דוח: אשכנזים מרוויחים 39% יותר ממזרחים
מרכז אדווה מפרסם את דוח חלוקת ההכנסה, וחושף התרחבות בפער בין עניים לעשירים: מרבית הישראלים מרוויחים פחות, מנהלים מרוויחים פי 48 מהמינימום ויותר שכירים הפכו לעניים
על פי הדוח, במהלך שנת 2005 הצטמצם חלקם של שני העשירונים התחתונים בעוגת ההכנסות הלאומית מ-6.2% בשנת 2003 ל-6%. חשוב לציין כי הדוח שמפרסם מרכז "אדוה" לא לוקח בחשבון את השינויים שהביאה עימה הרפורמה במס, שבמהלך שנת 2006 הגדילה עוד יותר את הכנסותיהם של עשירי ישראל.
בתחילת החודש הבא, עם תחילתה של שנת 2007, צפוי השלב הבא של הרפורמה להגדיל את הכנסותיהם של שני העשירונים העליונים אף יותר. כל זאת מתרחש בתקופה בה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בישראל חצה לראשונה את השיא של שנת 2000 והגיע ל-18,723 דולר.
בדוח מצויין עוד כי מאז 1990 הלך וגדל שכרם של הישראלים בשני עשירונים העליונים, בעוד שכרם של הישראלים הממוקמים החל מהעשירון השביעי ומטה רק קטן.
מהדוח, אותו הכינו ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, עולה כי השכר של שכירים אשכנזים במגזר העירוני, שירד בשנות האינתיפאדה ל-25% יותר מהשכר הממוצע במשק, שב לעלות. כך שהיום מרוויח בממוצע שכיר אשכנזי במגזר העירוני 39% יותר מהשכר הממוצע במשק, שעמד בשנת 2005 על 7,650 שקל.
לעומת זאת, שכרם של שכירים ממוצא מזרחי במגזר העירוני לא השתנה, ומשתווה לשכר הממוצע במשק. שכרם של שכירים ערבים במגזר העירוני המשיך לרדת על פי הדוח, ובשנת 2005 הוא עמד על 28% פחות מהשכר הממוצע במשק.
התמונה המקוממת העולה מהדוח מצביעה על כך שבעוד ששכרם של חלקים קטנים מאוד במשק עולה, שכרם של מרבית הישראלים יורד בהתמדה. שיעור השכירים שמרוויחים שכר שמגיע עד גובה שכר המינימום גדל מ-31.7% בשנת 2003 ל-34.1%
בהתאם לכך, גדל שיעורם של העובדים השכירים בקרב העניים מ-31.5% בשנת 2003 ל-34.5% בשנת 2005. מדובר בעלייה של כמעט 10%. גם השכירים בעשירוני הביניים משתכרים פחות ופחות מדי שנה. שיעור השכירים במשק ששכרם נמוך מן השכר הממוצע עלה מאז שנת 2002 מ-71.9% ל-72.9%.
במקביל לשחיקת השכר של רוב הישראלים, ממשיך שכרם של בכירי המשק לנסוק. עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בחברה הכלולה במדד "תל-אביב 100" של הבורסה הגיעה ב-2005 ל-5.05 מיליון (421 אלף שקל בחודש). בכלל החברות הנסחרות בבורסה, עמדה עלות השכר של מנהל בכיר על 159 אלף שקל לחודש, סכום הגבוה בממוצע פי 22 מהשכר הממוצע במשק ופי 48 משכר המינימום. זאת, מבלי להביא בחשבון חבילות תגמולים נוספות, לרבות אופציות.
במרכז "אדוה" לקחו את מסיימי בחינות הבגרות בשנת 1997 כמקרה מבחן לבדיקת השינויים בתחום החינוך. מניתוח של הישגיהם בתחום החינוך עולה כי 19.5% מהם הגיעו לאוניברסיטאות שמונה שנים מאוחר יותר. בקרב היהודים עמד שיעור הסטודנטים באוניברסיטאות על 21%, ובקרב הערבים - 12.2%.
בקרב האשכנזים עמד שיעור הנרשמים לאוניברסיטאות על 25.5%, ובקרב המזרחים על 15.5%. עוד עולה מהניתוח כי אי השוויון בהכנסות מתבטא באי שוויון ברכישת השכלה גבוהה. שיעור המגיעים לאוניברסיטה מיישובים מבוססים (28.2%) היה גבוה כמעט פי שלושה משיעור המגיעים מיישובים לא מבוססים (10.5%).
חוקרי מרכז "אדוה" מצביעים על כך שאי שוויון בהכנסות משליך גם על רמת שירותי הבריאות שמקבלים מגזרים שונים באוכלוסייה. בעשירון העליון, ההוצאה על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים עמדה על 391 שקל לחודש, בעוד שבעשירון הלפני אחרון (תחתון) היא עמדה על 58 שקל בלבד. בעידן של הוצאות גדלות על ביטוח רפואי פרטי, ההוצאה על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים, שרק לפני עשור עמדה על 10% מכלל ההוצאה על בריאות, עומדת כיום על 24%.
במרכז "אדוה" מזהירים כי ללא מדיניות שתביא לשיתופם של כלל הישראלים בצמיחת המשק, ללא השקעה מאסיבית בחינוך ובהשכלה גבוהה, וללא מדיניות החותרת לחלוקה שוויונית יותר של פירות הצמיחה הקיימת, לא זו בלבד שהפערים לא יצטמצמו אלא שיכולתה של החברה הישראלית להמשיך ולהתפתח בטווח הארוך תלך ותיחלש.
נא להמתין לטעינת התגובות
