, או שתיתן מנדט לשרון לקדם את תוכנית ההתנתקות.
אבל ההתפטרות של נתניהו דחפה את שרון החוצה מהליכוד. לאחר שהוא הודיע כי הוא נוטש את ביתו הפוליטי מזה שנים רבות ויוצא להרפתקה חדשה על ספינה ושמה "קדימה", הליכוד נפגע קשות. הפגיעה הייתה כל כך קשה עד שבבחירות האחרונות המפלגה זכתה ל-12 מנדטים בלבד. "המורדים", כולם, למעט נתניהו (ולרבות מנהיג המורדים, עוזי לנדאו), מצאו עצמם מחוץ לכנסת. "זה העונש שלהם", צחקו אז בסביבת שרון.

"אנחנו המצאנו את קדימה, היא קמה בגללנו", אומר ח"כ מיכאל רצון ממנהיגי קבוצת המורדים. "אבל היום אין ספק שצדקנו ושהתהליך ההתנתקות היה שגוי, כי הוא סיכן את המדינה. ההתנגדות שלנו הייתה צודקת". רצון היום משקם את עסקיו, לאחר שנטש אותם למען הכנסת הקודמת.
"אנחנו המייסדים של קדימה", צחק מורד אחר שביקש לשמור על אנונימיות. "אולמרט צריך להגיד לנו תודה בכל בוקר שהוא מתעורר בבית ראש הממשלה". ואילו הח"כ לשעבר אהוד יתום, גם הוא מהמורדים, אומר שקדימה היא מפלגה נטולת שורשים וערכים: "קדימה זה דבר שבתרכובת שלו אין שום קשר בין אנשיה".
לעומתם, סגנית שר החקלאות
כמה מהמורדים, איתם דיברנו השבוע לרגל ציון השנה להקמת קדימה, כלל לא מתכוונים להכות על חטא ואינם מביעים חרטה על המאבק שניהלו. עם זאת, הם כואבים את המחיר שנאלצו לשלם. "אני לא מצטער על הדרך ולא על מהלכים שנקטנו בהם", אומר אהוד יתום. "אנחנו נאבקנו על דרכו של הליכוד ועל האידיאולוגיה. היום, כאשר נוחתים קסאמים על שדרות ואשקלון, זה מוכיח שצדקנו. היום בעזה ממנה יצאנו יש טרור וטרור ועוד טרור. כל בר דעת מבין היום שכל מהלכי אריק שרון בהתנתקות התבררו כמקסם שווא".
"המלחמה הוכיחה שצדקנו", מסכים איתו רצון. "רעיון החד-צדדיות התמוטט. עכשיו ברור שאסור לנו לסגת משטחים ללא תמורה".
אבל על המאבק, כאמור, שילמו המורדים מחיר יקר: הם נבעטו אל מחוץ למגרש המשחקים הפוליטי. למרות שמרבית מחברי המרכז תמכו בעמדותיהם נגד ההתנתקות, הם לא סלחו להם על שטרפדו את מינויים של שני השרים - רוני בר-און וזאב בוים - לממשלת שרון. "חברי המרכז אוהבים ג'ובים, זה היה יותר חשוב להם מכל תוכנית התנתקות", נאנח השבוע המורד שביקש שלא להזדהות בשמו. "המאבק שלנו אז חייב התנגדות למהלכים של שרון, לא משנה מה שרון עשה אנחנו היינו אופוזיציה לוחמת, גם במחיר של אי מינויים של שני חברים לממשלה".

אבל בניגוד למורד הזה, כמעט כל המורדים אומרים היום שההצבעה נגד מינויים של בר-און ובוים, הייתה טעות, שכן חברי המרכז נקמו בהם - הם לא תמכו בהם בפריימריס לכנסת, וכך נדחקו המורדים למקומות לא ריאליים ואל מחוץ למשכן המחוקקים.
"אולי הטעות הגדולה שלנו הייתה שהצבענו נגד המינוי של שני השרים", אומר רצון. "זה היה מהלך בעייתי - זה כוון נגדנו והחליש אותנו מול חברי המרכז. אולי היינו צריכים להיות יותר גמישים עם העניין הזה. היום אני אומר שזה היה צריך להיות ויתור נסבל. אבל אז היינו בתוך המאבק והמינויים היו אתנן עבור התמיכה בשרון. היום אני מבין שהיינו צריכים למצוא את הפשרה ולאפשר לו להעביר את זה".
יתום מסכים שזו הייתה טעות להפנות עורף לאופי של מרכז הליכוד. "השגיאה המהותית שאני עשיתי, ואולי בגללה שילמתי את המחיר הכבד ביותר - להישאר מחוץ לכנסת - זה ההצבעה על מינוי השרים", הוא אומר. "אולי הייתי צריך להימנע כמו ארדן (ח"כ גלעד ארדן – מ.ב.) או כחלון (ח"כ משה כחלון – מ.ב.), כי הם כמו האחרים, שרדו את הבחירות במרכז. למרות זאת, היום אני הולך עם גו זקוף וראש מורם".
גמליאל שהיתה חברת כנסת פעלתנית, אומרת שאז היתה צעירה ואימפולסיבית ואילו היום בגרה. "היום הייתי פועלת פחות מהבטן ויותר קרת רוח". כשהיא מתבקשת לתת דוגמה, היא אומרת שלא הייתה מתבטאת בהתנשאות כלפי חבריה שפרשו לקדימה. "כאב לי לראות איך הם הורסים את הליכוד ואמרתי שמי שלא רוצה להישאר אז שילך. היום הייתי עושה הכל כדי להשאיר אותם בבית, ולא שולחת אותם בצורה מתנשאת".
