זה מה שנשאר
שנה חלפה מאז הודיע שרון על פרישתו מהליכוד ועל הקמת "קדימה". זה הזמן לבחון מה נותר מההבטחות ומהרעש שעשה המפץ הגדול. כתבה שלישית בסדרה
- "המורדים" מבטיחים: עוד נחזור
- איל ארד: מינוי פרץ היה טעות
הימים היו ימי ההתנתקות, שקרעו את הליכוד לשניים: המחנה האידיאולוגי שדבק בעקרון ארץ ישראל השלמה; והמחנה הפרגמאטי שהבין שאין מנוס, אלא לפנות התנחלויות ולקבוע גבולות ברורים בינינו לבין הפלשתינים, כאינטרס ישראלי.
"המורדים" בליכוד, שבראשם עמד הח"כ לשעבר עוזי לנדאו, מיררו את חייו של יו"ר תנועתם ואף ניסו להדיח אותו מראשות התנועה. בעידוד יועציי "פורום החווה" - איל ארד, ראובן אדלר, ישראל מימון, ליאור חורב, קלמן גייר ואסי שריב - מאס שרון בליכוד ויצא לדרך חדשה. כך נולדה קדימה.
החזון המדיני היה גולת הכותרת של המפלגה החדשה בראשות שרון: מפת הדרכים הייתה התשתית, והפנים היו לכיוון השלום. "המשימה הראשונה שלנו היא להניח את היסודות להסדר שלום, בו נקבע את גבולות הקבע, תוך התעקשות על פירוק הטרור", אמר שרון. המשימה השנייה, לדבריו, היתה "לעשות סדר בבית פנימה ולטפל בנחישות בעוני, בפערי ההשכלה ובאלימות". אחד ממקורביו של שרון אמר השבוע כי "אם הוא היה ראש ממשלה, בגלל שזו הייתה הקדנציה האחרונה שלו הוא היה עושה היסטוריה במישור המדיני".
נאומי שרון ואולמרט - ההבטחות של מפלגת קדימה. עריכה: שלומית חביב
אבל שרון לא הספיק להגיע לבחירות. הוא לקה בשבץ מוחי ומאז שרוי ללא הכרה, והמילים באותו נאום נרגש נותרו יתומות ממנהיגות שתוכל להפוך אותן למציאות מדינית ופוליטית. את המושכות של המפלגה החדשה תפס ממלא מקומו של שרון, אהוד אולמרט. החיים הפוליטיים של אולמרט היו מלאים באתגרים, שכן הוא לא נתפס כמועמד הטבעי להחליף את שרון. "הוא רק היה שם במקום הנכון ובזמן הנכון", מסביר היום שר בקדימה. "אפילו פרס היה נתפס כממשיכו של שרון יותר מאולמרט".
אולמרט זכה בירושת שרון – מפלגה חדשה של 29 מנדטים, ללא מוסדות, אין מרכז, אין ועידה ואפילו לא סניפים. מה שכן, חברי הסיעה ממושמעים, והשרים סרים למרותו של יו"ר התנועה. האג'נדה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה תוכנית ההתכנסות.
אבל הביקורת, שהוסתרה אז בתקופת מערכת הבחירות, נשמעת היום. "תוכנית ההתכנסות לא היתה התוכנית שעליה הסכמנו כולנו בקדימה", טען השבוע שר בקדימה. "אבל זה היה הדגל של אולמרט, כמי שרץ לראשות הממשלה. אז אנחנו הסכמנו לשתוק".
אך אולמרט לא הספיק אפילו לחמם את הכיסא בלשכת ראש הממשלה, ואז נחטפו החיילים – גלעד שליט בגבול הדרומי ואהוד גולדווסר ואלדד רגב בגבול הצפוני. הרצפה מאותו הרגע רעדה מתחת לרגליו של אולמרט ואיימה להתבקע תחתיו.
מלחמת לבנון השניה פרצה, חיילי המילואים חזרו ובטנם מלאה על הכשלים של צה"ל, בעקבות מחאתם קמו ועדות חקירה כפטריות אחרי הגשם, מבקר המדינה החליט "להתלבש" על אולמרט והוא בודק כל צעד ושעל של אולמרט בעברו ובהווה, הציבור איבד ביו"ר קדימה את האמון והוא נתפס כפוליטיקאי המושחת ביותר בסקר שפורסם בכנס שדרות.
יותר מכולם, נראה הנתון האחרון כניגודן המוחלט של הציפיות שנוצרו אז. "ניאבק בשחיתות, ובראש ובראשונה במערכות השלטון. ניתן גיבוי לכל מערכות אכיפת החוק", כך הבטיח אולמרט בנאום הניצחון בבחירות לפני למעלה מחצי שנה.
