שלח לי שקט מארץ רחוקה
בניגוד למטרדים סביבתיים מוכרים כמו זיהום אוויר ופסולת, נדמה שעם הרעש התרגלנו לחיות. ד"ר עדי וולפסון מתריע מפני מפגע חמור, בעל השפעות פיזיות ונפשיות, שהחוקים לגביו לא נאכפים כלל במדינתנו
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.
שקט, שקט, שקט, שקט מופתי
מיום הולדתי עד יום מותי
שקט עד יום מותי."
(שקט-יונה וולך)
פעם, אומרים לנו, הכל היה כאן אחרת. הבוקר קם עם קול עגלת החלבן המזמר, הילדים הלכו ברגל, ממהרים, לבית הספר, ובין שתיים לארבע בצהריים נפלה דממה על העיר שאפשר היה לשמוע את הנחירות של דוד בלום מהקיבוץ בצפון אפילו אצלנו. כשהשכנים מהקומה השלישית רבו, הם צעקו בשקט, בכדי שאיש לא ישמע והאופרות שזרמו מהחלון של גברת הורוביץ ליטפו את הבתים ברכות. ובלילות, חברים, בלילות הסוערים בגורן או מול המדורה, שרו עם אקורדיון עד לב השמיים ורקדו הורה במעגלים
אבל היום, הם אומרים, אין כאן תרבות. הבוקר מתנפל עליך עם צפירות ואזעקות, הילדים נשפכים מהמכוניות בשער בית הספר עם טלפון סוללרי, MP3, MP4, או iPod צמוד לאוזן. בצהריים בוקעים קולות ערוצי הטלוויזיה מחלונות הבתים בערבוביה שנשמעת כמו שיחה לא מהעולם הזה. ובלילה, חוגגים בדיסקוטק, או במסיבה על החוף, עם מוזיקה של טרנס וקופצים. והכל בקול רם.
מבחינה פיזיקאלית הקול הוא התפשטות גלית של הפרעה מכאנית. הוא משמש כאמצעי עיקרי לתקשורת בעולם החי. רעש, לעומת זאת, הוא קול שגורם למטרד ויכול אף להוביל לנזק בריאותי זמני או קבוע, ולכן הוא מוגדר כמפגע. גלי הקול מקיפים אותנו כמעט בכל מקום. תזוזה של עלים ברוח, תנועת המכוניות, מוזיקה ודיבור. לעיתים המרחק בין הנאה למטרד הוא הגבול הדק שבין דציבל לדציבל (יחידת המידה לעוצמת הקול) ובעיקר עניין של טעם ותרבות. ובכלל, תודו שהחיים שלנו היום הם חיים ב"פול ווליום", ובסקלה של האושר, דגדוג או חיוך מתחלפים בקולות תופים וחצוצרות, וכבר זמן רב שהפירוש לשקט התחלף אצלנו משתיקה ודומיה להפוגה בין פיגוע לקרב.
בניגוד למטרדי סביבה אחרים כמו זיהום אוויר, פסולת מוצקה ושפכים, נדמה שעם הרעש התרגלנו לחיות, אפילו הירוקים שבינינו. אולי מפני שקשה להבחין בין קול לרעש, ואולי מפני שלא שטפו אותנו במתקפה חזיתית על המפגע השקט. ובכן רעש הוא מפגע. וכמו מרבית המפגעים השפעתו תלויה בכמות (עוצמה ותדירות) ובזמן החשיפה. לרעש יכולות להיות השפעות נפשיות או גופניות.
בעוד שהפגיעה הנפשית מרעש, כגון מתח ועצבנות, היא נרחבת יותר, הפגיעה הגופנית היא זו שברורה יותר לכולנו וההתייחסות אליה בחוק רצינית יותר. גם בנושא הפגיעה הגופנית לכולנו ברור הקשר בין רעש לפגיעה בשמיעה עד כדי חירשות, אולם לא כולם יודעים שחשיפה לרעש יכולה לגרום למיגרנות, יתר לחץ דם, כיב קיבה (אולקוס) ועוד.
מפגעי רעש הם לא רק כביש סואן. צילום: רונן לידור רונן לידור
כרגיל, אין אכיפה
ההגדרות של מפגעי רעש והטיפול בהם, מאוגדות במגוון חוקים ותקנות, אולם לרוב הבעיה נעוצה באכיפת החוק. כמו במקרים רבים של נושאים סביבתיים, התקציב והקצאת כוח האדם לטיפול ואכיפת החוק על ידי הרשויות השונות: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ומשטרה, דלים.
בימים אלו פרסמו עיריית תל-אביב והמשרד להגנת הסביבה את מפת אזורי הרעש בעיר תל-אביב (בעיקר מתחבורה). מיפוי שכזה הוא כמובן מבורך, אולם לא מספיק. הממצאים העיקרים, שמצביעים על עורקי התחבורה הראשיים כמוקדי רעש, וכן שהרעש מבחין בין עשיר לעני, אינם מפתיעים. אבל השאלות החשובות הן האם המפגעים הקיימים יטופלו כראוי והאם בתכנון העתידי ייקחו בחשבון את הרעש כגורם משמעותי? כי האקוסטיקה לא חושבה רק באולם קונצרטים, אלא בכל כיתה ואולם
ומילה אחרונה לחובבי הווליום הגבוה. הירידה בסף השמיעה היא תהליך בלתי הפיך. נדמה לך שלשמוע מוסיקה בקול רם זה לא נורא, בדיסקוטק, במכונית, בבית ובאוזניות, אבל פעם, בעוד כמה שנים, כשתרצה לשמוע מוזיקה אחרת, תהיה חייב לשים פול ווליום כי כבר לא תוכל לשמוע אחרת, ואז אולי השכנים יזמינו משטרה, ואולי אפילו יגיעו שוטרים לטפל במפגע הסביבתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
