10 שנים בלי בדל חדש של מידע על עדי
עדי יעקובי נעלמה היום לפני עשר שנים כשהיתה בת 17, ומאז איש לא יודע מה עלה בגורלה. אמה בטי מבקשת: כמו שהציבור סייע לתפוס את סלע, עזרו לי
עדי נעלמה ב-13 בדצמבר 1996, יום שישי חורפי, גשום וקר. עדי, שכונתה בפי חבריה "פומיקי", יצאה בשעות הצהריים עם אחותה התאומה, שרית, ועם חברים, לבלות ברחוב שנקין בתל-אביב.
כעבור מספר שעות נפרדה מהם, ואחר הצהריים התקשרה הביתה לאחותה, ושאלה אם אביה יוכל לקחת אותה לחברה בנתניה. שרית השיבה לה כי אביהם איננו בבית, ועדי השיבה כי היא תיקח טרמפ לשם. בפעם האחרונה נראתה עדי באותו יום בשעה שבע בערב. עד ראייה סיפר למשטרה כי הבחין בה כשהיא מנסה לתפוס טרמפ בפינת הרחובות קינג-ג'ורג' והנביאים בתל-אביב.
בני המשפחה והמשטרה ניסו לאתר את עדי בכל דרך, והפיצו את תמונותיה על עמודי חשמל, על חלונות ראווה, ובבתי קפה ברחבי העיר. פרשת העלמותה אף שוחזרה בתוכנית הטלוויזיה "בשידור חוקר", אולם כל הניסיונות לאתרה עלו בתוהו.
יוני פולינגר, ראש חוליית נעדרים במטה הארצי של המשטרה, לא יכול גם היום, עשר שנים אחרי, לספק מידע חדש. "זה כל מה שהמשטרה יודעת", הוא אומר כשהוא סוקר את מה שהוזכר לעיל. צוות החקירה המיוחד שהוקם לאיתורה של עד, חקר בני משפחה, מכרים, חברים ואנשים שונים שיכלו להיות מעורבים בהעלמותה המסתורית, אך לא גילה בדל של מידע יעיל.
חלקם אף נבדקו בדיקת פוליגרף לבדוק את אמיתות גרסתם. "נבדקה בזמנו האפשרות שהעלמותה היא על רקע לאומני, ובדקנו
לפני כשנתיים הוחלט להרכיב את קלסתרונה המעודכן של עדי באמצעות תוכנה משוכללת ובעזרת תמונות של אחותה התאומה. הקלסתרון הופץ דרך האינטרפול למשטרות ברחבי העולם, אך עד כה לא הניב כל תוצאה. בתמונות הממוחשבות מוצגת עדי כפי שאולי היא נראית היום, עשר שנים אחרי שנעלמה, עם משקפיים ובלעדיהן.
בטי, אמה של עדי, מסרבת להתייאש. "אם הייתי מתייאשת, לא הייתי מפרסמת בעיתונים", היא אומרת ל-nrg מעריב. "אבל 10 שנים אין קצה חוט, ואנו נמצאים באותה נקודה".
את היום האחרון שבו ראתה את בתה היא זוכרת היטב. "זה היה היום האחרון של חנוכה, יום שישי גשום וקר. היא עמדה מול המראה ושאלה אותי, 'אמא, יהיה לי קר?' עניתי לה, והיא מיהרה לזרוק על עצמה משהו חם, ואמרה שהיא הולכת לישון אצל חברה".
בטי שוללת את האפשרות שעדי החליטה לברוח מהבית. "אם היא היתה הולכת, היא היתה שולחת מכתב עם שתי מילים, 'אני בסדר'", היא משוכנעת. "ככל שעובר הזמן ברור לי שזה לא יכול להיות. היא לא היתה עושה לי דבר כזה".
היום היא כבר מוכנה לשמוע כל פרט של מידע, גם אם הוא יהיה נורא מבחינתה. "לא איכפת לי לשמוע מה עלה בגורלה, אבל לשמוע בוודאות מה קרה לילדה שלי", היא אומרת. "בשבילי זה סיוט מתמשך שאני חיה בו יום יום. הכי קשה לי בימי הולדת ובחגים".
סיפורה המפורסם של הילדה שנחטפה באוסטריה ונכלאה 8 שנים במרתף העלה אצל משפחת יעקבי את הסברה שאולי דבר דומה קרה גם לעדי שלהם. "להורי החיילים החטופים לפחות יש כתובת - חמאס, חיזבאללה. לי אין אפילו את זה, להם יש גם את הצבא, הממשלה - אני לגמרי לבד. אפילו אין לי כתף להישען עליה".
הדבר שהכי מדאיג את בטי זו העובדה שהאזרחים שוכחים את המקרה. "לא זוכרים את עדי. לפעמים אני שואלת באקראי אנשים ברחוב, ואפילו המבוגרים אינם יודעים על מה מדובר. איך תפסו את בני סלע? רק בעזרת הציבור. לאנשים יש את היכולת לעזור למצוא משהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
