הטעות הקריטית של תא"ל ארז צוקרמן
עוצבת "עמוד האש" לא יועדה למלחמה בלבנון. אבל מפקדה התעקש, המטכ"ל אישר והתוצאות היו קשות. כעת האוגדה נערכת לעימות עם סוריה. שטח צבאי
אוסף לוחמים במילואים, ותיקים וצעירים נאספו יחד בשני מוקדים: מתקן אליקים בצפון ובמרכז לאימוני יבשה (מל"י) בפיקודו של תא"ל עוזי מוסקוביץ בדרום. בשני המוקדים הללו ביקר תא"ל צוקרמן. בדק, תישאל, הנחה, התייעץ, למד והבין כי חייליו לא ראו תרגילים מסוג זה כבר למעלה מחמש שנים. תא"ל צוקרמן, כהרגלו, שוחח עם הלוחמים שלו. במרבית המקרים באחד על אחד ובחלק מהמקרים היו כאלו שניגשו אליו כי משהו בער להם. הם עדיין נשענים על המפקד הנערץ מתקופת היותו מפקד אגוז ומח"ט גולני.
במהלך הביקור במל"י הוא החליט לדבר עם חיילי המילואים על הנושאים שעומדים על סדר יומו כמפקד אוגדה ולא התעלם מהטעויות שלו, כדבריו, במלחמת לבנון השנייה. ראשית, הודה תא"ל צוקרמן בטעות המרכזית שלו: הלחץ שהפעיל על הפיקוד לגייס את האוגדה שבפיקודו למלחמה, לאחר שזיהה כי זירת מרג'-עיון נותרה ללא פעילות צבאית. הוא חש כי עליו להירתם למשימה למרות שאוגדתו מיועדת להילחם ברמת-הגולן. אף אחד לא ביקש ממנו, אבל הרצון היה בשמיים, כך גם המוטיבציה לחתור למגע נגד האויב. התוצאות היו קשות.
צוקרמן דיבר על חטיבת השריון בפיקודו שלא השיגה את מטרותיה במלחמה. החטיבה המשוריינת דהרה לתוך דרום לבנון, חטפה אש כבדה ממארבי נ"ט ובמקום להילחם נסוגה אל הגבול. צוקרמן הודה בפני הלוחמים, כי ידע שרבים מהשריונרים לא התאמנו במשך שנים על הטנק, אלא רק ביצעו משימות ביטחון שוטף, אך הקל בזה ראש. "אצלנו, החי"רניקים, זה שונה", הסביר צוקרמן.
חטיבת השריון סבלה מבעיות ערכיות, מבעיות מנהיגות, לא עמדה במשימות ובכך פגעה גם ביכולתה של חטיבת החי"ר של האוגדה להשיג את מטרותיה. קצינים בחטיבת החי"ר טענו כי הם נכנסו לאזור מרג'-עיון ללא מטרות ברורות והתוצאות היו בהתאם. בין הכשלים העיקריים היו נסיגה אחורה, חוסר היכולת לפלס ציר לוגיסטיקה ולסייע בתמרון של לוחמי החי"ר ממקום למקום.
המילואימניקים, הבינו היטב למה צוקרמן התכוון. בחלקים ניכרים מהמלחמה הם ישבו ללעוס את הזמן על הגדר או נשלחו לבצע כניסות לא ברורות בעומק השטח. תא"ל ארז צוקרמן אמר לחיילים כי הוא מתכוון לשפר את הטעויות ואם תינתן לו הזכות, הוא יוכיח זאת, אם חלילה, יתפתח עימות נוסף בקיץ. בעיני המילואימניקים הוותיקים למודי הניסיון תא"ל צוקרמן
צוקרמן סיפר בגילוי לב על משבר האמון בין החיילים לפיקוד. הוא לא מתח על כך ביקורת וכל אחד בקהל פרש זאת כרצונו. יש שייחסו זאת ל"דור הנסיכים" שרץ מהר מאוד בסולם התפקידים והדרגות ויש מי שייחס זאת לניתוק של הפיקוד והמטה הכללי ממה שקרה בשטח.
החיילים טוענים כי צוקרמן התכונן לשיחה הזאת היטב. הוא היה מאוד מסודר, ברור. הג'ולנצ'יקים שלו עקבו אחרי כל מילה שיצאה מפיו. בכל זאת, מפקד נערץ שתמיד היה מבטיח להם כשהיו חיילים בשירות סדיר, שמה שלא יקרה, הם יחזרו הביתה והם ידעו שהוא התכוון לכל מילה. והוא הותיר בהם חותם: "אנחנו עם אחד עם מטרה אחת ואין לנו ברירה אלא לעמוד ביחד", חתם את נאומו.