למרות שהצביעה בעד מינוי השרים, גמליאל נשארה בכל זאת מחוץ לכנסת. 'את מצטערת?', שאלתי אותה. "אין בי קמצוץ חרטה", השיבה במהירות. "הלכתי עם האמת שלי ועם מה שגדלתי וחונכתי עליו. היום אני יכולה לבחון האם הייתי רוצה להיות בקדימה או בחוץ, והמסקנה שלי שההחלטה שעשיתי היתה נכונה. היום אנחנו משלמים את המחיר של ההתקלפות הבלתי מוסרית והגיונית מעזה. להתנתק מהם זה היה עיוורון מכוון שלא ניתן להתנתק מהם - התרענו מפני קסאמים על עזה ואשקלון, וזו המציאות שלנו היום".
מורד אחר, איוב קרא, שהיה אולי אחד המיליטנטים במאבק נגד ההתנתקות ונגד שרון, פוסק היום בנחרצות: "צדקנו! אמנם איבדנו את הכיסא, אבל לפחות אמרנו את האמת. היום רואים את הסבל בעזה ואני לא מבין איך הצביעו לקדימה ואותנו סילקו כנביאי זעם. איך נושאי הכלים של שרון יכולים לישון בשקט בלילה כשעל המצפון שלהם נהרגים בעוטף עזה. אנחנו שפן ניסיונות של קדימה".
יתום, רצון וקרא טוענים היום, כפי שטענו אז, שהאופן בו ניהל שרון את ענייני המדינה פגע בצורה עמוקה באמון הציבור בדמוקרטיה, ושההתנתקות הייתה הדרך שלו לברוח מחקירות היועץ המשפטי לממשלה. "שרון רמס את הדמוקרטיה ברגל גסה כאשר הוא הפנה עורף להחלטות שהתקבלו בליכוד באופן דמוקרטי", אומר יתום. "הוא היווה דוגמה אישית שלילית". יתום מכוון את דבריו לתוצאות משאל המתפקדים בליכוד, שהכריע נגד תוכנית ההתנתקות מעזה. שרון שתמך במשאל, בחר שלא לכבד את תוצאותיו והוסיף לקדםאת תוכניתו המדינית בממשלה. "הוא מצא דרך להינצל בגלל שהפך לאתרוג של התקשורת", טוען יתום.
"צורת השלטון הדיקטטורית של שרון פגעה בדימוי של הפוליטיקה והפוליטיקאים", אומר רצון. "הנזק הכי גדול שנגרם, שבו אני מאשים את שרון, שהוא משך את כולנו למטה מבחינת סולם הערכים. האינטרסים שלו היו יותר חשובים מהשירות הציבורי". רצון עד היום אינו מאמין שהחלטתו של שרון להתנתק מעזה נבעה משיקולים עניינים, אלא משיקולים של הישרדות פוליטית לנוכח הפרסומים על החשד לשחיתות. "אנחנו הבנו שבשביל האינטרסים שלו, ההישרדות האישית שלו, הוא היה מוכן לעשות דברים שכל חייו הוא לא האמין בהם. זה השבר הגדול ביותר ומשם ההתפכחות שלנו", הוא פוסק.
לדבריו מצטרף קרא, שטוען כי "שרון הוא הצליח להדביק את המערכת המשפטים והתקשורת באשליות ובהזיות השלום, והם טמנו ראשם בחול ואמרו הכל מותר".
אך גמליאל לא מסכימה: "אני לא חושבת שמה שהניע את שרון היו שיקולים של הישרדות. מהפגישות שלי עם שרון, שוכנעתי שהוא באמת מאמין בתוכו שזו הדרך הנכונה מבחינתו".
לאחר שהליכוד נחל תבוסה מרה בבחירות וצנח מ-40 מנדטים ל-12 בלבד, היה נדמה לרגע שהתנועה ההיסטורית הגיעה אל סיומה. היום, לאחר מלחמת לבנון, הציבור הישראלי מושך חזק ימינה, והליכוד בראשות נתניהו זוכה לזריקת עידוד. באחד הסקרים האחרונים הוא עומד על 28 מנדטים.
ניחוחות ההתאוששות מגיעים לחוטמם של המורדים. נראה שלמרות שהם הורחקו מהרשות המחוקקת, רבים מהם כבר מתכננים את חזרתם.
"בטח שאני רוצה לחזור, ואני מודיע עכשיו שאני מתמודד לכנסת הבאה", אומר יתום. "זה לא קל לי שאני לא בכנסת, אבל קל לי מאוד שאני לא בקדימה". קרא טוען שהוא רק שוקל את הקאמבק: "אני לא בטוח שאני רוצה לחזור לשם, אבל אחליט בסמוך לפריימריס".
"ודאי שאני אחזור", אומרת גמליאל, שלומדת בימים אלו לתואר במשפטים. "אני עובדת קשה כדי לחזור ואני מאמינה שמתגעגעים אלי כמו שאני מתגעגעת לעשייה הציבורית. בינתיים אני מתמודדת לראשות מרכז הליכוד ומקווה שאהיה האישה הראשונה בתפקיד".