מפקד גולנצ'יק עם כומתה של צנחן
בין מפקדים שנעים בבלבול בין ניהול לפיקוד לבין אלה שצמחו כ"נסיכים", נמצא אל"מ חליוה שעומד להכשיר את דור הקצינים הבא בדרך קצת אחרת. שטח צבאי
זה לא טור סגידה, ובטח לא הערצה, אבל זה בהחלט טור על אדם עמוק, חריף, קשיח, רגיש, שרץ למרחקים ארוכים ורק לאחרונה הפסיד במרוץ על תפקיד מח"ט הצנחנים, ואיבד את היוקרה לאל"מ הרצי הלוי, שפיקד בעבר על סיירת מטכ"ל.
השיחה איתו רצופה מהמורות. הוא לא נגרר אחרי סמלים ונוהג לשחוט חופשי פרות קדושות. הוא לא יקשקש על ציונות כקלישאה, ולא ימציא לכם מאין נולדה בו הציונות, אבל יודה כי האהבה למולדת היא המנוע העיקרי, בצירוף ההנאה והאתגר, לעובדה שהוא משרת בצה"ל.
הוא מביט על חייליו בעיניים ורואה בני אדם. לא מכונות, לא יעדים ולא מדדים. חליוה, בניגוד לאחרים שרואים את עצמם מושלמים, מודה שיש במפקד הכל: כעס, קנאה, שנאה ואהבה. יש במנהיגות שהוא מוביל את הכל, "אבל", הוא אומר בנחרצות, "אסור להיות אטום".
יש קצינים שמוגדרים כ"פילוסופים", יש כאלה שגדלו במשפחות אריסטוקרטיות, אבל חליוה גדל בכרמל של חיפה, ואת האומץ והמנהיגות הוא חייב בין היתר לגלים. אלה שלא ריחמו עליו וזרקו אותו לא אחת לחוף, גם בחורף וגם באביב.
הוא גולש גלים מגיל 13. כשאחרים הלכו ללמוד פסנתר, הוא ישב על הגלשן והיה צריך לקבל החלטות מהר. הים עיצב אותו. הוא תמיד חוזר בדוגמאות שלו לים, גם שם הבדידות בדומה לתפקיד המנהיג בצבא עושה את שלה. יושבים בעומק ומחכים לגל. אם תחתור למעלה מדי, לא תוכל לתפוס גלים, ואם תחתור למטה מדי, יפלו לך הגלים על הראש.
כששואלים אותו על המתח העיקרי במנהיגותו הוא מצביע על שני תחומים: היכולת לפקד והיכולת לנהל. מתי מנהיג נכשל? ברגע שהוא לא יודע להרכיב
מנהיג צריך להיות מספיק ישר והגון כדי להתמודד עם הכישלון, ואולי לצאת מחוץ למעגל המנהיגות, גם אם תרם עשרות שנים למערכת. אבל היום יש נורמה חדשה. המנהיג סולל דרך מהירה החוצה מהמשבר והלאה לפיקוד מחדש. חוזרים למציאות כאילו שום דבר לא קרה ואף אחד לא פצע את השמש. יש כאן ערבוב של אגואיסטיות, מניאקיות מלידה שאולי מתפרצת בשעת משבר, כי הפכנו למדינה אמוציונאלית מדורבנת על ידי כלי התקשורת שמחפשים אנשים מושלמים, כוכבים ונסיכים. מדינה של אינדיבידואלים.
חליוה הוא לא נסיך. נסיך הרי יודע בדיוק מה יהיה התפקיד הבא שלו, כי הכל אצלו משורטט באמצעות הסובבים אותו שממליכים אותו בכל פעם מחדש. כשחליוה סיים מסלול בצנחנים הוא נשאל מה הוא מעדיף להיות: מ"כ טירונים בבא"ח צנחנים או לוחם בפלוגה "רובאית". הוא בחר להיכנס ללוע הארי ל"רובאית", בדיוק במקום ובתקופה שבה ה"וותיקים" דרכו באופן פיזי על "צעירים".
לימים הוא הגיע לגזרת זרעית בגבול הצפון והפך בעל כורחו למפקד על חבריו מהטירונות, בשל מחסור במ"כים. בפעילות בט"ש בגזרת זרעית והיה צריך לדאוג שחבריו לא ירו באוויר משעמום, שלא יפגעו בתמרורים ושלא יירדמו בשמירה. מבחן מנהיגות אמיתי לפני קבלת דרגת הסג"מ. זהו בטח לא מסלול של נסיך.