המילואימניקים לא חולקים על קורות חייו המפוארים של ארז צוקרמן. מוכשר, אמיץ, מנהיג אמיתי, מתנזר מגינוני נסיכות, חד וברור, נערץ על פקודיו. אבל הלוחמים שלו מתקשים להתעלם מהטעות שלו, מהלחץ האישי שלו לצרף אותם למלחמה. זה לא מעיד רק עליו כמפקד אוגדה צעיר וחסר ניסיון, אלא גם על הפיקוד והמטה הכללי. צוקרמן לא פעל בוואקום. היו מעליו מפקדים שידעו או היו אמורים לדעת בדיוק מה מצב הכוחות שלו ומה הייעוד שלהם.
הנחמה של חיילי המילואים הם האימונים שנערכו השבוע. הם התאמנו היטב עם הנגמ"שים, כך שאם יצטרכו לעלות אותם על גבי ההרים התלולים של רמת הגולן בזמן אמת הם יהיו מוכנים, אחר כך אימון מוצלח ב"שיקגו", אותו אזור אורבאני. שיא ההנאה שלהם והגיבוש היה משחק ה"פיינטבול" שהמחיש להם יותר שהם בזירה המלחמתית - "שחקנים" לטוב ולרע.
חייליי המילואים באליקים היו נוקבים יותר. הם קוראים לו "מפקד עם שריטה". כזה שייקח על עצמו את המשימה הכי קשה, הכי מורכבת ומסוכנת ויוביל את לוחמיו תוך חתירה למגע ללא פחד. כמו שפיקד עליהם ברצועת עזה תחת עומס מבצעי אדיר, ויעידו על כך לוחמי גדוד 13 שעברו מג'נין לעזה כמו מחדר לחדר, כי "איפה שיצטרכו אותנו שם נהיה". כשלוחמיו כמח"ט גולני נתקלו למרגלות הר דוב בלוחמי חיזבאללה הוא לא חיכה שהאירוע יסתיים אלא לבש את הווסט והצטרף ללחימה. כך הוא רכש את ליבם.
אבל באותה נשימה הם שואלים האם צה"ל מכשיר מפקדי אוגדות כראוי? האם צה"ל מעניק להם את הכלים הנכונים? האם ממלכת הנסיכות יצרה לעצמה מערכת לחצים ללא בלמים שמאפשרת לה להטיל משקל כבד כמו גיוס אוגדה? עד כמה הוואקום של מנהיגות המטה הכללי הוא גדול?
צוקרמן שהביט בחייליו מבצעים תרגילי פרט עד גדוד ניסה להחדיר בהם את חשיבות האימון, "סוריה זה לא חיזבאללה. לסורים יש מערך נ"ט גדול, חיל אוויר ויכולת נ"מ רחבה".
בקהל היו עסוקים לנער את האבק ולהוציא את הקוצים מהברכיים ולשנן את הבדיחות שהתרוצצו להן כל השבוע מאוהל לאוהל, "כמה אינצ' של פלזמה יש למפקדים? למה הם לא לוקחים מסכי אל-סי-די? ואם לא היו מסכי פלזמה האם הם היו רואים מה קורה בשטח ממרחק של 40 ק"מ?".
בחודש מרץ 1979 האוגדה של תא"ל יוסי פלד בפיקוד הדרום נכנסה להכנות קדחתניות לתרגיל אוגדתי. לתרגיל היו שני חלקים עיקריים: תרגיל אש גדול וארוך ותרגיל דו צדדי נגד האוגדה של תא"ל אהוד ברק. מתח עצום. לתוצאות התרגיל יש חשיבות רבה ויוקרה על מעמד המפקדים ומעמד האוגדה בעיניי הפיקוד העליון.
הרמטכ"ל, רב-אלוף רפאל איתן, הפתיע את האוגדות והודיע על תחילת התרגיל עוד בטרם סיימו את ההכנות. מספר שבועות אחרי תום התרגיל הודיע אלוף פיקוד הדרום, דן שומרון, על תיקו בתוצאות התרגיל. 27 שנים אחרי, אמור רב-אלוף במילואים לבחון את תפקוד המטה הכללי. הוא יצטרך לבדוק אם ההחלטות על האימונים וההכשרות של האוגדות היו נכונים. הפעם, אין לאף אחד ספק, שיהיו תוצאות, שימצאו ליקויים, שיהיו מפסידים.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
