חרדים למרחב הציבורי
עם שוך הסערה, יריב מוהר סבור שזה הזמן שהחרדים ייקחו חלק פעיל בעיצוב המרחב הציבורי
החרדים דומיננטיים הרבה פחות בעיצוב המרחב הציבורי, בין אם מסיבות של אפלייה או הדרה ובין אם מסיבות של בדלנות, הקהילה החרדית מעצבת את המרחב רק בדמות קיומם של בתי כנסת ונוכחות של פרטיה ברחובות ירושלים וערים רבות נוספות. זה לא נקרא שותפות בעיצוב המרחב.
וכך, גם בערים בהן אחוז החרדים גבוה המרחב הציבורי מלא בפרסומות סמי-ארוטיות ובדימויים מתירניים שזרים לקהילה החרדית. לא רק המרחב הממשי, גם זה התקשורתי לא תמיד מתחשב בקהילה זו, ובוודאי שלא מייצג אותה באופן הוגן.
אני לא יודע עם מצעד חרדי שיבקש לצעוד בלב רמת-השרון ולהטיף נגד אורח החיים החילוני ייתקל בהתנגדות מאסיבית. הייתי ממליץ לחרדים לנסות לעשות כן ולבדוק. דבר אחד בטוח: דווקא למצעד בירושלים לא היה הרבה עם עיצוב המרחב הציבורי. המצעד היה פעילות פוליטית לא פחות מאשר תרבותית, פעילות תחומה במקום ובזמן. יש להבחין בין עיצוב שיתופי של המרחב, בו כל קהילה תורמת את שלה, לבין טיהור המרחב מסממניה של קהילה מסויימת שגם היא מתגוררת באותה עיר.
שותפים מפתיעים
אבל לפחות בחלק מהמאבקים על עיצוב השטח הציבורי יכולים החרדים והדתיים למצוא שותפים מפתיעים ומצע רחב של הסכמה על בסיס טיעונים דמוקרטיים והומניים. למשל, רבים מאלו שמזוהים כאנשי שמאל רדיקלי ישמחו לתמוך בחרדים בתחום ההוגנות בתקשורת. אבל יותר מהכל יזכו החרדים לאוזן קשבת מצד לוחמי האנטי-גלובליזציה, שהיא בעצם אנטי-תאגידיזציה של המרחב הציבורי.
כמו החרדים, גם קבוצה זו מבקשת להילחם בעידוד תרבות הצריכה הריקנית ובתופעת ניכוס המרחב על ידי חברות מסחריות ששותלות בו פרסומות, שלטים,
בהצטרפם למאבק כזה יכולים החרדים למצוא שותפים אמיצים למטרה ולשקם את תדמיתם שנפגעה, תוך כדי שהם פותחים במאבק ציבורי בלתי אלים. לבסוף הם יכולים להשפיע על נושא שחשוב לציבור כולו ולהתחבר לצורת ראייה קהילתית של פרט מתוך השלם הישראלי - אחרי שנים של ניכור הדדי.