מספר פעמים הוא עזב את צה"ל ושאל את עצמו האם הוא רוצה להיות מפקד ולהשפיע, או שעליו לחפש את עצמו באזרחות. גם כשיום אחד נכנס ללשכת מפקד חטיבת הצנחנים דאז, אל"מ בני גנץ (כיום מפקד זרוע היבשה) וביקש ממנו לסיים תפקיד כקצין מבצעים חטיבתי, הוא לא חשש שעתידו ייפגע בשל הרצון לפקד על גדוד, עזב ולבסוף כנגד כל הסיכויים פיקד על גדוד 202. מי שלא יודע לקחת צעד אחד קדימה ולהאט את העגלה, פשוט נופל.
הוא שייך לדור "המכילים" על פי ז'רגון המילים החדש של צה"ל. אלו ש"מכילים" אירועים. סופחים אליהם את ההדף ומונעים אירוע גדול יותר, או מתאימים את עצמם למציאות בכל דרך. אם תשאלו אותו כיצד הוא מגדיר את זה, הוא יאמר שהוא כל היום מרכיב ומפרק פאזלים. מתמרן בין כוחות מג"ב, ימ"מ, צה"ל, שב"כ, אזרחים, פלשתינים שכולם נמצאים תחת פיקוד בגזרה והוא זה שצריך לחתום בשורה התחתונה על מילה אחת - "ביטחון" לכל הצדדים.
בשיחה איתו, שהופכת למרתקת מדקה לדקה כי הוא אמיתי, הוא מוכיח אחד לאחד את מה שהוא אומר ולא חושש להביא דוגמאות, כי הוא יודע להתבונן על המציאות לא רק מהעיניים שלו, אלא גם מהעיניים של האחרים, כדי להיות חד יותר - כמו בפרסומת של "טושיבה".
המנהיג גם חייב להכיר את עצמו היטב, מאחר שלא תמיד הוא מודע לעוצמותיו על הסביבה. לעיתים מייחסים לו השפעות שהוא לא בהכרח חושב עליהן. המפקד תמיד יגיע לצומת בה יפגוש אדם שמעריץ אותו מאירוע מסוים בטירונות, בקרב, בבט"ש והוא כלל לא יזכור שעמד בלב אותו סיפור, כשהאדם שמולו ממשיך להתרגש. אסור למנהיג לחשוב רק על ההשלכות על עצמו, אלא גם על ההשלכות על הסביבה. כי מי שבחר במקצוע הזה צריך שיהיה מודע לעוצמה, לקידום, למעמד, אבל שייקח בחשבון שהכל יכול להיגמר לו בשנייה. הכל. יש כאלה שנמצאים היום בצה"ל, נאחזים בקרנות המזבח ועוד לא נפל להם האסימון ששום סנפלינג ובנג'י לא יציל אותם, כי במוקדם או במאוחר האמת תתגלה.
הצוערים הטריים של בה"ד 1 נמצאים כיום תחת פיקודו של אל"מ נדב פדן. מפקד אמיץ, חכם אבל מנהיג מסוג אחר לגמרי. חליוה מהווה לראשונה את אופיו של הגולנצ'יק עם כומתה של צנחן. המפגש שלו עם הצוערים ללא ספק יהיה מרתק. חריפותו והדעתניות שטבועה בו כל כך, תייצר קצינים באופן שונה.
לדוגמה, הוא נגד עמימות. אין אצלו הפתעות והוא תמיד פתוח. מספר הטלפון שלו ניתן לכל מי שמבקש מאז היותו מפקד הבא"ח, כדי שהוא יהיה הכתובת. ראש אכ"א לשעבר, האלוף גיל רגב, אמר לפני מספר שנים: "אתם צריכים לשאול את עצמכם האם המפקד הוא הכתובת", והוא אימץ את הרעיון כי הוא יודע שברגע שהוא לא יהיה הכתובת - יבואו אחריו העיתונאים, נציב קבילות החיילים או הרמטכ"ל.
בשיחה בת שעתיים על שתי כוסות קפה שחור, ובחצי שעה נסיעה בג'יפ ממוגן דרך כפר פלשתיני, אתה לומד להבין שתפיק את המקסימום מהאדם ברגע שלא תסלול עבורו מסלול נסיכות מובן מאליו. פגה מהעולם תקופת הנסיכים, וכך זה צריך להיות. כי אסור ששום כיסא יהיה קדוש.
חשוב לציין, כי השיחה עמו נעשתה שבועות ספורים עוד לפני שהתקבלה ההחלטה על מינויו למפקד בה"ד 1. אבל עם זאת, תדע כל אם עבריה כי בניה הרוויחו מפקד שישחיז את חוכמתם, יהפוך אותם ליותר דעתניים, אבל ללא ספק הם יעברו מסלול קשה. כי הוא נאה דורש, נאה מקיים.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתבnrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
