כ-60 שנים אחרי: עשו כבוד לגיבור המלחמה
מאיר אייכנבאום ז"ל השבית במלחמת העצמאות טור שריון ירדני בדרכו לבירה. בשנות ה-50 הוא נאלץ לעזוב את הארץ, לאחר שסבל מהתנכלות בעקבות השתייכותו בעבר לארגון הלח"י. עד מותו הוא סיפר למכריו על הקרב, ועכשיו בניו קיבלו בטקס מרגש האות עבורו
מאיר אייכנבאום ז"ל נולד בצ'כוסלובקיה בבית ציוני נלהב. אחד מבני הבית וידידיו הקרובים של אביו היה זאב ז'בוטינסקי. בשנות ה-30 עזב אייכנבאום את הוריו, עלה לארץ והשתקע בירושלים. בשלב מסוים הצטרף לשורות "ההגנה", אך מדיניות ההבלגה של הארגון לא היתה לרוחו. הוא עבר לפעילות חשאית בלח"י, וביתו בשכונת מאה-שערים הפך לאחד מהמרכזים של אנשי המחתרת.
לצד ה"סליק" שהוקם בבית, הוא שימש גם כמרכז הדואר של הלח"י וכמקום מסתור לפגישות הסודיות של אנשי הארגון, ולא אחת התכנסו במקום יצחק שמיר, גאולה כהן ואחרים. פעמים רבות הגיעו הבריטים לבצע חיפוש אחרי נשק או מבוקשים בבית, ורק תושייתה של אשתו של מאיר ז"ל מנעה את גילוי הנשק.
כשפרצה מלחמת העצמאות, הצטרף מאיר אייכנבאום לצה"ל הצעיר ונלחם בירושלים נגד הלגיון הירדני. כמות הנשק שהיתה באותה תקופה בידי מגיני העיר היתה מצומצמת מאוד, ומאיר ז"ל היה אחראי על הפעלת המקלע הכבד היחיד בכל העיר. הוא והמקלע עברו מאזור לאזור ומקרב לקרב לפי הצורך.
כאשר באחד מימי המלחמה הראשונים זוהה טור של טנקים ירדניים מתקרבים לעיר, שברו בצד הישראלי את הראש כיצד לעצור את ההתקדמות הזו. בכל העיר היתה מרגמה אחת שירתה פגזים נגד טנקים. מאיר אייכנבאום התנדב מיד למשימה.
יחד עם חייל נוסף יצא מול טור הטנקים המתקדם, ומטווח אפס ירה פגז שפגע במדויק בטנק הראשון והשבית אותו. טור השריון הירדני נתקע, ספג אש קשה ועד מהרה החל לסגת לאחור. הטנק הפגוע נגרר לצד הישראלי שופץ והושב לפעילות, אך הפעם עם צוות ישראלי. היה זה אחד הטנקים הראשונים של צה"ל.
אחרי
בשלב מסוים גילו בסוכנות ובכמה משרדי ממשלה כי אייכנבאום היה איש לח"י בעברו. זמן לא רב לאחר מכן ניתקה איתו הסוכנות את הקשרים והעבירה את עסקיה למתחריו. העסק שלו קרס וב-1957 הוא החליט לקחת את משפחתו ולעזוב לארה"ב.
בארה"ב הוא השתקע בניו-יורק והקים את עסקיו מחדש. המפעל שהקים שגשג, ולמרות המרירות על מה שעבר בישראל הוא עדיין הרגיש קשור מאוד למולדתו. ילדיו גדלו כישראלים לכל דבר, דיברו עברית, ביקרו פעמים רבות בארץ ובלעו בשקיקה את מורשת הקרב של אביהם. בשנת 1999 הגיעו ללטרון. עבור מאיר היתה זו חוויה מרגשת מאוד. האירוע הפך מסעיר עוד יותר כאשר הוא זיהה את אותו טנק שהוא סייע ללכוד, מוצג באנדרטה לחללי חיל השריון.
ב-4 ביולי 2004 נפטר אייכנבאום. בניו, ברוך וחיים, שגדלו על סיפוריו ממלחמת השחרור גילו כי אין בידיהם כל תיעוד לפועלו של אביהם. במשך תקופה ארוכה היססו הבנים לפנות לרשויות הישראליות ולבקש סיוע.
לבסוף הם החליטו לשגר מכתב לקונסוליה הישראלית בלוס-אנג'לס בניסיון לברר האם ניתן לקבל תעודה או מסמך רשמי ממדינת ישראל כי אביהם לחם במלחמת העצמאות. ימים ספורים אחרי שליחת המכתב פגש אחד האחים, ברוך, בבית הכנסת הסמוך למקום מגוריו בלוס-אנג'לס את הקונסול הכללי, אהוד דנוך, וסיפר לו על אביו.
דנוך לא הסתיר את התרגשותו ויחד עם צוות הקונסוליה התגייס למשימה. הם יצרו קשר עם משרד הביטחון בתל-אביב, במטרה לברר האם אכן היה חייל בשם מאיר אייכנבאום שנלחם בירושלים במלחמת השחרור. אחרי כמה שבועות הגיעה התשובה – אכן היה חייל כזה.
כמה שבועות לאחר מכן הגיע בדואר הדיפלומטי תעודה מטעם משרד הביטחון, אליה צורף אות מלחמת הקוממיות שהוענק לאייכנבאום ז"ל. דנוך הנרגש מיהר לבשר על כך לבני המשפחה שהגיעו לקונסוליה, שם הוענק להם האות בטקס שגרם לרבים מהמשתתפים להזיל דמעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