ניזכר לרגע במה שאמר לנו שרון לפני כשנה. "אזרחי ישראל זקוקים למנהיגות שפועלת בראש ובראשונה לטובת הציבור, ולא לטובת האינטרס הפוליטי הצר", הוא הכריז. היום, דבריו של שרון מעוררים גיחוך במערכת הפוליטית, והפוליטיקאים טוענים כי הממשלה פועלת לטובת האינטרס הפוליטי הצר שלה. "זו ממשלת הישרדות", מתעקש לומר חדשות לבקרים ח"כ אריה אלדד, והוא אינו היחיד שמחזיק בתחושה הזאת. אליו מצטרפים חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית - מהליכוד, מהעבודה, ממרצ ומהמפד"ל. אפילו בקדימה הודה השבוע אחד מחברי הכנסת, כי "הממשלה הזאת צריכה קודם כל לייצב את עצמה ורק אחר כך ליצוק תכנים שיצדיקו את קיומה".
כל המילים הגבוהות מהנאומים של שרון ואולמרט, התפוגגו בעשן האביך של המלחמה. ההבטחות נשכחו. תוכנית ההכנסות קרסה במלחמה ביחד עם התמוטטות קונספציית הנסיגה החד-צדדית. "ראש הממשלה", כך טוענים בסביבתו, "מנהל היום את ענייני המדינה". לדברי מקורביו, "עכשיו משהושגה יציבות שלטונית (לאחר צירופה של ישראל ביתנו לקואליציה – מ.ב.), אפשר להתחיל לעבוד. אולמרט יתחיל לנהל את המשימות שמוטלות על ראש ממשלה: שיקום הצפון, הצבא, העברת התקציב, שינוי שיטת הממשל ועוד".
אולמרט, דווקא לפי עדותם של שרי העבודה, נחשב כ"מנהל טוב שצריך לתת לו הזדמנות לעבוד. המציאות המלחמתית טרפה את הקלפים ולא היו לו ימי חסד". מעניין, שאת מנת החסד שנותנים לאולמרט, חוסכים בכירי העבודה מיושב ראש מפלגתם. "פרץ עושה את כל הטעויות האפשריות", אמר בכיר בעבודה. "הוא, בניגוד לאולמרט, מתקשה לנהל את עצמו ואת המשרד שלו".
במערכת הפוליטית מעריכים כי הממשלה הנוכחית, אם לא יהיו הפתעות, תחזיק מעמד לפחות שנתיים. בזמן הזה ייבחן אולמרט, והשאלה שתרחף מעל ראשו תהיה האם הוא ראוי להיות ראש הממשלה גם בסיבוב הבא. אחת הטענות היא שהממשלה תצטרך למצוא משהו "רציני" יותר מאשר התוכנית לשינוי שיטת הממשל, כדי להחזיק מעמד. "שינוי שיטת הממשל זו לא האג'נדה הכי בוערת והכי קריטית", אומרת יו"ר סיעת מרצ, ח"כ זהבה גלאון. "זה יכול להיות חלק ממשהו רחב יותר. חייבים תוכנית מדינית שתכלול אופק מדיני עם הידברות ופתרונות קונקרטיים לסכסוך, וכן מדיניות כלכלית שתספק כלים לצמצום פערים".
באופן נדיר למדי, גם בימין חושבים כמו במרצ. יו"ר המפד"ל זבולון אורלב, טוען כי "זה אבסורד שהמפלגה שגרמה לאי היציבות השלטונית בכך שהתפלגה ויצרה מפלגת בועה, היא זו שמתיימרת לפעול לשם השגת יציבות שלטונית. כדאי שקדימה תשאיר את נושא היציבות השלטונית למפלגות אמיתיות עם מסורת, אידיאולוגיה ותפיסת עולם שאינה מסתכמת בצורך לשרוד".
אורלב סבור שסופה של קדימה כבר נכתב. "לדעתי, התופעה של קדימה היא בועה פוליטית ידועה מראש, שסופה להתפוצץ כמו כל הבועות הפוליטיות שקמו אד הוק לצורך מסוים ולזמן מסוים", הוא מנבא.
לדבריו, נושא שינוי שיטת הממשל מדומה לניסיון של הנשמה מלאכותית לגוף שאינו קיים. "אנחנו בסך הכל פחות משנה מאז הבחירות, ואין אג'נדה מדינית משותפת וגם לא כלכלית וחברתית. זו פשוט אשליה שהחזיקה מעמד חודשים לפני הבחירות".
נא להמתין לטעינת התגובות
